עומסים בנתב"ג | צילום: יריב כץ
דעה
תשחררו את האובססיה על נתב"ג וקחו אחריות
עדיין נשמעים קולות שתומכים בסגירת נתב”ג או בדרישה לבידוד גורף, ונוזפים בישראלים שמבקשים לנפוש בחו”ל – זאת למרות שכבר תקופה ארוכה כ־90% ממקרי ההדבקה מתרחשים בכלל בקהילה
"הקורונה לא תחלוף בקרוב מהעולם. אחרי זן הדלתא יצוצו בעולם וריאנטים נוספים. ולכן האסטרטגיה שלנו ברורה: חיים לצד הקורונה. אנו נפתח שגרה ארוכת טווח לצד הנגיף. אני מסתכל קדימה וכל המדיניות שאני מוביל מסתכלת קדימה", הסביר אתמול שר הבריאות ניצן הורוביץ.
הרוח החדשה שמבקש להפיח השר החדש לא יכולה לדלג על נתב"ג – שער הכניסה המרכזי לישראל. למרות שמשרד הבריאות נסוג, לפחות בינתיים, מהכוונה להכניס לשבוע בידוד כל מי שישוב ארצה מכל מדינה שהיא, עדיין נשמעים הקולות – גם מהמשרד עצמו – שתומכים בדרישה זו, נוזפים בישראלים שמבקשים לנפוש בחו”ל ואף יש מי שממשיכים לדרוש את סגירת נתב”ג, זאת למרות שכבר תקופה ארוכה כ־90% ממקרי ההדבקה מתרחשים בקהילה.
הורוביץ חייב לעמוד על כך שאין שגרה אמיתית עם גבולות סגורים. זאת לא שגרה. שלא לדבר על כך שכפי שהוא יודע היטב, אין מדינה דמוקרטית אמיתית שסוגרת בפני אזרחיה את שעריה ונוטלת מהם אחת הזכויות והחירויות הבסיסיות ביותר – זכות התנועה.
כל זאת אינו אומר שיש להקל ראש במתרחש בנתב"ג. ניכר כי הן שר הבריאות והן ראש הממשלה נפתלי בנט מבינים שגם במשמרת שלהם, אם לא תושת מדיניות חכמה, נתב"ג עלול להפוך לעקב אכילס בהתמודדות עם המגפה. אבל דרוש שינוי. ראשית, חייבים לנקוט במדיניות קוהרנטית וארוכת טווח. הרי לא ייתכן שפותחים וסוגרים את השמים כמו אקורדיון בהתאם לפרמטרים שכל יום משתנים (פעם מאומתים, פעם חולים קשים). הצעדים הראשונים הם מתבקשים: לטפל בתורים כדי להוריד עומס וצפיפות ולהכניס את הבדיקות המהירות כדי שנוסע מאומת ידע כבר בבן גוריון אם הוא נדבק ולא בשלב מאוחר מדי, לעתים אחרי שכבר חזר לביתו בתחבורה ציבורית.זה הפתרון הראוי ולא האובססיה על נתב"ג שעלולה להצביע על רצון לברוח מהאחריות.