אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המוטו החדש באוצר: שברתם - שילמתם שאול גולן

פרשנות

המוטו החדש באוצר: שברתם - שילמתם

המסים החדשים מייצרים הזדהות, שכן הם מוטלים על פעילות מזיקה לסביבה, למשק או לבריאות. אבל הם אינם תחליף לרביזיה העמוקה הנדרשת במערכת המס

21.07.2021, 08:15 | אדריאן פילוט

1. אתמול נחשף ב"כלכליסט" נדבך נוסף בשרשרת המסים, ההיטלים והקנסות החדשים שהכניס האוצר בתוכנית הכלכלית ובראשם היטל של 40%-20% על ביטוחי בריאות פרטיים, מס על הגעה לרופא מומחה ללא הפניה וקנס עקיף על אי־הגעה לתור לרופא מייעץ. הצעדים הללו מצטרפים לאלו שהתפרסמו בימים האחרונים כגון הטלת אגרות גודש, הטלת מס על פלסטיק (כלים חד־פעמיים) והטלת מס על שתיה מתוקה. יש משהו משותף במסים החדשים: יש בהם "תחכום" והם "נראים טוב", מייצרים הזדהות ולא אנטגוניזם, שכן הם מוטלים על פעילות מזיקה למשק, לסביבה או לבריאות.  

קראו עוד בכלכליסט:

מדובר בשינוי מרענן אך בעיקר הכרחי לנוכח הנסיבות הפוליטית שנוצרו כאן: 12 שנות שלטון של הורדות מסים אובססיבית, של שכנוע אין קץ כי אין פשע חמור יותר בספר החוקים מהעלאת מסים, ניסיון לבטל את תקציב המדינה והתכנון הכלכלי הארוך טווח, ועוד. 


פקק. כוונה להטיל אגרות גודש, צילום: טל שחר פקק. כוונה להטיל אגרות גודש | צילום: טל שחר פקק. כוונה להטיל אגרות גודש, צילום: טל שחר


כך הגענו ערב משבר הקורונה לשיא חדש בגירעון המבני - אחרי דונלד טרמפ בארה"ב וויקטור אורבן ההונגרי, שני פופוליסטים מהדרגה הראשונה. כך גם הגענו למצב שכל פוליטיקאי, לרבות ראש הממשלה ושר האוצר הנוכחיים, התחייבו מעל כל במה שלא יעלו מסים. הבטחה שאינה מתיישבת עם העובדות הכלכליות, שכן יחס הכנסות ממסים כאחוז מהתוצר בישראל נמוך ב־5 נקודות אחוז מאותו יחס ב־OECD (חציון). והנה המציאות: ממשלת בנט־ליברמן לא רק שמעלה מסים, אלא שהיא ממציאה חדשים, ובכמויות.

2. הספרות הכלכלית כינתה את המסים הללו SIN TAXES (מס חטאים) כי הם מוטלים כנגד פעולות בלתי רצויות שגורמות נזק. ולמרות שהם אכן מעוררים אמפטיה רבה, לא מעט אנשים הרימו אמש גבה כאשר שמעו עליהם ותהו - בצדק רב - האם הם בכלל אפקטיביים. האם העלאת מס על הסיגריות, לדוגמא, גרמה להפחתת העישון? התשובה לשאלה החשובה הזו היא מורכבת. ראשית, אין נתונים מעודכנים לשנת 2020 - שנה מיוחדת במינה שאין להתייחס אליה כלל בכל הקשור לאכילה ועישון אחרי שאזרחי ישראל בילו חודשים שלמים בסגר. גם הנתונים של 2019 חלקיים, שכן רק אז הצליחה רשות המסים לסגור את הפרצה כאשר העלתה את המס על טבק לגלגול והשוותה אותו לזה של הסיגריות הרגילות.


בקבוקי פלסטיק, צילום: בלומברג בקבוקי פלסטיק | צילום: בלומברג בקבוקי פלסטיק, צילום: בלומברג


ובכל זאת, לפי דו"ח העישון האחרון של משרד הבריאות ישנן שתי התפתחויות חיוביות בכל הקשור לעישון: הביקושים לסנדאות גמילה עלו; ההתנסות של צעירים עם מוצרי טבק ירדה. האם זה קשור למס? ייתכן שכן, וייתכן שפחות. ככלל, אחרי 2020, כאשר היינו עדים למתרחש בשוק העבודה - שיעור אבטלה דו־ספרתי וחסר תקדים לצד 130 אלף משרות פנויות בגלל דמי אבטלה מובטח - לא צריך הרבה נתונים נוספים: תמריצים כלכלים עובדים יופי ובהצלחה.

