קרחון שהתנתק באנטרקטיקה | צילום: שאטרסטוק
מהקרחונים ועד יערות הגשם: 16 מדדים להערכת משבר האקלים רשמו שיאים חדשים
כך לפי מחקר חדש; לדברי אחד מעורכיו, "הולכות ומצטברות ראיות שאנחנו מתקרבים או שכבר עברנו נקודות מפנה שקשורות לחלקים חשובים של כדור הארץ"
שורה של מדדים חיוניים שמשמשים מדענים על מנת להעריך את חומרת משבר האקלים נמצאים במגמת החרפה משמעותית, וחלקם מתקרבים ואף עברו נקודות מפנה מהותיות – כך לפי מחקר שהתפרסם השבוע בכתב העת המדעי BioScience.
קראו עוד בכלכליסט:
לפי המחקר, 16 מתוך 32 המדדים שמנוטרים, ובהם ריכוז גזי החממה באטמוספירה, תכולת החום באוקיינוס ומסת הקרח, הגיעו לשיאים חדשים ומדאיגים.
"הולכות ומצטברות ראיות שאנחנו מתקרבים או שכבר עברנו נקודות מפנה שקשורות לחלקים חשובים של כדור הארץ, כולל שוניות אלמוגים, יערות הגשם באמזון, וכיסוי הקרח בגרילנד ובמערב אנטרקטיקה, כתב פרופ' וויליאם ריפל מאוניברסיטת המדינה של אורגון, אחד מעורכי המחקר, בהודעה לעיתונות. "המדדים המעודכנים שאנחנו מפרסמים מייצגים מצב של המשך 'עסקים כרגיל'. לקח חשוב מהקורונה הוא שאפילו ירידה דרמטית בנסועה ובצריכה לא מספיקה, ושדרוש שינוי מערכות מקיף".
לדברי החוקרים, אף שב-2020 נרשמה ירידה קלה בשימוש בדלקי מאובנים, ריכוז גזי החממה באטמוספירה הגיע לשיא הן ב-2020 והן ב-2021. באפריל האחרון, ריכוז הפחמן באטמוספירה עמד על 416 חלקים למיליון, הממוצע החודש הגבוה בהיסטוריה. 2020 היתה השנה השנייה הכי חמה בהיסטוריה, וכל חמש השנים החמות ביותר נרשמו מאז 2015.
מדדים מדאיגים נוספים שמציינים החוקרים כוללים את מספר ראשי הצאן והבקר שמגדל האדם, שעומד כבר על יותר מ-4 מיליארד ושהמסה הכוללת שלה גדולה יותר מזו של כל בני האדם וחיות הבר גם יחד. קצב אובדן יערות הגשם בברזיל הואץ ב-2019 וב-2020, והגיע בשנה שעברה לשיא של 12 שנה עם אובדן שטח של 11.1 אלף קמ"ר (בערך מחצי משטח מדינת ישראל).
רמת החומציות באוקיינוסים שברה גם היא שיא, ומסכנת שוניות אלמוגים שיותר מחצי מיליארד אנשים תלויים בהן כמקור מזון או פרנסה. מנגד, מציינים החוקרים לטובה שיא שלילי בסובסידיות לחברות דלקי מאובנים, ושיא חיובי במשיכת השקעות מחברות אלו.
"יש צורך בשינוי מיידי ודרסטי של סדרי העדיפויות, לטובת הפחתת פליטות גזי חממה, במיוחד מתאן", אמר הדוקטורנט כריסטופר וולף, שהשתתף אף הוא בהכנת המחקר.
ריפל הוסיף כי "צריך להפסיק להתייחס למצב החירום האקלימי כאל סוגיה מבודדת – התחממות גלובלית היא לא הסימפטום היחיד של הלחצים שמופעלים על כדור הארץ. מדיניות של התמודדות עם משבר האקלים צריכה להתייחס לסוגית היסוד: ניצול יתר של משאבי טבע על ידי האדם".