בנימין נתניהו ה צוללת ה חדשה אחי רהב בטקס קבלת הפנים ב נמל חיפה | צילום: אלעד גרשגורן
פרשנות
פסק הדין בפרשת הצוללות מדיר שינה: "שורה של תמיהות מרחפת כחשרת עבים מעל"
בג”ץ אמנם דחה את העתירות לכפות חקירה פלילית והקמת ועדת חקירה בפרשת הצוללות, אך פסק הדין של השופט יצחק עמית מגולל לפרטי פרטים את סיפור השחיתות. עוצמת הספק תכתים לנצח את בנימין נתניהו ואולי גם את מנדלבליט
בית המשפט העליון חתם ביום חמישי על כתב אישום ציבורי נוקב נגד ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו. בשורה התחתונה הוא אמנם החליט שלא לכפות על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט לחקור את נתניהו בפרשת הצוללות ולא לכפות על הממשלה להקים ועדת חקירה. אבל, פסק הדין של השופט יצחק עמית (בהסכמת השופטים ניל הנדל ונעם סולברג) בהחלט מסגיר את סערת רוחו. אם זה היה תלוי בו, ועדת חקירה היתה מוקמת כבר אתמול. ולעניין החקירה הפלילית, הוא אמנם אימץ את סירובו של מנדלבליט, אבל עוצמת הספק שמרחפת על פסק הדין הזה, תכתים לנצח את נתניהו, ואולי גם את מנדלבליט.
קראו עוד בכלכליסט:
1. בעניין הפלילי מבחין עמית בין "פרשת המניות כשלעצמה" לבין "פרשת המניות כשהיא שזורה וכרוכה בפרשת כלי השיט". בפרשת המניות, ניקה מנדלבליט את נתניהו מחשד השוחד ואף פטר אותו מהפרת אמונים. למרות קביעתו שנתניהו קיבל טובת הנאה משמעותית מבן דודו, נתן מיליקובסקי, בקניית מניות סידריפט ב"הנחה" משמעותית של 600 אלף דולר. לעומת זאת, הזיקה בין המניות לכלי השיט נטועה בחשד שהרכש מטיסנקרופ מעשיר את מיליקובסקי שמעשיר את נתניהו. חד־גדיא. "מבלי לחקור את ראש הממשלה ואחרים", כתב השופט עמית, "לא ניתן לענות לשאלה המטרידה והמענה אם טיסנקרופ בפרשת המניות וטיסנקרופ בפרשת רכישת הצוללות היא מקריות בלבד. לא אכחד כי מאז הונחו העתירות על שולחננו, עצם העלאת החשד כי אין מדובר במקריות הדירה שינה מעיניי ומעפעפיי".
ולאחר שעמית נוטע את החשד שאין כאן מקריות, הוא מוסיף: "עולה מאליה השאלה אם לא כדאי 'לשלם מחיר' מסוים בדמות סטייה מההלכות הנוגעות להיקף ההתערבות בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, תמורת חקירה פלילית יסודית של חשד לשחיתות בצמרת בנושאים הנוגעים לקודש הקודשים של ביטחון ישראל".
2. עמית לא מסתפק בזריעת הספקות ונכנס לניתוח הראיות. מיליקובסקי טען בחקירתו שלא ידע שטיסנקרופ היתה לקוחה שלו (כבעל מניות ודירקטור בגראפטק), והוא גם לא ידע שטיסנקרופ עוסקת בייצור צוללות. "תשובות אלו מעוררות תמיהה", כתב עמית, "ניתן היה לצפות שיכיר את לקוחותיה הבולטים של החברה". אפילו מנדלבליט לא האמין לגרסה זו ותיאר אותה כ"מוקשית" — "מוקש" לפי פירוש אחד וגם שם קוד מכובס לשקר. מנדלבליט מצא כ"מוקשית" גם את טענת מיליקובסקי שנתניהו ידע באופן כללי בלבד שהוא עוסק בתחום הפלדה, אך ספק אם ידע במה בדיוק עוסקות החברות שבבעלותו. וכאשר עדכן את נתניהו על מכירת אחזקותיו בשנת 2015, נתניהו לא שאל על כך.
3. על נתניהו הביטחוניסט, הצנטרליסט, היורד לפרטים, ירד לפתע מסך הבערות הגואל. הוא לא ידע שבן דודו האחד דוד שמרון מייצג את מיקי גנור נציג טיסנקרופ; הוא לא ידע שבן דודו השני מיליקובסקי סוחר עם טיסנקרופ. ובצדק ציין משה בוגי יעלון לגבי נתניהו: ידע — מושחת, לא ידע — לא כשיר לתפקידו. "לעובדה ששמו של ראש הממשלה לא עלה בכל החקירות המקיפות שנעשו בפרשת העמלות (תיק 3000) אין בהכרח משמעות מכריעה", כותב עמית ומוסיף: "התזה לפיה פעולותיו של ראש הממשלה בפרשת כלי השיט על כל היבטיה הונחו על ידי רצונו להיטיב בדרכי עקיפין עם בן דודו מיליקובסקי, שהעניק לו טובות הנאה במהלך השנים, היא תזה אפשרית. מנגד, ייתכן כי אך בצירוף מקרים עסקינן".
4. את אינספור הנקודות ביקום המושחת הזה מונה עמית אחת לאחת: נתניהו קיבל לאורך השנים טובות הנאה ממיליקובסקי; אחזקות נתניהו במניות סידריפט באמצעות השותפות עם מיליקובסקי הניבה לו טובת הנאה ממשית; מיליקובסקי היה דירקטור ובעל מניות של גראפטק, ספקית של מוצרי פלדה לטיסנקרופ; טיסנקרופ רוכשת כמויות גדולות של פלדה לייצור צוללות וכלי שיט; טיסנקרופ לא בחלה בעסקאות מושחתות במדינות אחרות; נתניהו פועל במרץ להגדלת מספר כלי השיט שנרכשים ויירכשו מטיסנקרופ, תוך עקיפת הגורמים המוסמכים והרלבנטיים; עורך דינו ובן דודו שמרון מייצג את גנור שאמור לגזור עמלות מהעסקאות עם טיסנקרופ.
אבל, למנדלבליט, וגם לעמית, חסרה היכולת לחבר את הנקודות האלה לתמונת שחיתות פלילית. "הייתי נכון להוריד קמעה את הרף הנדרש לשם התערבות בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה", כותב עמית. ובכל זאת הוא דוחה את העתירות. לא כתב אישום, לא חקירה באזהרה, אפילו לא בדיקה מקדימה. התוצאה היא שנשארנו עם "כתב אישום ציבורי" חמור שמחייב הקמת ועדת חקירה ממלכתית. מי יודע, אולי החקירה הפלילית תומלץ על ידי ועדה כזו. הפרשה הזו לא רק מחייבת ועדת חקירה, אלא מבטאת פוטנציאל פלילי ברור של הפרת אמונים במובנו הפשוט של הביטוי — מעשים שיש בהם לערער, אפילו לרסק, את אמון הציבור בהתנהגות ראש הממשלה.
5. ואלה הדוגמאות שמונה השופט עמית. בכולן יש בכדי לערער את אמון הציבור:
מכירת הצוללות למצרים. בינואר 2010 אישר נתניהו לגרמניה למכור שתי צוללות למצרים מבלי לעדכן את שר הביטחון, הרמטכ"ל ומפקד חיל הים. בנוסף, הוא שיקר לשר הביטחון דאז יעלון ששאל אותו האם ניתן אישור של גורם ישראלי ואם חל שינוי בסירוב המסורתי של ישראל למכור נשק אסטרטגי למצרים. נתניהו, בתשובתו לבג"ץ, הסביר שהסכמתו ניתנה כי ממילא מצרים יכלה לרכוש צוללות במדינות אחרות ועדיף לישראל להתמודד עם צוללות מדגם מוכר מאשר עם צוללות של יצרנים ומדינות אחרות. וזו סיבה למדר ולשקר? איפה החוקר שישאל את השאלה הפשוטה הזו. נניח שנתניהו צדק ונניח גם שפעל בסמכות, עדיין מותר לברר האם ראוי שראש ממשלה ישקר לשר הביטחון וימדר את ראשי הצבא בהחלטות שמשליכות על ביטחונה של ישראל.
תוספת שלוש צוללות. לקראת נסיעת נתניהו לגרמניה בפברואר 2016, העביר המל”ל נוסח של מזכר הבנות שכלל, בין היתר, הנחיה לבצע רכש של שלוש צוללות נוספות, בניגוד לעמדת הצבא ומערכת הביטחון שניתן להסתפק ברכש של צוללת אחת נוספת ולהסתפק בחמש צוללות סך הכל (השישית נועדה להחליף את הראשונה כשתצא מהשירות, והמחלוקת נגעה לצוללות 7, 8, ו־9). המזכר לא נערך על ידי המחלקה המשפטית של משרד הביטחון ולא על ידי המחלקה המשפטית של המל"ל. השופט עמית מחדד את האבסורד: "כפי שלא יעלה על הדעת כי המל"ל יחליט על רכישת טייסת אף־35 מבלי להיוועץ עם חיל האוויר והרמטכ"ל ומשרד הביטחון, כך קשה להלום כי המל"ל יחליט על מדיניות רכש צוללות וכלי שיט אחרים עבור חיל הים" וגם — "קשה להלום כי ראש הממשלה יורה על דעת עצמו על רכישת טייסת אף־35 נוספת או על רכישת צוללות וכלי שיט נוספים בלי עבודת מטה מסודרת".
הספינות נגד צוללות. באותו מזכר הבנות שגיבש המל"ל, הופיע הצורך להצטייד בשתי ספינות נגד צוללות, כאשר לא חיל הים ולא משרד הביטחון העלו דרישות לכך. לאור התגובה החריפה של משרד הביטחון, נמחקו ספינות אלה מהמזכר.
העדפת המל"ל על משרד הביטחון והצבא. "התמונה הלכאורית המצטיירת בפרשת כלי השיט", כותב עמית, "היא שצה"ל ומשרד הביטחון נדחקו הצידה, ואת מקומם תפס המל"ל, שפעל לכאורה על פי הנחיות ישירות של ראש הממשלה או שמא תוך מעורבות של גורמים אחרים המעורבים בתיק 3000 (פרשת העמלות)". הנה, על הדרך, רומז עמית שאולי המל"ל לא רקד רק לחלילו של נתניהו, אלא גם של גנור ומשוחדיו לכאורה.
המכרז לספינות המגן. הכוונה היתה לצאת במכרז בינלאומי לרכישת ספינות המגן שנועדו להגן על אסדות הגז. לאחר עבודת מטה הוחלט לרכוש ספינות של 1,200 טון. סביבת ראש הממשלה הפעילה לחץ כבד לביטול המכרז כדי לרכוש ללא מכרז מטיסנקרופ ספינות גדולות ויקרות יותר של 2,000 טון. "מדוע", תוהה עמית, "הופעלו לכאורה וכנטען לחצים כה כבדים לביטול המכרז הבינלאומי עוד לפני שטיסנקרופ התחייבה להוזיל משמעותית את מחירן ועוד לפני שטיסנקרופ הבהירה מה הדגם המוצע והמפרט הטכני של הספינות?"
תפקידו של עו"ד שמרון. בתצהירים שהוגשו לבג"ץ התברר שפרקליטם המשותף של נתניהו וגנור ידע לערבב היטב בין שני כובעיו. עו"ד אחז בן ארי, היועץ המשפטי של משרד הביטחון, אמר בתצהירו שהבין בזמן אמת כי עו"ד שמרון פנה אליו כמייצג טיסנקרופ, ואילו השר יעלון ומנכ"ל משרדו דן הראל כותבים בתצהיריהם כי סברו שעו"ד שמרון פונה מטעמו של ראש הממשלה. נראה, שבהזדמנות חגיגית זו של ועדת חקירה כדאי לברר מדוע בכלל נחוץ מתווך פרטי לעסקאות נשק בין שתי ממשלות.
הפרטת המספנה. באוגוסט 2016 נערכה פגישה בהשתתפות עו"ד שמרון, גנור, יו"ר ההסתדרות דאז אבי ניסנקורן ויו"ר ארגון עובדי צה"ל משה פרידמן. על הפרק, העברת תחזוקת כלי השיט לטיסנקרופ. לימים העיד פרידמן בוועדה לביקורת המדינה כיצד הגיעו אליו גנור ושמרון וטענו שמספנת חיל הים כבר לא כשירה לתחזק את ספינות החיל ויש להפריטה. הוא סיפר איך החל מסע השמצות ודה לגיטימציה שהעמיד בסכנה את פרנסתם של אלף עובדים. "הלכתי לכולם", סיפר פרידמן בוועדה, "אבל אף אחד לא הקשיב לי, עד שבסוף הגעתי לרביב דרוקר". והמספנות הן הבוננזה הכלכלית בסיפור. צוללת עולה מיליארד שקל, תהליך אחזקתה לאורך שנות חייה ופעילותה הוא 5–6 מיליארד שקל.
6. טיסנקרופ, נתניהו ושמרון. שמותיהם חוזרים ומהדהדים וברקע מציץ גם מיליקובסקי. בכולן מזיע נתניהו ממאמץ לטובת הקונצרן הגרמני. משקר, ממדר, מבטל מכרז, משתמש במל"ל שבראשות מקורביו. ואל מול המאמץ הזה אין לו שמץ של מושג ששני בני דודיו מרוויחים ממנו. שמרון כפרקליטו של נציג טיסנקרופ, ומיליקובסקי כבעל מניות ודירקטור בחברה שסיפקה פלדה לטיסנקרופ. אשרי הלא־מאמין. גם מנדלבליט וגם עמית, כך נדמה, לא מאמינים לנתניהו אבל זהירותם המשפטית מכריעה אותם.
כמו שבממשלה היה חשוב לנתניהו להיות שר התקשורת, כך לפתע פתאום חשוב לו להיות מפקד חיל הים. התקשורת והים הפכו למרכז תשומת לבו. הבו לנו צוללות, קורבטות, ספינות נגד צוללות. הבו עוד ועוד. סיפור פנטסטי של שחיתות, שנמצא נמוך מדי עבור הרף הפלילי, אבל צולח כל מבחן להקמת ועדת חקירה, מוצדקת מכל ועדה שהוקמה עד כה במדינת ישראל.
"הגם שדחינו את העתירות", מסכם עמית, "אין לכחד כי שורה של תמיהות הנוגעות לתהליך קבלת ההחלטות בפרשת כלי השיט עדיין מרחפת כחשרת עבים ממעל". בית המשפט העליון משדרג בפסק דינו את עוצמת השערורייה ומחזק את אמינות פרטיה. מעכשיו זה לא רק ניגוח פוליטי מצד יעלון או בכירים ביטחוניים; זה לא רק סיפור של העותרות — התנועות לאיכות השלטון וטוהר המידות; זה לא רק סיפור של מפגיני בלפור ומיצגי הצוללות השחורות; זה לא רק סיפור של התקשורת. מעכשיו זה פסק דין שמגולל בפירוט משכנע את סיפור השחיתות.
מזמן לא קראתי פסק דין שבו הפער בין דחיית העתירות להזדהות עם תוכנן כה גדול. וזה מזכיר את הביקורת של פרופ' מרדכי קרמניצר על זיכויו של יו"ר הסוכנות המנוח שמחה דיניץ. בית המשפט העליון, אמר קרמניצר, דומה לחלוץ שעבר את כל ההגנה ואפילו את השוער, אבל מול השער הריק בעט החוצה.