ככה נכנע הוועד האולימפי לפוטין

ב-15 בפברואר 2016 מת ניקיטה קאמאייב, מי שהיה מנכ"ל הארגון הרוסי למלחמה בסמים בספורט (Rusada) מהתקף לב בגיל 52. המוות הפתאומי הגיע כחודשיים אחרי שהתפטר מתפקידו בעקבות פרשת הסמים הממריצים בסוצ'י 2014, האולימפיאדה שבה רימו הרוסים את העולם כולו. מותו הגיע, באופן מקרי לחלוטין כמובן, כשבועיים אחרי מותו של יו"ר Rusada, וייצ'סלאב סינייב. גם סינייב מת מהתקף לב בגיל 58. ויטלי מוטקו, מי שהיה שר הספורט של ולדימיר פוטין, הסביר בציניות מצמררת: "הסקנדל השפיע עליהם".

סוצ'י 2014 היתה אירוע שיא של רוסיה של פוטין. הנבחרת הרוסית זכתה בהכי הרבה מדליות במשחקי החורף ואף ספורטאי רוסי לא נתפס על סמים ממריצים. שנתיים אחר כך,  גריגורי רודצ'נקוב - מי שהיה אחראי על מעבדת הבדיקות הרוסית בסוצ'י - ברח מרוסיה וחשף ששירות הביטחון הפדרלי הרוסי היה אחראי לשיטת הרמאות הספורטיבית המשמעותית ביותר בהיסטוריה של המשחקים האולימפיים: כל הדגימות של הספורטאים הרוסים הוחלפו בבדיקות נקיות. 

מאז, עשרות תחקירים, סרטים וחקירות רשמיות גילו שממשלתו של פוטין ניהלה מערכת סימום ספורטאים ממומנת היטב ויעילה עד מאוד. האחראים על אותה ממערכת מצאו את עצמם מקורבים יותר לפוטין - או מתים יותר. 

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין | צילום: איי פי

רודצ'נקוב מנהל כיום חיים סודיים. את הראיונות שלו הוא עורך אך ורק בסקייפ - כשהוא בתחפושת. סוכני FBI שומרים עליו 24/7 ומעטים יודעים איפה הוא חי בארה"ב. הכל נעשה כדי לשמור עליו מחוליות המתנקשים של פוטין - אותו פוטין שהעניק לרודצ'נקוב עיטור גבורה על תפקידו ברמאות ב-2014. ב-2016, אחרי שחשף את שיטת הרמאות הרוסית, פוטין כינה אותו "אדם עם תדמית שערורייתית". ב-2017  רודצ'נקוב חשף את היקף הרמאות הרוסית בספורט בסרט התיעודי Icarus. "הקרמלין רוצה אותי מת" הבהיר רודצ'נקוב במספר ראיונות.

עבור פוטין, ספורט הוא לא רק ספורט אלא כלי פרופגנדה שמי פוגע בו או עשוי לפגוע בו, יכול למצוא את עצמו מת מהתקף לב פתאומי. אין כל ספק שפוטין מפעיל מערכת רצח משומנת ומנוסה שחבריה לא חוששים לחסל את "אויבי המדינה" בשטחים של מדינות זרות. 

"ראסייה-ראסייה-ראסייה!"

אמש, בגמר תחרות הנבחרות בהתעמלות מכשירים, ארבעה בחורים מרוסיה שלבשו את הצבעים של רוסיה, חגגו ניצחון ועלו על הפודיום אחרי ניצחון על יפן ורוסיה בקרב צמוד במיוחד.

על הפודיום, הדגל שהם נשאו את עיניהם אליו היה עם צבעי רוסיה, אבל לא של רוסיה. ובמקום ההמנון הרוסי השמיעו את הקונצ'רטו לפסנתר מס 1 של המלחין הרוסי צ'ייקובסקי. באולם עצמו ספורטאים רוסים עודדו במקצב הרגיל: "ראסייה-ראסייה-ראסייה!"

נבחרת ההתעמלות של רוסיה טוקיו 2020 | צילום: רויטרס

רוסיה הורחקה מטוקיו 2020 על שימוש בסמים ממריצים אבל בערך 300 ספורטאים רוסים מתחרים בטוקיו תחת הדגל של "הוועד האולימפי הרוסי" - במה שהתברר כסנקציה חסרת שיניים. עונש שאינו עונש על פשעים שכללו מימון רחב של סימום ספורטאי, הסתרת הממצאים, שקרים לעולם, חוסר שיתוף פעולה עם חוקרים ורצח. כן, בוא לא נשכח שפוטין הוא דיקטטור רצחני שכרגע נהנה מוועד אולימפי בינלאומי שמאפשר לספורטאים רוסים להתחרות ולנצח באולימפיאדה כנציגי המשטר שלו.

אמנם המדליות לא ייחשבו של רוסיה, אבל משטרו של פוטין משתמש בזכיות (וגם בהפסדים) כפרופגנדה והעצמת הנרטיב של "המערב נגד רוסיה" וש"המערב לא הוגן כלפיי הרוסים". 

הוועד האולימפי הבינלאומי יסביר שאי אפשר לפגוע בכל ספורטאי רוסי שלא סומם - בטח לא בספורטאים שבזמן סוצ'י היו בני 14-9 - אבל העמדת הפנים הזו עושה נזק לארגון שנאבק נגד הסימום בספורט (WADA), פוגעת במדינות ששמרו על החוק ובספורטאים שהפסידו במאבקים נגד ספורטאים מסוממים. העמדת הפנים הזו של הוועד פוגעת בכל מדינה שומרת חוק. בכל דמוקרטיה בעולם.

פוטין עושה מאמצים כדי לפגוע בדמוקרטיות מערביות - תדמיתית, מדינית ופוליטית. הוא עושה זאת עם חוליות של משבשים מקצוענים - בסייבר, בפוליטיקה וגם בספורט. הוועד האולימפי הבינלאומי היה יכול להעניש אותו בחומרה ולהעביר מסר דמוקרטי אמיתי וחזק. אולי לא השעייה מוחלטת של כל ספורטאי רוסי, אבל איסור על נבחרות שמייצגות את רוסיה. הוועד האולימפי היה יכול, למשל, להכריח את הרוסים להתחרות תחת הדגל האולימפי - ללא המנון לבחירתם (או בחירת הארגון ששלח אותם) או ללא הצבעים שמזוהים עם רוסיה. אפשר היה להעניק לספורטאים רוסים היתר מיוחד "לחתום" במדינות אחרות שמוכנות לקבלם (בדומה לפליטים). 

אפשר היה להתאמץ יותר כדי שהמשחקים לא יעניקו לפוטין ולמשטר הרצחני שלו פודיום - ממנו ימשיך להפיץ את הפרופוגנדה שלו. אבל הוועד האולימפי הבינלאומי פשוט נכנע לפוטין.