הלחץ הכריע את סימון ביילס. וזה בסדר

סימון ביילס היא המתעמלת הגדולה בדורה ויש לה את המדליות והתארים להוכיח זאת. מ-2013 היא ניצחה בכל תחרות שהשתתפה בה - גם כשהיתה פצועה - כולל עם בהונות פצועות, אבן בכליות וקרסול פגוע. היא הצטיינה באולם גם אחרי משברים אישיים ומשפחתיים - כולל אחרי שאחיה נעצר על רצח (הוא יצא זכאי). האתלטיות האדירה שלה, מבנה הגוף המיוחד, היצירתיות והחוסן המנטלי הפכו אותה למודל לחיקוי ולאחת מהאנשים הנערצים ביותר בעולם.

ואולם, היום - בתחילת גמר התעמלות הנשים, תחרות שהאמריקאיות ציפו לנצח - סימון ביילס ביצעה תרגיל לא טוב על סוס הקפיצות - והדרמה התחילה. ביילס עזבה את האולם. היו שמועות על פציעה בקרסול, אחר כך ציינו בנבחרת שמדובר ב"עניין רפואי" - אבל לפי כל ההערכות מדובר היה על עניין מנטלי. ואכן, ביילס עצמה אישרה את הדיווחים, לאחר התחרות, ואמרה: "אחרי ההופעה שלי, פשוט לא רציתי להמשיך יותר. לא נפצעתי, רק פציעה קטנה לגאווה שלי. אנחנו הולכים לקחת את זה לאט לאט, ונראה מה יקרה. נראה מה יהיה ביום חמישי. אני צריכה להתמקד בבריאות הנפשית שלי". היא המשיכה: "אנחנו חייבים להגן על הראש והגוף שלנו ולא רק לעשות את מה שהעולם רוצה שנעשה. אני חושבת שבריאות נפשית הרבה יותר רלוונטית לספורט כיום".

זו ממש לא הפעם הראשונה שספורטאי-על חווה משבר מנטלי ברגע השיא. לעיתים מסתירים זאת ב"התייבשות" או "קלקול קיבה", לעיתים מכחישים את העניין המנטלי כי זה "מפחיד" או "מסוכן לקריירה של הספורטאי". אבל אין שום דבר נדיר בספורטאים שחווים סוג של משבר מנטלי שחמור יותר מכל פציעה פיזית.

ספורטאים רבים הודו שהלחץ שהופעל עליהם הוא בלתי נסבל. מייקל פלפס, גדול הספורטאים האולימפיים בכל הזמנים, הודה שסבל מלחץ ודיכאון ואף שקל להתאבד; אנדרס אינייסטה, כוכב נבחרת ספרד, אמר שחווה רגעים חשוכים ומפחידים במהלך הקריירה שלו; סרינה וויליאמס סיפרה על התמודדות עם דיכאון ובשנים האחרונות יותר ויותר ספורטאים נפתחים בקשר לנושא, שעד לא מזמן היה טאבו. זה לחלוטין חלק מהתמודדות עם הספורט כמקצוע. כמבחן גופני ומנטלי תמידי. "ספורטאי זה לא מחשב" כפי שאומר פסיכולוג ספורט ישראלי שעובד עם ספורטאים אולימפיים. "זה הכל מנטלי. אין אלגוריתם שפותר בעיות מנטליות. זה עבודה". 

סימון ביילס אף פעם לא הסתירה את הבעיות המנטליות שלה. אף פעם לא התביישה. היא אף סיפרה שכדורים וטיפול פסיכולוגי הם חלק משגרת הבריאות שלה - בדיוק כמו שמירה על תזונה נכונה ואימונים לחיזוק שרירי הליבה. יותר מזה, אחרי אולימפיאדת ריו דה ז'נרו הודיעה שהיא חייבת לקחת הפסקה מהתעמלות וכך היה: ביילס לקחה 14 חודשי הפסקה מהתעמלות ואז חזרה כדי לזכות בכל התחרויות באליפות ארה"ב ולהפוך למתעמלת הראשונה ב-31 שנה שזוכה בכל התחרויות באליפות העולם. בסוף אותה שנה מגזין ESPN תיאר אותה כ"ספורטאית הדומיננטית ביותר בכל הזמנים". 

סימון ביילס, היום | צילום: רויטרס

באותה שנה, סוף 2018, ביילס סיפרה: "אני על תרופות נגד חרדה כי יש לי הרבה עליות ומורדות לאורך השנה - אני מנסה להבין מה הבעיה, אז אני הולכת לטיפול פסיכולוגי באופן די רגיל. זה לא קל, אבל אנשים שמקיפים אותי הם מהטובים בעולם".

ביילס, כאמור, לא מפחדת לדבר על בריאות הנפש וגם מקדמת את הנושא. מגיל 9 היא גם מתמודדת עם ADHD (הפרעת קשב וריכוז), וגם בנושא זה היא לא מתביישת: "זה לא משהו שאני מפחדת שאנשים ידעו ממנו. לא צריך להתבייש בכך שמקבלים טיפולים ל-ADHD".

ביילס היא אחת המתעמלות הרבות שעברו תחת ידיו של הרופא המתעלל מינית, לארי נאסר. היא ציינה שזו אחת מהבעיות שהיא נאלצה להתגבר עליהן בקריירה שלה. "רובכם מכירים אותי כילדה שמחה, מצחקקת ואנרגטית" כתבה בטוויטר עם פיצוץ הפרשה. "אבל לאחרונה אני מרגישה קצת שבורה וככל שאני מנסה להשתיק את הקול בראש שלי, הוא הופך ליותר ויותר חזק". אלו דברים כמעט חסרי תקדים שספורטאית במעמדה אומרת. 

הפיכתה לסופרסטארית גלובלית ואייקון של דור והציפיות הענקיות ממנה לקראת המשחקים בטוקיו ב-2020 יצרו לחץ עצום. לחץ שהקורונה - שדחתה את המשחקים ל-2021 - רק הגבירה. "זו היתה סערת רגשות ותחושות", אמרה ביילס על הדחייה של המשחקים האולימפיים. "לא יכולתי להאמין לחדשות. הייתי כל כך עצובה. התעצבנתי". 

הנחיתה הלא מוצלחת של ביילס | טוויטר

בראיון לפני המשחקים בטוקיו אמרה שהזמן הכי טוב בקריירה שלה הוא "כנראה הזמן החופשי שלקחתי לעצמי" (אחרי ריו). 

ביום המשחקים הראשון בטוקיו, ביילס לא היתה במיטבה, וכתבה באינסטגרם: "זה לא היה יום קל עבורי ובטח לא הכי טוב שלי - אבל הגעתי לגמר. אני בהחלט מרגישה את כל משקל העולם על הכתפיים שלי כרגע... אני יודעת שלפעמים נראה שהלחץ לא משפיע עליי אבל לעזאזל, זה קשה.... האולימפיאדה היא לא בדיחה!". זה בהחלט לא קל לקפוץ לשמים עם כל הלחץ הזה על הכתפיים.

היום ביילס פשוט לא הצליחה להתמודד עם כל הלחץ הזה. לחץ שנצבר במשך שנים והתגבר עוד יותר בגלל הקורונה. למרות שלא הצליחה להתחרות, היא חזרה לעודד את חברותיה לנבחרת והיתה הראשונה לרוץ ולברך את הרוסיות שזכו בזהב - כי היא עדיין ספורטאית-על ואדם מצוין - אבל המשך השתתפותה במשחקים מוטלת בספק.

כמו בת דורה, נאומי אוסקה, ביילס לא תנסה לטאטא את הבעיות המנטליות מתחת לשטיח. היא תספר עליהן ותתגבר עליהן. זה בדיוק מה שהפך אותה לאחת הגדולות בהיסטוריה.