הרכבת לאילת היא לא רק כלכלית, אלא גם אסטרטגית

החודש התבשרנו על החלטה של ממשלת ישראל, בהמלצת שר האוצר אביגדור ליברמן, לזנוח את התוכניות לסלילת קו רכבת לאילת, זאת לאחר שנים של תכנון והשקעה של יותר מ-100 מיליון שקל. הרקע להחלטה היא עלות הפרויקט, המוערכת ב-40-35 מיליארד שקל, והטענה כי הפרויקט אינו כלכלי. 

הנטייה של משרד האוצר לבחון פרויקטים רק דרך פריזמה של כדאיות כלכלית, ולא דרך המשמעות הלאומית והבינלאומית של פרויקטים, פגעה בעשורים האחרונים קשות במפעל הציוני, בהתיישבות בפריפריה ובגבולות ובמשילות של מדינת ישראל.

אם הנחת קו הרכבת היתה החלטה כלכלית גרידא, אז ניחא. אך ההחלטה לבטל את סלילת מסילת הרכבת לאילת היא שגיאה אסטרטגית לאומית.

למדינת ישראל יש אפשרות להפוך למעצמה גאו-אסטרטגית עולמית ולשנע את הכלכלה הגלובלית דרכה על ידי בניית מפרץ אילת כפוטנציאל חלופי לתעלת סואץ או לחלופין התחברות לקו רכבת שיגיע מהמפרציות, דרך סעודיה לאילת וניקוז כל הסחר העולמי ממזרח למערב דרך אילת לאשדוד ומשם למערב. כבר היום יש מגמה דומה, כאשר סחורות עוברות דרך ירדן לישראל ומשם לנמל חיפה על בסיס רכבת בית שאן-חיפה.

מהלך זה ישפר דרמטית את מעמדה הבינלאומי של ישראל, יחזק משמעותית את הכלכלה ויגביר את שיתוף הפעולה האזורי בין ישראל למדינות המזרח התיכון. מנגד, סביר שמצרים פחות תאהב את התחרות.

רק חשבו מה היה יכול לקרות רק לפני מספר שבועות, כשתעלת סואץ היתה פקוקה. הסחר העולמי עמד מלכת. אילו היתה אפשרות לעגון באילת – מדינת ישראל היתה יוצאת נשכרת ממנה ברמה בינלאומית. 

תעלת סואץ חסומה. מפרץ אילת יכול להפוך למרכז שינוע סחורות עולמי | צילום: רויטרס

בנוסף לכך קו רכבת לאילת יחבר סוף-סוף את הדרום למרכז. הרכבת תאפשר למשפחות ולזוגות צעירים רבים לעבור לגור בנגב ובערבה ולהתיישב בו. תנופת בנייה עצומה תבוא בעקבות הנחת קו רכבת שכזה. נוכל לראות ירידה במחירי הדירות משום שניתן יהיה לעודד בנייה באזורים אלה. כבר היום אי אפשר יותר לצופף את המרכז, המחשבה על לאן מתרחבים חייבת לעלות על השולחן, והרכבת תסייע רבות בכך. בהקשר זה נדרש גם קו רכבת לאורך הערבה והבקעה, שיאפשר שינוע סחורות מדרום לצפון בלי שיהיה צורך באלפי משאיות בכבישי 6, 4 ו-2, שתורמות תרומה מכרעת לפקקים הבלתי נסבלים במרכז הארץ.

חשבו לרגע מה בנתה ישראל ב-73 השנים האחרונות עם היכולת הכלכלית של ראשית המדינה ועד היום וכמות התושבים שהחלה עם 600 אלף ב-1948, ומה אפשר עוד לבנות ב-70 השנים הבאות עם היכולות והאוכלוסייה שיש לנו היום ועם צפי למאות אלפי, אם לא מיליוני, יהודים שיגיעו לפה נוכח האנטישמיות המשתוללת ברחבי העולם.

בעוד 70 שנה ניתן לצפות כי כל הנגב יהיה בנוי, ויש לקוות שמיליוני יהודים ייצרו רצף התיישבותי עד אילת. הנגב מהווה 60% משטח המדינה והוא העתיד של ילדינו, נכדינו ונינינו. בהקשר זה תשתיות מתקדמות של רכבת הן נכס חיוני למדינה חפצת חיים, שאמורה כבר להבין שלכנס את כל היהודים בגטו גוש דן זה מתכון בטוח ליצירת התנאים העתידיים לחיסולה של המדינה, כמו גם ליצירת משבר וקריסת מערכות נוכח הצפיפות, שכבר היום מתחרה עם עזה.

אמיר אביבי הוא מנכ"ל ומייסד תנועת "הביטחוניסטים"