אמיר שורוש: "אני מתוק וחמוד רק לפעמים"

איפה אנחנו תופסים אותך? 

"בבית. בונה לילדים זוּלה ענקית מגבס. אני אוהב לבנות דברים אבל לפעמים אני לוקח על עצמי פרויקט שאני לא מצליח לסיים, פה אני עדיין באמצע".

איך ואיפה אתה שותה את הקפה שלך? 

"קפה שחור. לאחרונה על סט הצילומים של 'קופה ראשית'. אם אני בבית קפה, אז אספרסו ארוך".

עם מי היית רוצה לשבת על בירה? 

"עם הראפר טופאק שנרצח ב־1996 בגיל 25. הוא היה הכי מדליק שיש, הכי קוּל, ואני מאוד אוהב את המוזיקה שלו. אני מרגיש שלא היה יכול להיות לי משעמם איתו והיה לנו על מה לדבר". 

על מה אתה עובד עכשיו?

“מופע במה קומי אישי. לא סטנד־אפ אלא מופע עליי, על סיפור חיי. לא משהו כבד אבל כן יהיו רגעים דרמטיים.  אני משחק בקומדיה החדשה 'ניקוי ראש שב״כ'  את מחמוד השיפוצניק של סגן ראש השב"כ. מתפתח שם משולש רומנטי שיכול להרוס את מינויו כראש השב"כ. כל ההצגה מסתובבת סביב הניסיון להסתיר את הרומן. ויש את 'קופה ראשית' וצילומים לעונה השנייה של 'שקשוקה' בחינוכית, הסדרה "בלוגה בלוז", הסרט 'קרב אוויר' של רועי הורנשטיין על מבצע של חיל האוויר במלחמת ששת הימים. ב'ארץ נהדרת' אני מגלם את מנסור עבאס, עלי סלאם ואביר קארה, שהוא לא ערבי אבל יש לו שם יותר ערבי משל כולם. לפגוש את הצוות של 'ארץ נהדרת' בחזרה הראשונה לפני הצילומים היה מרגש. הם חיבקו והתייחסו אליי כל כך יפה. כמה שהם מוכשרים, ככה הם טובים. וכמובן הקמפיין של ראמזי לסופר אלונית".

מה השריטה שלך? 

"להתעסק בפרטים הקטנים עד שאני מתיש את עצמי. אני מכין חביתה באותה רמת דיוק וירידה לפרטים שאני מכין תבשיל. את התכונה הזאת הבאתי גם לדמות של ראמזי. כשהייתי מלצר, ידעתי לתת את הקיסם לאדם לפני שהוא מתחיל לשחק עם הלשון". 

מה העצה הכי טובה שקיבלת?

"הפסיכולוגית שלי אמרה לי לעשות שיעורי בית לפני כל דבר. אם אני עושה שיעורי בית, הכל קורה. לזרום זה סבבה, אבל יש רגעים שצריך לעבוד כדי להשיג תוצאות. כילד לא הייתי עושה אף פעם שיעורי בית, היתה לי עם זה בעיה. אבל כשחקן התחלתי לשבת לקרוא, לכתוב, ללמוד".

איך אתה אוהב להעביר את שישי בצהריים?

"בשינה מתוקה או בילוי עם הילדים ואשתי".

מי בעיניך האדם הכי סקסי?

"ג׳ק ניקולסון ואשתי (השחקנית טלי בן יוסף)". 

למי אתה מתגעגע?

"יש לי געגוע תמידי למשפחה שלי באילת. תשעה חודשים לא הייתי שם, גם בגלל הקורונה וגם בגלל העבודה. הילדות שלי באילת היתה כיפית ומורכבת,  בגלל המדינה שאנחנו חיים בה והמשפחה שאני גדלתי בה (אביו ערבי־נוצרי ואמו יהודייה — מנ"ש). הייתי צריך להתמודד עם דברים אבל עברתי את זה וזה הפך אותי לבן אדם יותר מגניב".

איפה הכי היית רוצה לגור?

"איפה שאני גר, בתל אביב. יש פה הכל". 

על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?

"כרגע על ריהוט לבית החדש. עברנו ליד אליהו, אחלה שכונה". 

צילום: איליה מלינקוס

מה היית רוצה לשנות בעצמך?

"להיות יותר רגוע. אני גם אדם עצבני. אני משתדל שזה לא ייצא על העולם אבל זה קיים בי. מי שלא מכירים  אותי חושבים שאני ילד מתוקי וחמוד, ואני באמת כזה רק לפעמים".

מה אתה מחשיב כהישג הכי גדול שלך?

"הפריצה לטלוויזיה בדמותו של ראמזי, שפרץ את הדרך לתפקידים והישגים חדשים. לפני הפריצה נתתי לעצמי דדליין של חמש שנים להיות שחקן ולהקים משפחה (בתכל'ס, הם ההישג הגדול של חיי) ואחרי שנתיים זה הגיע. עד אז התפרנסתי מכל דבר אפשרי: מלצר מזמר, ברמן, טבח במסעדת שף, מחסנאי, על ספינה באילת". 

מה מפחיד אותך?

"בני אדם שאני לא מצליח לקרוא. יש לי רתיעה מאנשים שאני לא יודע איך לגשת אליהם, איך לדבר איתם. יש בני אדם שמאוד ברור לי מיהם, הם מאוד שקופים, אבל אנשים שלא - משתקים אותי". 

מתי היית הכי מאושר?

"בלידה של אוּרי, בני הבכור. במהלך הלידה צילמתי המון כדי לשלוח לאמא שלי, אבל לא הסתכלתי על התמונות. ואז היה רגע שטלי נחה ואורי היה בתינוקייה. דפדפתי בפעם הראשונה בתמונות וחוויתי רגע של אושר לא רגיל. הסתכלתי ולא האמנתי. הרגשתי שהוא שלי אבל לא הצלחתי לתפוס את זה". 

מה אתה מחשיב כנכס היקר ביותר שלך? 

“המשפחה. הילדים ואשתי. מי שמכיר את סיפור החיים שלי יודע שלא הייתי בכיוון ועשיתי מהפך גדול כדי שבכלל תהיה לי אופציה. ולכן זה הניצחון שלי". 

מי האמנים שהשפיעו עליך?

"דאפט פאנק, סטיבי וונדר, משינה, אמיר בניון, ג'ק ניקולסון, אנתוני הופקינס ויוסף שילוח שאני מאוד אוהב ויש לו השפעה עליי כשחקן". 

אם לא היית שחקן מה היית עושה? 

"גיימר".