יעל שפריר | צילום: אורי טאוב ורונית כהן
רלוונטיות בחינוך - מה זה אומר?
כדי להכין את הילדים לעתיד - יש שישה איזורים שצריך לחולל בהם מהפכה. איך עושים את זה? ולמה שרת החינוך בכיוון הנכון?
הילדים שלנו חיים ביקום מקביל. מסך הטלפון שלהם הוא שער הכניסה לעולם של הרפתקאות, אתגרים וקשרים חברתיים שרוב המבוגרים לא יודעים דבר וחצי דבר אודותיו. 9 שעות ביום זמן מסך בממוצע, מתוכן למעלה מ-4 שעות במדיה החברתית, הם פרק זמן שמספיק כדי לצבור חוויות, לייצר דפוסי התנהגות ובעצם לבנות חיים שלמים מחוץ לטווח הראייה של ההורים. המצב הזה לא הולך להשתנות בקרוב, להיפך. יותר ויותר חלקים בחייהם הבוגרים של נערים ונערות יתנהלו בסביבה דיגיטלית - מממשקי עבודה, דרך ניהול ותפעול הבית, ועד למערכות יחסים רומנטיות ולהרבה מאוד אינטראקציות אחרות עם הסביבה. יותר ויותר חלקים בחייהם של נערים ונערות, בחורים ובחורות, יתנהלו הרחק מעיני הדור הקודם, בתנאי אי-ודאות שעדיין קשה להעריך את היקפם. לכן - יש לנו את החובה, ואת הזכות, לצייד את הילדים שלנו בכלים משמעותיים, רלוונטיים, פרסונליים, שיעזרו להם למקסם את הפוטנציאל של עצמם. הכלים האלה עדיין לא קיימים - אנחנו צריכים לפתח אותם.
איך נהפוך את הלמידה לרלוונטית? 6 חזיתות של שינוי
כשיפעת שאשא-ביטון מונתה לתפקיד שרת החינוך, הבהירה לה בתה בת ה-15 מה חשוב לבני גילה וביקשה ממנה ש״תדאג שיהיו לנו לימודים ישימים״. צודקת שאשא-ביטון כשהיא מקשיבה לבתה בבואה להבין את התסכולים של הדור שלה ולחפש דרכים להגברת עניין ומעורבות של תלמידים בתכנים לימודיים - על מנת שיפיקו מהם תועלת בטווח הארוך. כדי למצוא פתרונות אמיתיים, שבאמת ייצרו אימפקט, חשוב בעיני להביט פנימה אל המסך ואל הפסיכולוגיה של הדור הזה, לא לפחד ממהפכות (בכל זאת, מדובר בתחום שלא עבר שינוי מהותי מאות שנים - מהלך הדרגתי הוא כבר לא ממש אופציה), ולעבוד בשיתוף פעולה עם קהל היעד.
1. תוכן
מה צריך לדעת כדי להצליח בעולם העבודה העתידי? או בחיים במאה ה-21 באופן כללי? לא נראה לי שמישהו באמת יכול להשיב לשאלה הזאת. מדברים הרבה על ״ללמוד איך ללמוד״ כמפתח ללמידה רלוונטית שתייצר ערך לדור הבא, אבל ״ללמוד איך ללמוד״ זה לא באמת תוכן שמישהו ירצה לצרוך. התשובה בעיני היא שהתוכן עצמו פחות חשוב ומרכז המאמץ צריך להיות מושקע בתהליך למידה מובנה (מחקר, ניסוי-טעיה-שיפור, חשיבה יצירתית, עבודת צוות, פידבק וכו׳), שלתוכו ייכנסו התכנים שמעניינים כל אחד באופן אישי, מה שיהפוך את העניין והמעורבות עצמם לערך הנלמד.
2. פרסונליזציה
אפילו ההגדרה למה זה נקרא להצליח שונה מאדם לאדם, לא כל שכן הדרך לשם. כדור פרגמטי, מודע לעצמו, מודע למגוון אפשרויות החיים וסקפטי לגבי הלייפסטייל ויעילות הפתרונות של הדורות הקודמים, דור ה-Z מבין את הצורך להיות מחובר לעצמו, לצרכיו ולדרכיו. קל לראות את זה בעולמות המגדר - שם כבר הבנו ויישרנו קו עם חופש הבחירה והדינמיות של הגדרת זהות מינית. אנחנו אמנם רק בתחילת התהליך - אבל כבר השינוי שנעשה הוא דרמטי. מן הסתם, התפיסה המרוכזת בעצמה, במובן הטוב שלה, אמורה לייצר עבורם מסלול מדוייק יותר מלדורות הקודמים. מה שכן, כדי לבחור נכון, נדרשת חשיפה משמעותית אפילו יותר. זאת בעיני חזית השינוי - חשיפה בגילאים הצעירים, באמצעים שמפתחים מעורבות, לתכנים שמייצרים עניין.
3. מצב רגשי
כשעוסקים במה נכון לדור הזה, צריך לקחת בחשבון שאחד המאפיינים הכי משמעותיים שלו הוא העיסוק בפסיכולוגיה של עצמו. הכל מאוורר, גלוי - ומאוד מאתגר. נתונים שעוסקים ברמות הדכאון והחרדה משתנים ממחקר למחקר, אבל מצביעים על איזור ה-50%. האתגרים הרגשיים והחברתיים עצומים. חוסר היציבות הכלכלית, הלחץ התעסוקתי ומירוץ החיים האינטנסיבי שלתוכו גדלו, גבה וגובה מחירים יקרים מדור ה-Z. לכן כל עיסוק בתכנים, פורמטים, תהליכים ומרחבים - צריך לקחת בחשבון את המקום המנטלי שבו הם נמצאים ואת זה שאליו הם צריכים להתכונן, מהיכרות מעמיקה עם עצמם (מציאת ה״סנטר״, הבנה של המסלול שנכון להם, בניית עצמאות) ועד לנכונות להתגמש לקראת המציאות העתידית, שאין דרך לדעת כיצד היא תיראה.
4. פורמט
מה לא נאמר על הדור של דיגיטל נייטיבס, על אי היכולת שלהם לקרוא ועל השפה הדלה, על הקריאיטיביות האינסופית, על הרוח היזמית, וגם על הזהירות והחשדנות? כמה מחקרים ושיחות עם מתבגרים לא הטיחו בפרצופינו את חוסר העניין של הדור הזה בפורמטים ישנים - משינון חומר נלמד, דרך קריאת מסמכים ועד הכנסת כלים למדיח? אין סיכוי שהפורמט שהתאים לדורות הקודמים יכול לעבוד. וגם לא שום דבר שמזכיר אותו. 30% הפרעות קשב לא מאפשרות ללמוד חומר לא מעניין בצורה פאסיבית אצל מורה בכיתה. זו חווייה שמרגישה לבוגרי פורטנייט וסנאפצ׳אט כמו ציור על קיר של מערה שאין סיכוי שאי פעם יביא לו תועלת כלשהי. אפשר לקחת דוגמא מטיקטוק שהשבוע - במקביל לכניסת המחזורים הראשונים של דור ה-Z לשוק העבודה - השיקה פורמט חדש לבניית רזומה, שהוא מדוייק ומלחיץ בדיוק כמו שמצפים ממנו: עילג ברמה הטקסטואלית, מפותח ברמה הויזואלית, קצרצר ועם זאת לגמרי חשוף ומעביר מסר.
5. מרחב
מהו המקום הרלוונטי ללמוד בו? מילארדי תלמידים חוו על בשרם ועל נפשם את תוצאות הבידוד החברתי במגיפה האחרונה ובעקבות זאת גברה ההכרה בחשיבות בתי הספר כמקום של אינטראקציה חברתית. לכן ההבנה שמציאות חדשה פוסט-קורונה לפנינו, מציאות שמתנהלת בצורה היברידית, חשובה כדי להחזיר את היציבות לעולם הלמידה העתידי. לייצר סדר יום, שכל כך הכרחי לשמירה על איזון בחיים, במיוחד בגיל צעיר. על סדר היום החדש להיבנות על יסודות גמישים, שמאפשרים תנועה רכה בין מצבים חיצוניים ומודעות גבוהה למצבים פנימיים. הסדר החדש הוא כפול - פנימי וחיצוני. עלינו לייצר שני מרחבי למידה חדשים: (1) מרחב למידה מתקדם, פוזיטיבי, פרסונלי, שיכול בהחלט לחיות אונליין; (2) מרחב אינטראקציה אישית, שמאפשר הבראה והתפתחות, היכרות עם אתגרי החיים והיכרות עצמית, לקראת האתגרים שבדרך - מאתגרים טכנולוגיים, דרך אתגרים סביבתיים, כלכליים, חברתיים וחיצוניים אחרים, ועד אתגרים אישיים ונפשיים.
6. קהילה
מחקרים שונים בעקבות המגיפה מדגישים את חשיבות הקהילה בבניית חוסן אישי וחברתי. כדי לתמוך בתהליך ההתבגרות המורכב של דור ה-Z, על תנאי הפתיחה הקשים שלו - עלינו לייצר מערכת תמיכה חזקה, מדוייקת ולטווח ארוך. עלינו לגבש קהילה מעורבת ותהליכי חונכות שמטרתם לחבר את המתבגרים אל רשת בטחון, תמיכה והשראה. בניה של קהילות היא חלק מהאג׳נדה של יותר ויותר סטארטאפים במטרה להגביר הישארות או דבקות במטרה (Retention). ההגיון מאחוריה רלוונטי גם כאן. קהילה היא כלי לגיבוש זהות, תחושת שייכות, משמעות, ומכאן עצמאות ותחושת מסוגלות. אלה הם חומרי הבסיס שמהם תיבנה הנכונות של דור ה-Z לקבל מאתנו הכוונה וכלים. בלעדיהם - הם לבד במערכה.
יעל שפריר היא מייסדת-שותפה ומנכ״לית של ReShuffle , סטארט-אפ שמפתח חוויית למידה חדשה