היוניקורנים ישראליים - אבל ללא חינוך הכסף ילך לאוקראינה

גיוסים של 700 מיליון דולר ביום אחד ושני יוניקורנים חדשים. זה רק הבציר של אתמול והוא לא כולל שורה של גיוסים קטנים יותר. היום, אם לא יקרה משהו חריג, תגייס ריסקיפייד הישראלית עוד 300 מיליון דולר בהנפקת המניות הראשונה שלה בוול סטריט לפי שווי של 3 מיליארד דולר. מיליארד דולר בשלושה ימים הם עוד שבוע במפעל ההייטק הישראלי. בשבוע שעבר גויסו רק בהנפקות ציבוריות בניו יורק 800 מיליון דולר על ידי קלטורה, אאוטבריין ו־REE.

אלא שהמפעל הזה כבר יצא מהאיזון ונמצא בנקודה קריטית שבה ישראל עלולה שלא ליהנות ממלוא הפירות של הכסף שזורם לכאן. הסיבה לכך היא מחסור חמור בעובדים בתחום. המחסור בא לידי ביטוי בזינוק בשכר בהייטק ליותר מכפול מהממוצע במשק (31.2 אלף שקל ברוטו לעומת 12.7 אלף), הוא בא לידי ביטוי בגל תחלופה אדיר שמכה בתעשייה המקומית והוא בא לידי ביטוי גם בגיוסים נרחבים יותר ויותר של עובדי תכנות מחוץ לגבולות ישראל, בעיקר במזרח אירופה.

בינתיים מדובר במספרים לא גבוהים יחסית, אותה גיבנת של כ־15 אלף עובדים שישראל סוחבת כבר כמה שנים. אלא שככל שסכומי הכסף האדירים ימשיכו לזרום לישראל, הפער צפוי להיות גדול הרבה יותר. הממשלה החדשה הציבה יעד תעסוקה של 15% בהייטק מסך העובדים במשק וזאת לעומת 10% היום. אף ששיעור המועסקים בהייטק בישראל הוא הגבוה ביותר בעולם כבר היום וברור שאי אפשר להפוך את ישראל למפעל ההייטק של העולם (אף שיש לא מעט יזמי הייטק שסבורים שדווקא כן), שיעור מועסקים של 20%-15% הוא תרחיש מציאותי. לפחות מצד הביקוש.

ההון שמגייסים היוניקורנים והחברות הציבוריות החדשות הוא משאב קריטי, אבל הוא גם משאב שמייצר רעב. מיד עם השלמת הגיוסים נוצר על בכירי החברות לחץ עצום להציג ביצועים, או לפחות פעלתנות כלשהי כדי לעמוד בציפיות ובדרישות של המשקיעים. הדרך המהירה והפשוטה ביותר להגיע לביצועים שהמשקיעים מצפים להם עוברת בהגדלת כוח אדם. כל חברה שמגייסת כסף היום, נכנסת מיד לתהליכי גיוסים חריגים, שיכולים להגיע לעשרות עובדים מדי חודש.

וכאן הביקוש פוגש את צד ההיצע שלא מדביק את הפער. יעד של 15% מועסקים בהייטק, משמעו מספר עובדים כמעט כפול מזה של היום בענף. 580 אלף איש לעומת 335 אלף כיום. 20% עובדים בהייטק בעוד חמש שנים, הם יותר מהכפלת המועסקים בתחום היום.

לימודי הייטק מגיל הגן

בניגוד לתפיסה הרווחת, לא צריך להיות גאון מתמטיקה כדי לעבוד בהייטק. הגרעין הראשוני של אנשי פיתוח הטכנולוגיה אכן צריך להיות מורכב ממומחים או בשמם היום "טאלנטים" טכנולוגיים, אבל כפי שמעידים כל היזמים ומנהלים בתחום, החל מהמתכנת ה־100 בכל חברה, כל זוג ידיים עובדות וראש על הכתפיים יעשו את העבודה. עבודה שעבורה אפשר להשתכר כבר בתחילת הקריירה כפול יותר מהשכר הממוצע במשק. 

בכירי ריסקיפייד. המייסד והמנכ"ל עידו גל במרכז | צילום: עמית שעל

אבל מעבר לכך, השינוי העמוק שחל בענף הטכנולוגיה הישראלי בשנים האחרונות הוא דווקא בכל הקשור בביקושים למקצועות שאינם טכנולוגיים במיוחד. 40%-30% מהמשרות המבוקשות על ידי חברות הייטק הן בתחומי ניהול משאבי אנוש, עיצוב גרפי או מכירות. זאת מפני שבניגוד לעבר, חברות הייטק לא ממהרות לגייס את העובדים במקצועות אלה בארה"ב או באירופה, אלא בישראל ככל שהטרנספורמציה הדיגיטלית מאפשרת לעשות הכל מרחוק, כולל שיווק ומכירות, ונדרשות פחות פגישות פנים מול פנים. בעקבות השינוי המבני הזה, וכפי שמעידים היום בכירי חברות הטכנולוגיה, הפקק הגדול הוא לא רק בלימודי מתמטיקה ברמה של 5 יחידות, אלא לא פחות מכך בלימודי אנגלית ברמה של 5 יחידות.

וכאן מתחילה הבעיה, שאם לא תטופל על ידי הממשלה במהירות, תביא לכך שהכסף שמגייסות חברות הטכנולוגיה היום, יברח מכאן באותה מהירות שהוא נכנס מבלי שמדינת ישראל נהנית ממנו. בהיעדר עובדים ישראלים, הכסף הזה ישלם את המשכורות של עובדים בחו”ל. כבר היום משלמים 10% העובדים בהייטק רבע מהמסים של ישראל, כך שלהכפלת מספר העובדים בהייטק יש משמעות כלכלית אדירה עבור המדינה.

על פי תוכנית התקציב הרב־שנתית שהפיץ משרד האוצר, אחת מהסיבות לגידול בהכנסות המדינה ממסים במחצית הראשונה של השנה היא הגאות בשוקי ההון שהעלתה את השווי של חברות ההייטק הישראליות (שהונפקו או מוזגו עם SPAC). להערכתם, הדבר יתרום 18 מיליארד שקל הכנסות ממסים השנה (לעומת 14.3 מיליארד שקל ב־2020), כמעט פי 3 מהתרומה הממוצעת בחמש השנים הקודמות (2019-2015).

התוכנית שהציגה שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן בשיתוף עם שרת החינוך יפעת שאשא ביטון להכנסת "לימודי הייטק" כבר מגיל הגן היא צעד בכיוון הנכון, אך הוא היה צריך להתבצע לפני שלוש שנים אם לא חמש. העלות של הכנסת תוכני הייטק כבר מגיל גן חובה היא מגוחכת, כ־150 מיליון שקל בשנה, מול התועלת שהיא צפויה להביא למשק. יתרה מכך, תוכניות כאלה קיימות כבר שנים במדינות שלא בהכרח חרתו על דגלן את ההייטק ניישן ויש להן תעשיות נוספות עם יתרון יחסי כמו ארה"ב, אנגליה, סינגפור ודרום קוריאה.

יש הייטקיסטים מירוחם?

למדינה היה נוח עד היום לסמוך על כך שההורים בין גדרה לחדרה ישקיעו מכספם בחוגי מדעים ואלקטרוניקה, מגמות סייבר ושיעורים פרטיים באנגלית כדי להכין את העתודה ליחידות הטכנולוגיה הצה”ליות. וכך בדיוק נראית המציאות העגומה: הרוב המכריע של המועסקים בהייטק היום גדלו בערים מאוד מסוימות כמו עומר, רעננה, קריית אונו או שוהם. אם היו מודדים את שיעור המועסקים בהייטק באזור המרכז, סביר להניח שהיינו מגיעים לאחוזים דו־ספרתיים גבוהים. באזורים אלה נוצרים מצבים אבסורדיים כמו, למשל, החלטה של תיכון לקיים מבחן סינון במטרה הפוכה מהיעד הלאומי: להפחית את מספר התלמידים שילמדו בשנה הבאה במגמת מחשבים. הבעיה נוצרה מפני שליותר מדי תלמידים היו ציונים גבוהים מספיק כדי להתקבל למגמה, מה שדרש פתיחת כיתת מחשבים נוספת. במקום לעשות כן, הוחלט להפחית באופן מלאכותי את מספר המתקבלים וזאת בזמן שבחברות נלחמים על כל עובד. כל מנהל מו"פ בהייטק יעיד שלא כל מתכנת חייב להיות עילוי בתחומו ושאחרי הגרעין הקשה של הטאלנטים שבונים את המוצר, אפשר בהחלט להסתפק במתכנת שהוא פשוט טוב ואפילו רק "בסדר".

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה אורית פרקש הכהן

בזמן הזה, במרחק של שעה נסיעה מהמרכז, בבית שמש, עכו, ירוחם וקריית גת, כאילו לא שמעו על קיומו של הייטק. לימודי מתמטיקה ואנגלית ברמה ההכרחית של 5 יחידות הם אירועים נדירים, כאשר לעתים גם בתי הספר שרוצים להציג ממוצעים גבוהים יותר מעודדים את התלמידים לרדת ל־3 יחידות ולקבל ציון גבוה יותר. מהלך שבעתיד עלול להוות חסם מפני השתלבות בהייטק. ללא לימודים אלה קשה להגיע גם לשלב הבא במקפצה להייטק – יחידות הטכנולוגיה בצה"ל וכמובן גם ללימודים אקדמיים במדעים המדויקים.

במדינה כמו ישראל שצמיחתה והכנסותיה ממסים תלויות במידה רבה כל כך בהייטק, שאפילו הכלכלנית הראשית של משרד האוצר שירה גרינברג הודתה השבוע שכלכלת ישראל היא אופציה על מדד נאסד"ק, תכנות צריך להפוך לעוד סוג של שפה זרה. לימודי תכנות בסיסיים כבר מגיל בית הספר היסודי, ביקורים בחברות הייטק בגילאי חטיבת הביניים ולימודים עם אנשי הייטק בתיכון הם בדיוק מה שזקוקים לו הן בפריפריה והן בהייטק. 

לממשלה הנוכחית יש כל הכלים לשנות את הכיוון במציאות ולא רק בסיסמאות, אחרת מי שייהנו מהמיליארדים שמגייסים היזמים הישראלים יהיו רשויות המס באוקראינה, פולין והודו. ישראל תהיה רק תחנת מעבר.