אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"העצה הטובה שקיבלתי? לא להגיד מיד 'כן'" צילום: סף עייני

"העצה הטובה שקיבלתי? לא להגיד מיד 'כן'"

הזמרת רונה קינן מפנטזת על יכולת להשתיק נהגים צופרים, חולמת על חיים שמתחלקים בין תל אביב, ניו יורק, יוון ואיטליה, מתענגת על שיחות עם הבן שלה ושקועה בחזרות להופעה שחוגגת שני אלבומים חדשים

13.07.2021, 08:29 | מאיה נחום שחל

רונה קינן

גיל: 41 • מקום מגורים: תל אביב

• מצב משפחתי: בזוגיות עם שירי, אמא למתי

• זמרת ומלחינה. זוכת פרס אקו"ם לפזמונאות על אלבומה "שירים ליואל". השנה הוציאה את האלבום "Light Sleeper" ואלבום רמיקסים וגרסאות כיסוי ל"זמן התפוז". 

ב־28 ביולי תופיע בבארבי בתל אביב

איפה אנחנו תופסים אותך?

"בסוף יום, אחרי חזרה עם שי צברי בצהריים וחוג בוגי ווגי של מתי אחרי הגן. אלה נשמעים דברים שונים לגמרי אבל יש לא מעט נקודות השקה ביניהם. בשני סוגי הפעילות האלה יש מוזיקה מעולה, ואין ברירה אלא להזיז קצת את האגן". 

איך ואיפה את שותה את הקפה שלך?

"לאחרונה, אחרי שהשקענו קצת במכונת קפה ראויה, אני שותה את הקפה הראשון בבית, מתוך שינה. את הקפה הבא אני אוספת בדרך לאולפן, ומשם והלאה זה רק הולך ומידרדר".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה/קפה?

"הייתי רוצה לשבת לקפה עם סבא אהרונצ'יק, שעל שמו אני קרויה ושנפטר כשאמא שלי היתה בחודש התשיעי. מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי איכשהו בחסרונו, אף שמעולם לא הכרתי אותו".

רונה קינן, צילום: סף עייני רונה קינן | צילום: סף עייני רונה קינן, צילום: סף עייני

על מה את עובדת עכשיו?

"אני בחזרות אינטנסיביות להופעה בבארבי. זו תהיה מעין חגיגה כפולה לאלבומים שהוצאתי בשנה האחרונה, 'Light Sleeper' ו'שיר על משהו נפלא — גרסאות חדשות לזמן התפוז'. הופעות כאלה דורשות לא מעט הכנה — מוזיקלית, טכנית, לוגיסטית וגם נפשית. חוץ מזה, אני עובדת על אלבום שתפס תאוצה בשנת הקורונה, כשכל כך הרבה מוזיקאים ישבו בבית וחיפשו דרכים להישאר שפויים ולהמשיך לנגן. יש בו שיתופי פעולה עם חברים מכל העולם, שנרקמו בספונטניות נעימה. אני מקווה שאצליח להשלים אותו באותה הרוח". 

מה השריטה שלך?

"כשמדברים על שריטה מניחים שכל שאר האזורים בנפש הם חלקים, חפים משריטות. אצל רוב האנשים שאני מכירה, ואולי גם אצלי, צריך לשאול את השאלה ההפוכה — מה לא שרוט בך?".

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"במשך הרבה שנים לא ידעתי לסרב בנימוס להצעות עבודה. חשבתי שאם מציעים לי משהו ואני מסרבת, גם אם הוא לא מעניין אותי, כבר לא יציעו לי שום דבר מעניין לעולם. מצאתי את עצמי עושה דברים שלא באמת רציתי עד שמישהו אמר לי: 'אף פעם אל תגידי מיד 'כן' בשיחת טלפון. תמיד תגידי 'תן/תני לי יום־יומיים לחשוב על זה' וכך הסירוב נעשה יותר נוח'. העצה הזו שינתה את חיי ואיפשרה לי להתחיל לבחור מה באמת אני רוצה לעשות ומה פחות".

איך את אוהבת להעביר את שישי בצהריים?

