משחק אומץ שבו פייסבוק וגוגל כבר מצמצו ראשונות

בחודשים האחרונים הודיעו גוגל ופייסבוק על עסקאות בצרפת, אוסטרליה וקנדה במסגרתן עתידות ענקיות הטכנולוגיה לשלם לארגוני חדשות מקומיים עבור השימוש בקטעי חדשות בפלטפורמות שלהן. חלק מהעסקאות נעשות בצילה של פעילות חקיקה מאומצת של הממשלה המקומית (אוסטרליה) או ארגון בין־מדינתי (האיחוד האירופי), בעוד שבקנדה העסקאות נעשו ישירות מול ארגוני החדשות, ללא כל חקיקה בנושא. המקרה בקנדה מעיד יותר מכל שגוגל לפחות מעריכה שתשלום עבור תוכן לארגוני חדשות הוא עתיד בלתי נמנע, מה שאולי יכול לבשר משהו על הבאות גם בישראל, אם כי לא בטוח שמדובר בבשורה מקומית.

התקשורת הישראלית, כמו בכל מקום בעולם, סובלת בעשור האחרון מהשבר הכלכלי הגדול בהיסטוריה שלה. מהפכת האינטרנט, עלייתן של ענקיות האינטרנט והפרסום הממוקד זרעו הרס וחורבן במודל העסקי של ארגוני החדשות והחלישו משמעותית את שליטתם על המידע. גופי העיתונות המודפסת והמשודרת ראו איך המפרסמים עוזבים אותם והשורה התחתונה מתכווצת, בזמן שגוגל, פייסבוק ואחרות הופכות לאבן שואבת של הפרסום הדיגיטלי. חלק מהמזומנים שזרמו אל הענקיות הגיע אליהן הודות לתכנים שמייצרים ארגוני החדשות שמשותפים בפייסבוק או מאורגנים תחת השירות "גוגל ניוז", ומתוקף ידיעה זו התחילו ארגוני תקשורת בעולם לדחוק בממשלות לפתח מנגנונים דרכם יוכלו לדרוש תשלום מחברות הטכנולוגיה.

במשך השנים עיקר הדיון נסוב סביב השאלה האם גוגל ופייסבוק בכלל אשמות בקריסה המפוארת של התקשורת ואם כן האם יש לאזן את השוק באמצעות תשלום על שימוש בתכנים. תהיה דעתו של אחד אשר תהיה בנושא, שאלה זו כבר אינה רלבנטית בשל העובדה הפשוטה שהתקדים כבר נקבע: פייסבוק וגוגל ישלמו. תקדים חדש נקבע בקנדה, שם ענקיות הטכנולוגיה מתחילות להגיע להסכמים לפני שהממשלה בכלל הרהרה האם היא מעוניינת להתערב בנושא. ברור שבמצב העניינים הכלכלי הנוכחי עסקה חד־פעמית חשאית עם גוגל או פייסבוק של אמצעי תקשורת על שימוש בתכנים יכולה להיראות מפתה. מה שבטוח היא מפתה לענקיות הטכנולוגיה, שהרי מדוע להן לערב ממשלות ולהמתין לרגולציה, אם הן יכולות להקדים תרופה למכה ולפייס כמה ארגונים גדולים בעלי השפעה יחסית עם מה שעבורן הוא שבריר של מזומנים?

אחת הבעיות הגדולות עם ענקיות הטכנולוגיה, והסיבה העיקרית שבגללה ממשלת אוסטרליה והאיחוד האירופי התחילו לבצע פעולות חקיקה בנושא, היא שגוגל, פייסבוק ואחרות הפכו פשוט גדולות מדי. גודלן הפך כה מאיים, שוחק תחרות, פוגע בפרטיות ואף בריבונות, שהקריאה לפרק אותן מהדהדת בקולניות אפילו בארה"ב — מימין ומשמאל. עד שזה יקרה הן מגיעות לשולחן הדיונים עם כוח שאין שני לו. ארגוני החדשות בצרפת, ספרד, גרמניה, קנדה ואוסטרליה, כולם העידו כי חוסר איזון זה יצר בפועל משא ומתן קשוח, שבו הם הרגישו שכופים עליהם תנאים מגבילים ו"אטומים" כדי להשיג גישה נוחה במיוחד לתכנים. הלחץ נתפס מספיק קיצוני כדי שבאוסטרליה יחליטו להעביר חקיקה חד־צדדית מהירה בנושא, שבצרפת יטילו על גוגל השבוע קנס של חצי מיליארד יורו בשל כך, ושבקנדה ארגוני החדשות יתייאשו ויפנו לממשלה שתתערב ותחייב את גוגל ופייסבוק לנהל איתם "משא ומתן בתום לב".

מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג. גוגל, פייסבוק ואחרות פשוט הפכו גדולות מדי | צילום: בלומברג

ישראל צריכה ללמוד מהמקרה הקנדי ולא לאפשר ניהול משא ומתן פרטי וחשאי בין ארגוני חדשות בודדים, אותם יבחרו לבטח גוגל או פייסבוק לפי קריטריון עלום משלהן. אם כך יהיה, הדבר יעניק לענקיות הטכנולוגיה עוד יותר השפעה לתכנים אליהם ייחשפו תושבי המדינה ויעוותו עוד יותר את שוק הרעיונות הקטן ממילא כאן. הדרך אם כך היא רק באמצעות חקיקה מקומית שתיצור מסגרת ברורה ומחייבת למשא ומתן, שחייבת לכלול קריטריונים שקופים לחלוטין לזכאות, אחרת יתקיים מאבק אידיאולוגי מסיח דעת בשאלה "מהו ארגון חדשות".

נניח רגע בצד את העובדה שלאורך השנים מיצב עצמו המחוקק הישראלי כחסר יכולת גמור להעביר חקיקה שמגבילה את כוחם של תאגידים גדולים, עולה השאלה מה תהיה בכלל משמעותה של אותה המסגרת? האם המדינה הקטנה הזו באמת יכולה לגרום לגוגל או פייסבוק לשלם? התשובה המפתיעה היא כן. לא בגלל שישראל היא שוק מפותח ורווחי עבורן, אלא משום שההיסטוריה העכשווית גילתה לגוגל ופייסבוק שהאיומים שלהן כלפי מדינות ריבוניות לסגור שירותים או פעילות מייצרת אפקט הפוך: היא מגבירה את התסיסה העולמית נגדן ומחזקת את הקולות לרגולציה. זהו משחק צ'יקן שבו גוגל ופייסבוק כבר מצמצו ראשונות.