אולם דיונים בבית משפט עליון | צילום: אלכס קולומויסקי
העומס בבתי המשפט: הרבה יותר תיקים, מעט מדי שופטים
מחקר שמדד את זמני השיפוט חושף את עומס העבודה במערכת המשפט: מספר התיקים האזרחיים הנפתחים בישראל כפול ממספר התיקים הנפתחים במדינות אירופה; חסרים בישראל 222 שופטים כדי להשוות את המספר למקובל בעולם; 62% מהשופטים נטו להסכים כי חסרים כלים שיסייעו לשופט החווה קושי בשל עומס רגשי; המחקר הנוכחי לא בדק את הספקי השופטים
כדי להשוות את מספר השופטים למקובל בעולם חסרים בישראל 222 שופטים. זו המסקנה המרכזית שעולה מדו"ח עומס העבודה השיפוטית שפירסמה הבוקר הנהלת בתי המשפט. הדו"ח מבוסס על מחקר שמודד לראשונה את התמשכות הליכי משפט בזמן אמת, כדי לשקף בצורה המדויקת ביותר את עומס העבודה בבתי המשפט.
קראו עוד בכלכליסט:
1
תיקי פשע חמור הם שודדי הזמן הגדולים ביותר של הזמן השיפוטי. תיק כזה בבית המשפט המחוזי עומד על 148:41 שעות בממוצע, כאשר ההליך שבמקום השני, תביעה כספית בתיק אזרחי רגיל, נמשך 36:17 שעות. את מדליית הארד (בכל זאת אנחנו בימי אולימפיאדה) קוטפת תביעה נגזרת שמעסיקה את שופטינו 33:03 שעות. למקום הרביעי מגיע תיק פלילי רגיל עם 31:39 שעות. אגב, בעשירייה הראשונה יש בסך הכל שלושה הליכים פליליים - פשע חמור, תיק פלילי וערעור פלילי — מקום עשירי 15:03 שעות. תיקי פשע חמור מובילים את טבלת כל הערכאות וכל ההליכים שנדגמו. במקום השני הכללי: תביעות ייצוגיות בבתי הדין לעבודה, שהזמן השיפוטי הממוצע שנמדד לטיפול בהם עומד על 45:41 שעות. הקצר ביותר הוא תיק מינוי סנגור בבית משפט לנוער, שאורך בממוצע 2 דקות.
הדו"ח מונה את בתי המשפט המחוזיים, השלום, תעבורה, נוער, עבודה ומשפחה. בבתי המשפט למשפחה, ההליך המוביל הוא תיקי נזקקות (של קטינים) קורעי הלב — זמן ממוצע של 9:05 שעות. נועל את רשימת המשפחה — התרת נישואין, 36 דקות בלבד. המחקר לא כולל את בית המשפט העליון שלא נמצא בנט־המשפט ולא נמדדים בו זמנים במגה־תיקים כמו משפטי הולילנד, נוחי דנקנר שאינם רבים אבל גוזלים משאבים. תיקי האלפים של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו משביתים לתקופה ארוכה שלושה שופטים במחוזי בירושלים.
2
מחלקת המחקר של הנהלת בתי המשפט בראשות ד"ר גלי אביב הפיקה מחקר מקיף ויסודי שנועד להציג את העומס בבתי המשפט בישראל. מחקר שנועד לגבות בנתונים, בין היתר, את הנהי הנמשך מזה עשרות שנים: לעומס העבודה של שופטי ישראל אין אח ורע בעולם. המחקר נועד לתקף מסקנה עגומה זו. וכך, לראשונה בישראל נערך מחקר שמודד זמני שיפוט בזמן אמת. וגם את "תמהיל יום העבודה השיפוטי" - האחוזים מהיום שמוקדשים להכנת התיקים והדיונים, לעבודה שיפוטית שאינה קשורה בתיקים, לאדמיניסטרציה, לכתיבת החלטות ופסקי דין, לשמיעת דיונים. הנתון זה אמור להוביל למספר החשוב מכולם: כמה שופטים נדרשים כדי להתגבר על העומס, נגיע לכך בהמשך.