"בשישי אידיאלי אני באולפן עד 12:00, יוצאת לקנות חלה בלה מולאן ואחר כך ממשיכה לשוק הכרמל לסיבוב קניות וקפה. אני חוזרת הביתה ומכינה לנו ארוחת שוק טעימה, שאחריה כל מה שהבן אדם יכול לעשות עם עצמו זה ליפול על הכרית ולישון כמו תינוק".

איזה כוח־על היית רוצה שיהיה לך?

"להשתיק צופרים של מכוניות, במיוחד של רכבים כבדים. אני יודעת שאנשים מסוימים היו רוצים לרפא חולים או להשכין שלום עולמי, אבל אני מדמיינת שבכל פעם שאני הולכת עם הבן שלי ברחוב ונהג מחליט להטיח את היד בצופר כי מישהו לפניו נוסע לאט מדי, אני לוחצת על הכפתור 'השתק' ושמה אותו על מיוט, לנצח". 

באילו נסיבות יוצא לך לשקר?

"בכל פעם שאני רואה מישהו שאני אמורה לזהות, רק לא זוכרת מה שמו או מאיפה אנחנו אמורים להכיר. אני מחייכת חיוך רחב, מחליקה כיף ולעתים אפילו נותנת חצי חיבוק".

מי בעינייך האדם הכי סקסי?

"איילת שקד. יש לי חולשה לנשים בלתי ניתנות להשגה".

למה/למי את מתגעגעת?

"למסעדת ג'וז ולוז, לעשר השנים שבהן המקום הזה היה מעין בית עבורי. כתבתי על זה שיר, 'שקד ואגוז', וניסיתי להקפיא בו תמונה של המקום ושל האנשים כפי שאני זוכרת אותם, שלא ייעלמו לי".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"הייתי שמחה לחלק את השנה כך: באביב בדרום איטליה, בסתיו בניו יורק, בקיץ ביוון, בחורף בתל אביב".

על מה את אוהבת להוציא את הכסף שלך?

"על ציוד לאולפן, על אפקטים לגיטרה ועל מסעדות".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"קצרה היריעה".

על מה יש לך רגשות אשם?

"אשמה היא עניין קדום. קשה לשים את האצבע על דבר אחד שבגללו אני מרגישה אשמה, וגם אם יש כזה, נדמה לי שהוא אף פעם לא הסיבה האמיתית לאשמה. האשמה היא כמו תופעת לוואי שמוצמדת דרך קבע לכל מיני מערכות יחסים ודואגת לקלקל אותן".

מה את מחשיבה כהישג הכי גדול שלך?

"לא הייתי קוראת לזה הישג אבל אני מאוד גאה ב'זמן התפוז'. זה אלבום שהשקעתי בו שנים של עבודה, לא תמיד תהליכים מפרכים כאלה נגמרים באלבום שאוהבים. במקרה הזה, אני אוהבת את התוצאה ונדמה לי שזו אחת הסיבות שבגללן הפקתי את אלבום הרמיקסים, כדי להאריך קצת את החיים של האלבום המקורי". 

מה מפחיד אותך?

"המוות". 

מה עושה אותך מאושרת?

"השיחות עם הבן שלי לפני השינה. אלה באמת רגעים שבהם אפשר להתפקע מרוב מתיקות וחום". 

מה הכי חסר לך בחיים?

"זמן".

מה את מחשיבה כנכס היקר ביותר שלך?

"נדמה לי שהחריצות. אני מאוד עצלנית בתחומים הקשורים בחיי היומיום אבל חרוצה למדי בכל מה שקשור בעבודה שלי".

איזו תכונה את הכי מעריכה אצל החברים שלך?

"נדיבות, הומור, סבלנות".

מי האמנים האהובים עלייך, או שהכי השפיעו עלייך?

"טום ווייטס, פי ג'יי הארווי, מתי כספי, הפיקסיז, נינה סימון, קורין אלאל, רדיוהד, גרנט גרין, צ'אבלה ורגאס".

אם לא היית מוזיקאית מה היית עושה?

"אם לא הייתי מוזיקאית הייתי בצרות".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות