לינוי אשרם - הכישרון "הלא טבעי" שזכה בזהב היסטורי עם נחישות חסרת תקדים

לינוי אשרם עשתה היום היסטוריה עולמית. וזו לא הגזמה. הזוכה בקרב רב בהתעמלות אומנותית היא המתעמלת הלא רוסיה הראשונה אחרי חמש אולימפיאדות רצופות. זו מדליה היסטורית - לא רק מבחינת ישראל. אין כמעט זוכות מדליות שאינן ממזרח אירופה. כמה נדירה מדליה כמו של אשרם בתחרות הזו? מאז 1984 עד 2016 חולקו 45 מדליות בהתעמלות אמנותית. ב-31 מהן זכו יוצאות ממדינות ברית המועצות לשעבר (רוסיה, אוקראינה, בלארוס). 80% מהמדליות הלכו למתעמלות ממזרח אירופה. רק שתי מתחרות מחוץ לאירופה זכו במדליה בענף - אחת מהן ב-1984. 13 מ-15 ממדליות הזהב הלכו ליוצאות ברית המועצות לשעבר. גם למשחקים בטוקיו הגיעו הרוסיות כפייבוריטיות ברורות.

לינוי אשרם על הפודיום | צילום: אורן אהרוני

התאומות דינה וארינה אברינה, לפי כל סוכנויות ההימורים, היו אמורות להתחרות על הזהב אחת נגד השנייה. לינוי אשרם - אול דה וויי פרום יזראל - עשתה משהו שמעט ספורטאיות עשו בהיסטוריה. היא הגיעה ממדינה ללא מדליות בענף ההתעמלות האמנותית וזכתה בזהב.

"לא כישרון טבעי"

לינוי אשרם היא לא "כישרון טבעי". היא לא נולדה לתוך ענף ההתעמלות האמנותית - ענף שנשלט באופן מלא על ידי מזרח אירופאיות - בעולם ובארץ גם. "אף פעם לא הייתי הכי טובה בחוג", סיפרה אשרם ב-2018 בראיון ל"מוסף כלכליסט". "כשהייתי קטנה המאמנות שלי לא באמת חשבו שאגיע לרמה הגבוהה. אבל התקדמתי לבד, לאט-לאט, ובנות אחרות פרשו. זה לא שהן היו יותר טובות ממני ואני נשארתי; הן היו אלו שהמאמנות חשבו שיש להן יותר פוטנציאל, אבל הן פרשו ואני המשכתי. לא השקיעו בי כמו במתעמלות אחרות, אז אני נתתי מעצמי יותר כדי להגיע לרמה הכי גבוהה, ולא שינה לי מה היו הסטנדרטים הנדרשים לספורט הזה".

אשרם בתרגיל הכדור | צילום: אורן אהרוני

"בהתעמלות האמנותית יש תפיסה של איך מתעמלת צריכה להיראות", הוסיף אופיר אבן, המנהל של אשרם ויו"ר הפועל ראשון לציון התעמלות אמנותית, שמכיר אותה מאז היתה בת 12. "מתעמלת צריכה להיות דקיקה, גבוהה, עיניים כחולות, ובאופן טבעי המאמנות נתנו יותר דגש לילדות הללו בחוג של לינוי. אבל לינוי מיוחדת. יש לה נחישות שאפשר היה לראות מגיל צעיר. נחישות מברזל. מעין עוצמה וחוסן מנטלי שממש היה אפשר לזהות". 

"עדיין יש בי הנחישות והרצון להראות שאני הכי טובה", סיפרה אשרם. "כן, זה עניין של להוכיח את עצמי. של הרצון שלי להראות שאני שם, ממש מאחוריהן, צעד קטן מהרוסיות". 

ועכשיו היא צעד גדול מהרוסיות. לפניהן. 

הכישרון הכי מרשים

הנחישות הזו היא הכישור המרשים ביותר שלה. לא סתם מכנים אותה בענף במילים שלא נוטים להשתמש בהן  "קילרית", "ממוקדת מטרה", "חיית תחרויות". היא אתלטית יותר מכולן. קופצת יותר מכל אחת אחרת. קופצת גבוה יותר מאחרות. דרגות הקושי הגבוהות ביותר. השליטה שלה בגוף מדהימה. והיו אלה המוטיבציה והחוסן הנפשי שהוצגו היטב בטוקיו 2020. טעות קריטית בתרגיל החישוק במוקדמות נשכחה כלא היתה. כך גם טעות קטנה בתרגיל האחרון. 

אשרם בתרגיל המוטות | צילום: אורן אהרוני

איך היא עושה את כל זה? רבוטה חברים. רבוטה. עבודה קשה. אשרם מתאמנת כל בוקר חמש שעות אימון רצופות, לאחריהן הפסקה, ומ־4 אחר הצהריים עד 20:30 שוב אימון. סך הכל 9.5 שעות אימון בכל יום, כשאליהן נוספים שיעורי בלט, פיזיותרפיה (פעמיים־שלוש בשבוע), עיסויים (פעמיים בשבוע) ואין-ספור השעות שאשרם מקדישה לצפייה בתרגילים שלה ושל היריבות. והיא יכולה לעמוד בקצב הזה מפני שהיא, בניגוד להרבה מהיריבות שלה, לא מרגישה שהיא עובדת בזה. "זה לא מקצוע שלי, אני לא מרגישה שאני מגיעה לעבודה כשאני מגיעה לאימון", סיפרה. "ההתעמלות היא פשוט חלק ממני. מגיל 12 אני מבינה שאני טובה, ואני מבינה שזה מה שאני צריכה לעשות - אבל זה לא מקצוע. זה כיף". 

וקרדיט רב לאיילת זוסמן, המאמנת שלה, שהצליחה להשאיר את המקצוע הזה ככיף עבור לינוי. זה חלק חשוב מאוד מההישג.

כל ספורטאי מקצוען זקוק לנחישות אחרת שאין לאדם נורמלי. בשביל להצטיין ברמה הכי גבוהה בענף שלך, אתה צריך נחישות ומוטיבציה פנימית. אתה חייב אין-ספור שעות אימון במשך שנים, על חשבון חברים ובילויים. אתה צריך להקפיד על אורח חיים בריא 24/7, גם השינה היא חלק מהמקצוע שלך, גם היכולת להתאושש מאימון, תחרות, פציעות. אי אפשר לעסוק בספורט בלי נחישות. ובכל זאת, זו של אשרם מאפיינת רק ספורטאים מליגה אחרת. נחישות של ילדה שלא סומנה כ"הכי טובה בחוג", ודחפה את עצמה לבד קדימה ללא הפסק כדי להיות הכי טובה. דחפה את עצמה עד מדליית הזהב.

קרדיט לנטע

נטע ריבקין צריכה לקבל הרבה מאוד קרדיט על כך שיש כאן בישראל התעמלות אמנותית ברמה גבוהה כל כך שהיא מביאה שתי מתעמלות (לינוי אשרם וניקול זליקמן) לגמר אולימפי. כן, יש מאמנות מהטופ בישראל, אבל בלי ריבקין - מדליה באליפות אירופה, גמר אולימפי ב-2012, אחת משלוש מתעמלות בעולם שהעפילו לשלוש אולימפיאדות שונות - לא היו כל כך הרבה ילדות ישראליות שרוצות להגיע לחוג התעמלות אמנותית. 

לינוי אשרם | צילום: אורן אהרוני

לינוי בעצמה מתייחסת לריבקין כאל "מקור השראה ומוטיבציה". נטע אינה רק מקור השראה וגיבורה של לינוי, אלא גם מייעצת ללינוי ועוזרת לה כשאפשר. זה ענף שישראל יכולה להיות בו אימפריה אמיתית - עם שורשים חזקים באלפי חוגים בכל ישראל. וזה בעיקר בזכות שתי הספורטאיות האדירות הללו (ונטע פרשנית אדירה. ממש מסבירה היטב מה שאנחנו רואים, על מה מורידים נקודות וכדומה). התקווה היא שהרבה ילדות בישראל צפו בספורטאית הנפלאה לינוי אשרם וקיבלו ממנה השראה שאפשר לקבל רק מאלופה אולימפית היסטורית כמוה. 

מה לא ספורט מה?

הדרמה הספורטיבית היתה מדהימה. לינוי זוכה במדליית הזהב בתרגיל האחרון. ניצחון בעשירית נקודות. זה היה אירוע מדהים. לפי השיח ברשתות החברתיות, זה כנראה אירוע ששווה רייטינג שיא לאירוע ספורטיבי. אבל תמיד בסוף יהיה מי שיגיד ש"התעמלות אמנותית זה בכלל לא ספורט". 

אז זה מה שלינוי חושבת על הטענה הזו: "זו טענה מגוחכת. זה מיקס של כל הענפים יחד. יש בו קפיצות, מהירות, זריזות, קואורדינציה, גמישות, ריכוז. צריך סיבולת ונחישות. הוא יכול להיות בסיס להכל. שליטה בכדור, בחפץ - מתעמלת יכולה להצליח ברוב הענפים שתנסה. מדובר בספורט, חד וחלק. יש מאמן כדורסל שאומר לי כל הזמן 'כשתסיימי עם ההתעמלות בואי אלינו, צריך את היכולות שלך'. אבל הענף שלי הוא הכי ספורטיבי שיש". 

לינוי הביאה לישראל את ההישג הכי ספורטיבי שיש: מדליית זהב אולימפית.