קריסת ספורטאים: איך קורה שכוכב אחד נופל?

פרופסור גרשון טננבאום, מהמרכז הבינתחומי בהרצליה ולשעבר אוניברסיטת פלורידה סטייט, הוא אחד מהחוקרים החשובים בתחום פסיכולוגיית הספורט. 

הוא למד ועבד עם ספורטאים בשיקגו, אוסטרליה ובוינגייט והוא מרצה מבוקש בגופי ספורט עולמיים כמומחה בקבלת החלטות של ספורטאים. בראיון לכלכליסט הוא מנסה להסביר מה עובר על ספורטאי שמתמוטט תחת הלחץ.

"קודם כל, זה חסר אחריות לנתח את מה שקרה ספציפית לסימון ביילס" מבהיר פרופ' טננבאום. "כי לא דיברתי איתה ואני לא יודע מה קורה לה בראש. היא לא אמרה לי 'כך וכך הרגשתי', 'זה מה שקרה לי', 'ככה איבדתי את הביטחון', אז ספציפית אני לא יכול להגיד מה קרה לה. אבל אני כן יכול להסביר מה קורה לספורטאי שחווה 'צ'וק'. ש'נחנק' בזמן אמת. קריסה תחת לחץ. כל מה שאני אומר זה לפי תיאוריות ומחקר".

טננבאום חוזר ל-1996 למקרה מפורסם שחקר. גרג נורמן, הגולפאי האוסטרלי, הצטיין בצורה יוצאת דופן במאסטרס - תחרות הגולף היוקרתית ביותר. ליום האחרון של התחרות הגיע כזוכה הכמעט ודאי. ואז פשוט קרס מנטלית. "הוא היה תחת לחץ עצום ובסוף לא סיים במאה הראשונים של התחרות" אומר טננבאום. "הייתי באוסטרליה באותו הזמן ושאלו אותי 'איך זה קרה?'. ברגע הזה התחלנו לחקור שתי תיאוריות שעוסקות במקרים כאלה. אחת היא The Explicit Monitoring. לפי התיאוריה הזו, כשמומחה בתחום כלשהו נמצא תחת לחץ גדול במיוחד, הלחץ יכול לגרום לו לשינוי הדרך בה הוא מעבד מידע. הוא פתאום מעבד מידע של צעד אחר צעד. מה זה אומר? המומחה תחת לחץ אדיר אומר לעצמו: 'אני לא בסדר, אז אני חוזר לבסיס, אעשה א', אעשה ב', ארוץ ג', אשדר ד''. אז מה שקורה לו זה שהוא חוזר למחשבה של מישהו חדש בתחום שלו. הוא עם תפיסה של מישהו שאינו עושה את הדברים באוטומטיות. אוטומטיות שעבד כל כך קשה כדי להשיג לאורך ההתמחות שלו בתחום".

סימון ביילס לאחר שפרשה מהתחרות, אולימפיאדת טוקיו | צילום: רויטרס

תחשבו על סיטואציה בנהיגה שפתאום, בגלל לחץ חיצוני כלשהו, אתם צריכים להזכיר לעצמם באיזה רגל נמצא הגז ובאיזה רגל נמצא הברקס. אתם לא תוכלו לנהוג כרגיל בסוג מחשבה שכזה.

"הלחץ מוציא את הספורטאי המיומן והמאומן ממצב של פעולות אוטומטיות שאינו צריך לחשוב עליהן ולכן הן מהירות וחדות יותר, למצב של חשיבה על כל צעד" אומר טננבאום. "ואז גם הסיכוי לצ'וקינג - גדול יותר. אני יכול רק להניח שהלחץ הגדול על ביילס, הציפייה שתשבור את שיא המדליות וכו', זה שינה את החשיבה שלה והיא לא היתה אוטומטית כמו בדרך כלל. עיבוד המידע כאן הוא קריטי. התוצאה של 'צ'וקינג' כזה יכול לגרום לספורטאי מומחה לחשוב 'איך זה  יכול לקרות למישהו כמוני. כל העולם מצפה". זה מחריף את הצרה. מאיץ את הקריסה.

לפי טננבאום אפשר לזהות ספורטאי שיצא מ'מצב אוטומטי' למצב של 'צעד אחר צעד' לפי החיוך, הקלילות בתנועה, ההנאה מהפעולה. "כשאתה חושב יותר מדי - אתה כבר לא עושה דברים בפאן" אומר טננבאום. "הקלילות והאוטומיות נעלמות".

התיאוריה השנייה היא "תיאוריית ההפרעה". לפי טננבאום זה משהו שכל אחד, לא רק מומחה, יכול לחוש. "כאשר אתה בלחץ, אתה חושב על דברים לא טובים על העתיד. אתה במבחן במתמטיקה שלא התכוננת אליו היטב ואז אתה מתחיל לחשוב על דברים לא רלבנטים למשימה שמולך. כלומר, אתה חושב על מה יקרה אחרי, מה התוצאות של הכישלון וכו'. גם לספורטאים זה קורה ואז הם בסכנה של אובדן המסוגלות העצמית שלהם, הביטחון שלהם בלעשות את הפעולות שהם רגילים לעשות. כשזה קורה, הסיכון של אובדן יכולות הביצוע עולה באחוזים רבים". 

לפי טננבאום: "ייתכן מאוד שביילס היתה מוצפת במחשבות". אמש, ביילס אמרה למאמנים שלה. "אני לא יכול לצאת לשם". היא הוסיפה שביקשה לצאת מהתחרות כדי לא לפגוע בסיכויי הקבוצה שלה לנצח. ביילס הסבירה ש"היתה צריכה להתמקד בבריאות המנטלית, לשמור על המוח והגוף שלנו ולא לעשות את מה שהעולם רוצה שנעשה".

לא הראשונה ולא האחרונה שתתמוטט 

טננבאום מבהיר: "ביילס לא הראשונה שמתמוטטת תחת לחץ ולא אחרונה. היו קלעים שבירייה האחרונה ירו למטרה של מתחרה שלהם והפסידו את המקום הראשון שהובילו במקום הראשון. זה קורה לקבוצות כדורסל רבות - תחת לחץ של הקהל שלהם. זה קרה לגדולים ביותר בכמעט כל ענף ספורט".

ואיך מתמודדים עם זה? האם אפשר לחזור מקריסה כזו? 

"האירוע הקוגניטיבי הזה הוא מצב נפשי של הספורטאי, שהוא אדם בריא בדרך כלל. בטוח בעצמו בדרך כלל ויודע ש'יש לו את זה' כי היה לו את זה כל החיים" אומר טננבאום. "כל מה שצריך לסדר זה את הסטייט אוף מיינד. את מצב הלך הרוח ואז הוא יחזור להיות רגיל. כלומר מעולה. לרוב, זה לא מצב פתולוגי שמצריך טיפול. זה מצב שמצריך פעולות ידועות ומוכרות לכל איש ספורט. יש הרבה מאוד מנגנוני התמודדות עם מצב כזה. זה מתחיל בלחזור לחדר שלך, לשחזר את הטעויות, לעשות את הפעולות שוב בראש - הפעם בצורה נכונה. צריך לנשום, להירגע, אולי מדיטציה, תרגילי הרגעה. ואז הביטחון העצמי יחזר". ביילס, אגב, אמרה שתנסה לעבוד על דברים "פנימיים" בימים הקרובים כדי לראות אם היא יכולה לחזור להתחרות בטוקיו.

סימון ביילס, לאחר שפרשה מהתחרות באולימפיאדה טוקיו | צילום: גטי

"אני מתאר לעצמי שמישהו ידבר עם ביילס על הנמכת הציפיות הגבוהות, שאולי גרמו לחרדה גבוהה" אומר טננבאום. "אבל היא יודעת מה לעשות. היא יצאה מהדברים האלה בעבר. במנגנונים הפסיכו-ביולוגיים שלנו לא יציבים כל הזמן. יש ירידות ויש עליות. יש רגעים של דיכאון. לפעמיים צריך להגיע למטה כדי לחזור לגדולה. אני מאמין שביילס עוד תתחרה ותחזור לעצמה ולגדולתה. היא קיבלה את השוק, זה יצא מהמערכת. היא תעבד את זה. היא תרגע. תעשה חשבון נפש. תחזור לציפיות נורמליות. ותכנס מחדש לזון. הביצועים שלה בעשר דרגות מעל כל מתחרה אחרת. היא תחזור לגדולתה. זו רק תחושה שלי".

זינאדין זידאן במונדיאל 1998 קרס תחת הלחץ הציבורי באליפות העולם בצרפת. הוא הורחק במהלך שלב הבתים, שיחק גרוע בשלב הנוק-אאוט ואז בגמר כבש צמד והוביל את הנבחרת 

שלו לאליפות מונדיאל ראשון. רונלדו, אחרי קריסה באותו גמר, חזר לגדולתו במונדיאל שאחרי. 

"הגדולה של הספורטאי הגדול היא גם הדרך חזרה מנפילה" אומר טננבאום. 

וטיפ נוסף של טננבאום? "תמיכה חברתית". "מה שמאפיין ספורטאים שחוו נפילה וחזרו מיד למצוינות שלהם היא תמיכה חברתית של החברים לקבוצה" אומר טננבאום. 

אנחנו יצורים קהילתיים אחרי הכל. מדיטציה לבד זה טוב ויפה אבל לפעמיים, וכנראה רוב הפעמים, חיבוק ואהבה מהחברים לקבוצה יעזרו להחזיר את הביטחון העצמי מהר יותר. "תמיכה חברתית ותחושה שרוצים אותך ואוהבים אותך - זו תמיכה פשוטה מאוד וחשובה מאוד" אומר טננבאום. "אני מאמין שביילס תהנה מתמיכה כזו מהנבחרת שלה".