3
תחילה למצוקתם של השופטים. מספר התיקים האזרחיים הנפתחים במדינת ישראל הוא כמעט כפול מהמספר הממוצע של התיקים הנפתחים במדינות אירופה שנה אחר שנה, לכל 100 אלף תושבים — 4.8 לעומת 2.4. אחת הסיבות היא העלייה במספר עורכי הדין בשיעור כפול מהממוצע האירופי. מספרם הממוצע של עורכי הדין במדינות אירופה עומד על 162 עורכי דין לכל 100 אלף תושבים, בישראל — 715. מספר השופטים הממוצע במדינות אירופה עומד על 22 שופטים מקצועיים במשרה קבועה, לכל 100 אלף תושבים, בישראל, לעומת זאת, מספר השופטים לנפש נמוך בהרבה ועומד על 8.2 שופטים מקצועיים ל־100 אלף תושבים. באירופה מועסק גם מספר גדול בהרבה של "שופטים לא מקצועיים", למשל, עורכי דין שעוסקים בבוררות. בישראל יש "לא מקצועיים" בעיקר בבתי הדין לעבודה — נציגי הציבור. רק בנתון אחד עולה השופט הישראלי על עמיתיו — בשעות העבודה השבועיות: ממוצע של למעלה מ־50 שעות לעומת 40 של שופטים אמריקאים או אירופאים.
4
תוסיפו לעומסים הפיזיים את הרגשיים שגם אותם מונה הדו"ח: "עבודתו של השופט כרוכה בתחושת אחריות מרובה, מתח הנלווה לעבודה בסביבת מחלוקת מתמדת. תחושות של בדידות, שהרי הנטל מוטל על כתפי השופט עצמו, והוא אינו יכול לחלוק בו בדרך כלל עם עמיתיו. תחושות של עומס עבודה גדול מדי, חוסר איזון בין החיים הפרטיים לעבודה, ועומס רגשי הנלווה לטיפול בתיקים מסוימים, כמו תיקי אלימות ועבירות מין, אשר עשוי לעלות עד כדי טראומה משנית".
הדו"ח מדווח על שיחות עם שופטים בנוגע למצוקותיהם. למשל, ביחס לכלים העומדים לרשותם להתמודדות עם העומס. 62% מהשופטים נטו להסכים כי חסרים כלים שיסייעו לשופט החווה קושי בשל עומס רגשי או חשיפה לאירועים קשים, מול 34% שנטו שלא להסכים.
5
זה מחזיר אותנו לשופט השלום מוריס בן עטר ז"ל שהתאבד ב־8.2.2011. בן עטר כרע תחת הנטל, וגם תחת חוסר מיומנותה של המערכת לטפל במצוקתו. שופט שמתגלים אצלו פיגורים גדולים מטופל בדרך כלל בשני אלה: הפסקת הזרמת תיקים או מעבר לערכאה "נוחה" יותר. בן עטר הועבר מבית משפט השלום בירושלים לבית המשפט לעניינים מקומיים. וזה לא היה הפתרון הנכון עבורו. נכון שהתיקים שם פשוטים יותר מבחינה משפטית, אבל המתכונת דומה לעומסים של תורנות - צריך להחליט מהר ובהרבה מאוד עניינים.
סיפורו של בן עטר הציף את הצורך בשיפור הכלים הניהוליים, הן ברמת הפרט ובעיקר ברמה המערכתית.
