מחקר: בתקופת הקורונה הישראלים תרמו והתנדבו פחות

הישראלים הפכו להיות פחות סולידאריים: מחקר חדש של האוניברסיטאות תל אביב ובן גוריון קובע כי קיימת  תופעה מטרידה ולפיה בעוד שבדרך כלל בעתות חירום יש סולידריות חברתית שמתבטאת בעלייה בהיקף התרומות וההתנדבות, הרי שבמשבר הקורונה המגמה הייתה שונה ונרשמה ירידה בשיעור ההתנדבות ובשיעור התרומות הבלתי פורמליות בישראל שהן תרומות שניתנות ישירות בין אזרחים ללא תיווך של ארגון. 

המחקר נערך בהובלת גליה פיט, המכון למשפט ופילנתרופיה, הפקולטה למשפטים ע״ש בוכמן, אוניברסיטת תל אביב וחגי כץ, מנהל עסקים, הפקולטה לניהול ע״ש גילפורד גלייזר, אוניברסיטת בן ־גוריון בנגב.

המחקר בדק את דפוסי התרומה וההתנדבות של אזרחים בישראל בימי שגרה ובימי חירום (תקופת הקורונה). מדובר במחקר, ראשון מסוגו בישראל, שנערך בשנים 2020-2019 ועקב מדי שבוע, ובמשך כ-90 שבועות אחר כ-600 משיבים (יהודים וערבים) שנבחרו בכל שבוע בצורה אקראית. 

מנתוני המחקר עולה שככלל הנטייה של הציבור הישראלי בכללותו לתרום היא קבועה ויציבה יחסית לאורך השנה. בימי שגרה (שנת 2019) שיעור התורמים הכולל בכל שבוע עמד על כ- 47%. בשנת 2020, על רקע משבר מגפת הקורונה ,חלה ירידה ב- 5% בשיעור התורמים ל- 42%. 

החוקר חגי כץ | דני מיכליס

על פי הנתונים, התרומה השבועית הממוצעת בשנת 2019 עמדה על 228 שקל ובשנת 2020 לא השתנתה באופן משמעותי ועמדה על 227.

כמו כן, בעוד שבקרב החילוניים, הן בימי שגרה והן בחירום שיעור התרומות הפורמאליות לארגונים ומוסדות הוא כ-27%, הרי שבקרב החרדים שיעור התרומה בימי שגרה הוא 60 אחוז  ובקורונה נרשמה ירידה קלה ל- 55%. כמו כן, כ-50% מהציבור הדתי תורם בשגרה, אך בזמן הקורונה נרשמה ירידה משמעותית ל- 27%. 

עוד מציינים החוקרים במחקר כי ניתן לראות כי הנטייה לתרום באופן מזדמן בקופות צדקה או בחנות היא השכיחה ביותר בקרב המשיבים ועמדה על 41% בשנת 2019. אחריה לפי הסדר: תרומה חודשית קבועה 36%, למתרימים בדלת או בטלפון 28%, באינטרנט – בפלטפורמה לגיוס תרומות או באתר העמותה 27% , ברכישת מוצר או באירוע התרמה 11% ובמקום העבודה 7%.

לצד התרומה הכספית, התנהגות  חשובה נוספת היא ההתנדבות. בשנת 2019 שיעור המדווחים הכולל על התנדבות עמד על 31%  לעומת שנת 2020 (משבר הקורונה) שאז שיעור המדווחים הכולל על התנדבות עמד על 22%.

החוקרת גליה פיט | גל חרמוני

החוקרים פיט וכץ מציינים כי "בתקופת הקורונה חלו שינויים רבים בדפוסי התרומה וההתנדבות, שכללו גם ירידה בשיעורי התרומה הבלתי פורמלית וההתנדבות וביעדי התרומה.  הירידה בשיעורים בולטת במיוחד בקבוצות אוכלוסייה שסבלו מאי-ודאות כלכלית חריפה יחסית לאחרים. עקב כך, נראה כי המשבר הכלכלי־תעסוקתי פגע באופן מהותי בהיקפי התרומה וההתנדבות, והיטה את דפוסיהם. משברים קודמים, מסוגים אחרים (הומניטריים, ביטחוניים) הביאו בדרך כלל לעלייה בפילנתרופיה של הציבור עקב התעוררות של תחושת שייכות לאומית או סולידריות עם הנפגעים. לעומת זאת, בקורונה כולם היו נפגעים, גם מן המגפה עצמה וגם מהשלכותיה הכלכליות, ולכן אפקט הסולידריות נדחק לטובת התכנסות אל הבית פנימה, גם פיזית וגם סימבולית. תופעה מסתברת זו מעוררת דאגה: החברה הישראלית מתגאה בסולידריות שלה בימי משבר, אך מממצאינו נוצר הרושם שסולידריות זו נמצאת בחסר".