הביאו עולים ולא נתווכח על חוק האזרחות

בימים האחרונים ניטש קרב פוליטי סביב סוגיית חוק האזרחות, וליתר דיוק – סביב הוראת השעה שנועדה לאסור על פלסטינים מהגדה שנישאו לאזרחים ישראלים לחיות בישראל. דעות נשמעו לכאן ולכאן, אך בסופו של יום – נדמה כי נשכחה העובדה כי מדובר בכמה מאות אנשים, שבוודאי לא מהווים סכנה "אמיתית" לצביון היהודי של מדינת ישראל. ואני תמה: אם הצביון היהודי של מדינת ישראל הפך לנושא ראשון במעלה בעיני הקואליציה והאופוזיציה, אולי כדאי בכלל להשקיע את האמוציות והמאמצים בהעלאתם לארץ של עשרות אלפי יהודים?

מאז הקמתה מדינת ישראל חרתה על דגלה את ערך העלייה והקליטה, תוך מדיניות ברורה לעודד הגעת עולים ולפעול לקליטתם. ערך זה הוגדר תמיד, על ידי כל ממשלות ישראל לדורותיהן, כיעד מרכזי שיש לשאוף אליו, ולגרום לכל היהודים מכל המדינות לעלות לישראל ולהפוך את המדינה לביתם. גם הממשלה החדשה, שנכנסה לא מזמן לתפקידה, אינה שונה; בקווי היסוד שלה נכתב כי "הממשלה תממש את מחויבותה לחזק את אחדות העם היהודי, תעודד עלייה" (סעיף 15). נדמה כי הדבר מתבטא גם בחקיקה: העיקרון שמדינת ישראל היא מדינת העם היהודי ויש לשמור על כך עומד בבסיס חוק האזרחות, כמו גם בחוק השבות. 

עולים חדשים מגיעים לישראל | צילום: אוראל כהן

הייתם מצפים שבמצב כזה מדינת ישראל תהפוך עולמות כדי להביא את יהודי הגולה לישראל. אם לא בשם הדאגה, הסולידריות והאכפתיות כלפי אחינו בגולה המתמודדים לא פעם עם גילויי אנטישמיות ואלימות, אירועי שנאה והסתה חסרת תקדים, שגברו מאוד במשבר הקורונה (היהודים, אולי לא ידעתם, הם ה"אשמים" המרכזיים במשבר ובהפצת הנגיף) - אז לפחות בשם הרצון לחזק את הצביון היהודי של מדינת ישראל. אבל בפועל המדינה יושבת בחיבוק ידיים וכמעט לא עושה דבר כדי להעלות אותם ארצה, ומפקירה את הזירה לטובת מדינות אחרות שמשכנעות את העולים להגיע אליהן. 

הקהילה היהודית בצרפת היא השנייה בגודלה בעולם, ומונה לפי ההערכות כחצי מיליון איש. מדובר באוכלוסייה ציונית מאוד, מאופיינת בשיעור גבוה של יזמים, משכילים ובעלי מקצועות אקדמיים. רבים מהם מעוניינים לעלות לישראל, אך נתקלים בהיעדר תוכנית גדולה ורחבה שתאפשר להם לעשות זאת. בנוסף, הם נתקלים בקשיים בירוקרטיים וחסמים אחרים שמקשים מאוד על העלייה לישראל. דוגמה כואבת במיוחד היא בעיית האחים והאחיות המוסמכים שעלו לארץ מצרפת. למרות המחסור הרב במערכת הבריאות בישראל, ואף שרמת הבריאות בצרפת היא מהגבוהות בעולם – מדינת ישראל לא מאפשרת להם לעבוד במקצוע שלהם. מדינות אחרות, ובהן ארצות הברית וקנדה, רואות את המצב ומנסות למשוך את העולים אליהן, מציעות תנאים אטרקטיביים במיוחד לעולים הפוטנציאליים. מדוע הן יכולות לעשות זאת, ומדינת ישראל – לא?

חשוב להבין כי האינטרס של מדינת ישראל להביא את העולים מצרפת לכאן אינו רק ציוני או ערכי, אלא גם כלכלי. העולים מצרפת מהווים כוח כלכלי גדול ופוטנציאל צמיחה משמעותי, וקליטה טובה שלהם שווה הרבה למדינה. מחקר כלכלי שנערך באוניברסיטת בר-אילן על ידי החוקרות פרופ' אליס ברזיס ודפנה אבירם-ניצן העלה כי העולים מצרפת מהווים פוטנציאל צמיחה עצום למשק הישראלי: על כל שקל שהמדינה מתקצבת לעידוד וקליטת העלייה מצרפת היא מקבלת חזרה כ-15 שקל בתוספת תוצר ו-3.7 שקל בהכנסות ממס. עוד נמצא באותו מחקר שתרומתם של עולי צרפת לצמיחה נאמדת ב-0.46% בממוצע לשנה, שמשמעותה תוספת תוצר ממוצעת של כ-5 מיליארד שקל לשנה, וכי השקעה בקליטת העולים מצרפת היא כדאית ביותר למשק ומניבה תשואה של כ-1,400% במונחי תוצר ו-274% במונחי תקציב המדינה. 

קואליציה, אופוזיציה, מקבלי החלטות יקרים: אם שמירה על האיזון הדמוגרפי כל כך חשובה לכם, השקיעו מאמצים בהעלאת העולים היהודים לישראל. כאן כבר לא מדובר בכמה מאות אנשים כמו בחוק האזרחות, אלא בעשרות אלפי יהודים. לו הייתם משקיעים בהם כמו שאתם משקיעים בוויכוחים על חוק האזרחות, הם כבר היו כאן, וכולנו היינו מרוויחים. 

אריאל קנדל הוא מנכ"ל עמותת "קעליטה" (ארגון הגג של עולי צרפת בישראל)