6
ב־2013 הוצג המחקר המערכתי הראשון שנערך בידי ד"ר קרן וינשל־מרגל. הוא סלל את הדרך להבניית תיקים לפי משקלות - תיקים נבדלים זה מזה במספר בעלי הדין, במספר העדים, במספר עמודי הפרוטוקול - המדדים העיקריים שמהם נגזר הזמן השיפוטי הנדרש לכל תיק. זאת, כדי להגיע לפיצוח שתי השאלות הגדולות: בכמה תיקים אמור שופט לטפל בחודש או בשנה. וממספר זה לגזור את כמות השופטים הכללית שנדרשת למערכת. המחקר הנוכחי הוא שכלול ודיוק של המחקר הקודם. הוא הצליח לחשב את הזמן השיפוטי הדרוש לטיפול ב־167 סוגי תיקים המהווים למעלה מ־98% מכלל התיקים שנסגרו במהלך שנת 2019. הוא נמשך כחמישה שבועות, נדגמו בו כ־50 אלף דיונים, כאשר 87% מהשופטים השתתפו בו. המחקר הנוכחי מגלה שזמן ההליכים התארך ביחס למחקר הקודם. העלייה המשמעותית בזמן השיפוטי נמדד בתיק גרימת מוות ברשלנות בבית המשפט לתעבורה. משיחות עם שני סגני נשיא של בתי משפט לתעבורה, עלה כי תיקים אלו נעשו מסובכים ומורכבים יותר בשנים האחרונות, הם כוללים עדים רבים, מומחים מטעם הצדדים ולעתים נדירות אף מינוי מומחה מטעם בית המשפט, כתיבה ארוכה ועוד. מנגד, פחתה בהרבה נכונות הצדדים להסדרי טיעון לעומת שנים קודמות.
7
התארכות הזמן בהליכים היא אחד הגורמים לעומס, אך יש עוד סיבות: גידול טבעי של האוכלוסייה, גידול בפעילות העסקית במשק ובמשברים, ריבוי הליכי חדלות פירעון עקב משבר הקורונה וריבוי מגה־תיקים - תיקי ענק אזרחיים או פליליים המצריכים משאבים גדולים.
המחקר הוא מערכתי ולא מכוון לשופט הבודד. הוא מחבר את העומסים הפרטיים לעומס הכללי, אבל הוא לא נועד לבדוק הספקים של שופטים על מנת לדרבן אותם ובעיקר לא להלבין ציבורית את פניהם. ולכן לא ניתן ללמוד ממנו מי השופטים האיטיים ומי היעילים. בהנהלת בתי המשפט דוחים את השיח הזה ומזהירים מפני קידוש המהירות על האיכות. מדובר לשיטתם בכלי ניהולי שיאפשר לווסת עומסים בין בתי המשפט וגם — להצביע על מספר השופטים הנדרש. "מדד עומס העבודה השיפוטית אינו מדד ביצועים", נכתב בדו"ח, "ואינו מתיימר לחוות דעה כלשהי בשאלה האם פרק הזמן ששופט פלוני הקדיש למטלה מסוימת הוא זמן ראוי או הולם. המדד הוא תיאורי, כלומר, תכליתו היא אך ורק לתאר את פרק הזמן הממוצע שהושקע בפועל במטלה שיפוטית מסוימת".
8
מדובר לפיכך בכלי ניהולי שיאפשר לווסת עומסים, להשוות בין ישראל לאומות אחרות, והכי חשוב - להצביע על מספר השופטים הנדרש. בישראל יש היום 763 תקני שופטים ו־76 תקני רשמים. המסקנה היא שנדרשים 222 תקני שיפוט נוספים על מנת לעמוד במחזור פעילות שנתי תקין תוך הפחתת העומס המוטל כיום על השופטים והשוואתו למקובל בעולם. ואם רוצים לעמוד במחזור פעילות שנתי תקין, מבלי להפחית את העומס המוטל כיום על השופטים, חסרים במערכת 92 תקני שופטים.
נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות ומנהל בתי המשפט השופט ד"ר יגאל מרזל אומרים בהקשר לדו"ח כי "הקלת עומס העבודה השיפוטית בישראל הכרחית לצורך הבטחת זכות הגישה לערכאות, הזכות למשפט הוגן, והגנה מפני עינוי דין אשר בא לידי ביטוי בהתמשכות ההליכים המשפטיים. בכל המדדים הבינלאומיים הרלבנטיים מצויה תקינת השופטים בישראל בחסר משמעותי. נעשים במהלך השנים צעדים רבים לייעול ושיפור השירות. ואולם, הכרחי לסגור את הפער העצום הקיים בישראל ביחס לתקני שפיטה".