ההיסטריה עברה מנתב"ג לכיתות הלימוד

מתברר כי ההיסטריה שמאפיינת מספר פקידים במשרד הבריאות עברה מנתב"ג לכיתות הלימוד. הפעם מי שנאלצה לספוג את האש, ואת הגידופים המיותרים, היתה שרת החינוך יפעת שאשא-ביטון, שהציעה מתווה חזרה ללימודים "שפוי" למדי בעיני רבים, למעט אלו שהיו מעדיפים לראות גם את מערכת החינוך סגורה הרמטית. אבל זה לא ממש מתיישב עם האידאולוגיה החדשה של ראש הממשלה ושר הבריאות - "לחיות לצד הקורונה". מישהו זוכר שבינואר 2020, ערב התפרצות מגפת הקורונה, היו 58 ילדים ישראלים מאושפזים במצב קשה, חלקם מונשמים, בגלל שפעת רגילה (אינפלואנזה)?

ילדי ישראל היו אלו שסבלו הכי הרבה במהלך הקורונה, כאשר את הנזקים האמיתיים אי אפשר עדיין לאמוד. ניאלץ להמתין עוד 10, 20 ואפילו 30 שנה כדי להבין אותם במלואם. העלייה שראינו בהשמנה, בדיכאון, בנטיות אובדניות ובמשברים פסיכולוגיים - זה רק הספתח. אסור בתכלית האיסור להמשיך לפגוע בילדים.

החלק הכי לא ברור בביקורת שהוטחה בשאשא-ביטון היה הכינוי "פופוליסטית". הרי היא לא הפילה את האחריות על אף אחד. ההפך הוא הנכון: היא גיבשה מתווה והיא לוקחת את כל האחריות על עצמה, כי היא באמת מאמינה שהמתווה הזה מאזן בין הבריאות הפיזית לזו הנפשית (הלא פחות חשובה) של תלמידי ישראל. אם המתווה ייכשל - הכל ייפול עליה, ויש כבר רשימה ארוכה של פוליטיקאים אכזריים שממתינים לה בפינה. הרי היא שרת החינוך, לא? עבור מה בדיוק היא נבחרה? להיות שר החינוך של ישראל בעיצומה של פנדמיה זה אומר להפוך למנהלת הסיכונים הראשית של מערכת החינוך.

כיתה ריקה | צילום: רויטרס

בנוסף לכך אסור לשכוח: להתנהלות של מערכת החינוך השלכות מרחיקות לכת על שוק העבודה, ולפיכך על התוצר. לבידוד של ילד לשבעה ימים עלויות משקיות אחרות מאלו של בידוד בן יומיים. ההבדל בין החלופה הראשונה לשנייה זה שני הורים מנוטרלים במשך חמישה ימים - על כל המשתמע מכך.