3. כאשר צוללים עוד יותר אל תוך הפרטים, מבינים כי המטרה האולטימטיבית של האוצר בסדרת המסים החדשה איננה לשנות התנהגות אלא לגבות מחיר עבור התנהלות בלתי ראויה. במילים פשוטות, המסר של כל המסים האלו הוא:  שברת - שילמת. הספרות הענפה על כלכלה ציבורית מציגה כמה דוגמאות של כשלי שוק המצריכים התערבות ממשלתית כאשר מנגנוני השוק אינם מצליחים לספק הקצאה יעילה של המשאבים, ואף להיפך. אחת הדוגמאות היא מה שמכונה externalities  - השפעות חיצוניות, שליליות במקרה שלנו. מדובר בעלות שנגרמת בעסקה כלכלית שלא מתומחרת ולפיכך מוטלת על הציבור הרחב שלא מעורב ישירות בעסקה ולפיכך לא נהנה ממנה. במקרים האלו, נדרשת התערבות ממשלתית כדי שאותו שחקן "ישלם" על הנזק. וזה ההיגיון מאחורי המסים החדשים: אתם עושים פקק בכניסה לתל אביב - תשלמו; אתם עושים פקק במערך הרפואה המייעצת - תשלמו; אתם שותים שתייה ממותקת שעלולה להפוך אתכם לחולה סוכרת ובכך להעמיס על מערכת הבריאות - תשלמו; אתם מזהמים את הסביבה עם פלסטיק - תשלמו. הכלל לא חייב לשלם עבור הנזקים של היחידים. הנזק חייב להשתקף במחיר המוצר או השירות. מי שחפץ בנזק - שיישא בעלויות שלו. זו בדיוק הסיבה מדוע האוצר טוען כי מטרת המסים האלו איננה פיסקאלית - להגדיל את קופת המדינה - וזה מה שאמור לשכנע את השרים להרים את היד בעוד כמה שבועות לטובת התקציב.


משקאות קלים, שאול גולן משקאות קלים | שאול גולן משקאות קלים, שאול גולן


4. אלא שככל שנחשף עוד נדבך ועוד נדבך מסדרת המסים החדשה מבית היוצר של אגף התקציבים, הבעייתיות האינהרנטית שבתוכה מודגשת יותר ויותר. ראשית, מדובר באוסף אקלקטי וחסר של צעדים פיסקאליים שקשה להבין מה מטרתם. הנה כמה דוגמאות: האם נכון להטיל אגרות גודש (לפגוע בביקוש) לפני שמחזקים את התחבורה הציבורית (מעלים את ההיצע)? האם נכון לפגוע בביקוש לרפואה מונעת במקום להשקיע בהגדלת ההיצע שלה? האם השתייה המתוקה היא הדבר הכי מסוכן לבריאות הציבור? 

שנית, וחשוב מכך, היא מבליטה את הפספוס הגדול שבה: היא לא נוגעת בליבה של הבעיה המאקרו־כלכלית־פיסקאלית של המשק הישראלי. ממשלות ישראל צורכות המון שירותים והן זקוקות לעוד יותר שירותים לרבות שירותים אזרחיים (הוצאה ללא הוצאות ביטחון) בעוד היא נחושה שלא להעלות מסים (לשלם עבור אותן הוצאות). זה דבר שלא מסתדר מתמטית והוא שגרם לזינוק של הגירעון המבני. מתישהו, הממשלה תצטרך להתאים את גודל ההוצאה לגודל ההכנסות ולצורך כך יהיה הכרח  בהעלאת מסים – תוך רביזיה עמוקה במערכת המס – אך שלא תרחיב את אי השוויון אחרי הזינוק בו כתוצאה ממשבר הקורונה. לצורך כך, יש להתחיל לדבר על מסי ירושה, מסי מתנות, העלאת מס על רווחי הון, ביטול הטבות מס ארכאיות לחברות יצואניות והטבות מס לקבוצות לחץ בכלל, סגירת פרצות מס, מאבק אמיתי בהון השחור ובהעלמות מס, וזו רשימה חלקית. אלו נושאים כלכליים־פוליטיים רגישים ביותר. כדאי לקחת דוגמא מהדוד מאמריקה: זה בדיוק מה שנשיא ארה"ב גו' ביידן עושה כעת וזה הבסיס של התוכנית ארוכת הטווח שלו והאסטרטגיה המאקרו־כלכלית של הממשל שלו. המסים החדשים מראים עד כמה אנו עוד רחוקים משם.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות