משמאל: מיכאלי. "אנחנו קונים כל בציר שעומד להיגמר מיקבים שאנחנו אוהבים" | עמית שעל
המעדנייה הקסומה שיש בה הכל מסתתרת בכפר הנגיד
משק מלמד מפורסם בלולים האורגניים שלו, אך במקום מסתתרת גם חנות־מעדנייה עם מיטב התוצרת האזורית: ירקות ומאפים, פסטרמה וגבינות בעבודת יד, יינות מיקבי בוטיק קטנטנים וכמובן עופות טריים. הפיקניק הכי מדויק במרחק חצי שעה מתל אביב
לאריק מלמד יש קוצים בתחת. משק מלמד שלו בכפר הנגיד הוא אחד המגדלים הגדולים ביותר בארץ של עופות אורגניים. לכאורה זה היה אמור להושיב את מלמד בשקט תחת גפנו ותאנתו.
העבודה מספיק קשה, הקליינטורה גדלה כל הזמן ולמה בעצם להעמיס על שעות הפנאי עוד הרפתקאות.
קראו עוד בכלכליסט:
אלא שמלמד, כאמור, לא יודע לשבת בשקט. הוא שילוב בלתי אפשרי של חקלאי מסוקס ונהנתן חסר גבולות, ולכן הרגיש שהוא חייב לפתח את העסק שעל נחלתו אל מעבר לאימפריית עופות. וכך, לפני כמה שנים, החליט להפוך את הסככה הגדולה שבצד המשק למתחם קולינרי.
מיטב השפים עברו כאן (אפילו אני בישלתי כאן לרגע קצר), עד שלפני שנתיים התבייתו כאן תמיר מיכאלי וענר בן־רפאל פורמן, והקימו בסככה את 'איגרא במשק', מעין שלוחה כפרית של המסעדה התל־אביבית המצליחה וקצרת הימים שלהם, איגרא רמא.
הקונספט היה אוכל פשוט המתבסס על העופות של מלמד ותנובת השדה האורגני הקטן שלצד הלולים. אלא שאחרי חודשים אחדים פרש בן־רפאל פורמן, הצלע המבשלת בין השניים, והמסעדה נסגרה.
ובכל זאת מלמד לא נשאר לבדו בסככה, כי מיכאלי, היזם והמנהל של איגרא, החליט לעבור מהלב המפויח של תל אביב לגור בכפר הנגיד ולהסב את המסעדה לחנות־מעדנייה, שתציע אינספור מוצרים וגידולים אורגניים, חלקם הגדול מהשדות של מלמד שגדלו בינתיים ללא פחות מ־60 דונם.
הוא גם גייס את אחד האופים הכי מוכשרים בישראל, אורן חג'ג' ("אדון שיפון"), להקים מאפייה במקום, שמציעה שלל מאפים מיוחדים, כמו בורקס זעתר, מאפה שמרים עם שום ירוק וגבינה צ'רקסית וקרואסון על בסיס חמאה מקומית. חג'ג' אמנם עזב לאחרונה את ניהול המאפייה, אבל היא ממשיכה בהצלחה גם בלעדיו.
פטל, פסטרמה ופיצה
באחר הצהריים קיצי אחד לפני כמה ימים באתי לבקר בסככה־חנות ולא ידעתי את נפשי מרוב אושר: המדשאה שבכניסה לסככה, בין הלול והשדה, מנוקדת בכמה פינות ישיבה מקסימות, וניתן לקבל מחצלות וציוד לפיקניק במקום. ובפנים — חגיגה שלמה של ירקות אורגניים טריים שבטריים. אני לקחתי הביתה בצל אדום צעיר, כרובית שאיל שני היה מכנה בוודאי 'תינוקת' עטופה עדיין בעליה, עלי מיזונה רעננים, אספרגוס כל כך צעיר שאפשר היה לאוכלו בלי בישול כלל, עגבניות שרי יפהפיות.
לכל אלה הוספתי לחם מחמצת נהדר מסילאן וקמח מלא, פסטרמה אורגנית של מלמד, קצת פטל טרי ממגדל שכן, ממרח שום ירוק טרי ויוגורט וגבינת צאן עם כמהין ממחלבת הנוקד (יש גם גבינות של מחלבת עברי). יש כאן גם כמובן עופות טריים, כריכים שנעשים במקום, דבש, ביצים, בירות בוטיק מצוינות של אלכסנדר ושבט, יינות בוטיק מעולים מיקבים כמו כישור, צור, יעקב אוריה, קנטיר וסוסון ים, ערק לואיזה (שיתוף פעולה של מלמד ומזקקת גולני), זיתים, קמחים, אגוזים, עמדת קפה ועוד ועוד. בקיצור, כל מה שאפשר לדמיין או לרצות. ברביעי וחמישי יש כאן אפילו ערבי פיצה, ומדי פעם מתקיימות סדנאות בישול במקום.
דלת מסתורית ברצפה
מלמד ומיכאלי מזמינים אותי לראות את מרתף היין. אני תוהה איפה מרתף כזה יכול להסתתר, אז מלמד פותח שער קטן בגדר ומתחיל להוליך אותי בין הערוגות המוריקות. ואז, בין האקליפטוסים, צץ לו קונטיינר. מלמד פותח את המנעול, פותח את הדלת ומכניס אותי לזולה קטנה עם שתי כורסאות. המסתורין רק גובר. שום יין עוד לא נראה לעין. ואז מיכאלי מרים דלת ברצפה. חור שחור נגלה לעין וכמה מדרגות מאולתרות. מתחת לאדמה מתגלה קומה נוספת ובה מדפים עם בקבוקי יין לא רבים. "אנחנו קונים כל בציר שעומד להיגמר מיקבים שאנחנו אוהבים", אומר מיכאלי ומפרט שמות, שעל חלק מהם לא שמעתי מעודי.
אנחנו חוזרים חזרה לסככה. מיכאלי מוזג לי קצת רוזה קר של קנטיר ומלמד מכין לי קפה לדרך. אני נשבע לעצמי לחזור ממש בקרוב ולרבוץ שוב מתחת לאקליפטוס העוג. מי היה מאמין שמאחורי יבנה, חצי שעה מתל אביב, יכול להסתתר קסם כזה. אם יש “פארם טו טייבל” בעולם, הרי שהוא ממש כאן. טרי, בריא ובעיקר משמח.