אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הסיכוי לאירוע נזילות משמעותי, שבו כולם ינסו להשיג מזומן בבת אחת, כבר לא אפסי צילום: שאטרסטוק

השורה התחתונה

הסיכוי לאירוע נזילות משמעותי, שבו כולם ינסו להשיג מזומן בבת אחת, כבר לא אפסי

כמות הכסף בשווקים העולמיים מספיקה, עד שיום אחד היא כבר לא. בתרחיש כזה צפויות ירידות מחירים, ובראשן מחירי הנכסים שקפצו בתקופת הכסף הזול - אג"ח, מניות, נדל"ן ומטבעות קריפטוגרפיים

09.08.2021, 07:11 | דרור גילאון ואורנן סולומון

אינפלציה מקושרת לעודף כסף. אם יש מחסור בשירותים ומוצרים, אבל עודף כסף, המחירים עולים - כי כולם רוצים שירותים ומוצרים, ובו־זמנית רוצים להיפטר ממזומן (עודף ביקוש). דפלציה היא המצב ההפוך: אנשים רוצים לאגור מזומן ולא זקוקים לכמות השירותים והמוצרים הזמינים (עודף היצע). אותם כלכלנים שעדיין מעריכים שאנחנו צריכים להתרגל לרמת אינפלציה גבוהה יותר, רואים את כמות הכסף שנוספה מאז המשבר הכלכלי העולמי של 2008, מוסיפים את כמויות הכסף שהודפסו במשבר הקורונה - ומניחים שצריכה להיות אינפלציה אמיתית, ולא אחת טכנית שחולפת מעצמה.

אלא שהמציאות שונה במקצת. האינפלציה בעשור האחרון בארה"ב עומדת על כ־21%. פירוש הדבר הוא אינפלציה של פחות מ־2% בשנה במשך עשור של הדפסת כסף היסטרית. מאזן הבנק הפדרלי עלה פי ארבעה באותה תקופה, בנוסף להרחבה שביצעו שאר הבנקים המרכזיים. כמויות הכסף האדירות הובילו לאינפלציה צנועה, גם אם כוללים את האינפלציה ה"אימתנית" של החודשים האחרונים. מכאן שהניתוח לא צריך להיות מאזן עם מזומן בצד אחד ומוצרים ושירותים בצד השני.

אין ספק שכמות הכסף במערכת חשובה, אלא שיותר חשוב עד כמה המזומן הזה זורם במערכת. הרים על גבי הרים של מזומן לא עושים כלום אם הם יושבים בבנקים המסחריים ולא זורמים בכלכלה. במובן הזה אפשר לדמות את הכלכלה לחולה לב. כשמישהו סובל מהיצרות עורקים, שמובילה בסופו של דבר להתקף לב, אין איבוד דם במערכת; אדם הסובל מהתקף לב עדיין מחזיק במערכת הדם שלו את אותה כמות דם, היא פשוט לא מצליחה להגיע למקומות הנדרשים בגוף.

בניתוח דינמי של הכלכלה, הולך וקטן הסיכוי שנראה אינפלציה חזקה ומתמשכת. זה הופך לתרחיש פחות ופחות סביר, בעיקר נוכח גל הקורונה ששוב מאיים להגביל את הצריכה. מנגד, הסבירות לאירוע דפלציוני עולה.

הכסף האמיתי מתאדה מהמערכת

ביד אחת הבנקים המרכזיים של ארה"ב, אירופה ויפן מדפיסים כסף בקצב גבוה. ביד השנייה הם מגבילים את זרימתו. הבנק האירופי המרכזי הודיע לאחרונה שיתחיל להקפיד יותר על בנקים מסחריים מפוקחים ברגולציה של מתן הלוואות. ההודעה הדגישה כי לא מדובר בתקנות חדשות, אלא בתקנות שלא נאכפו עד כה. כל יורו שהבנקים לא מלווים החוצה מוריד את מהירות הכסף - מספר הפעמים הממוצע שמטבע עבר מיד ליד בתקופה מסוימת לצורך ביצוע עסקאות תמורת תשלום.

וולס פארגו, הבנק הקמעונאי השלישי בגודלו בארה"ב, הודיע לאחרונה כי יקפיא את כל קווי האשראי האישיים באופן גורף. המהלך הזה שקול להכרזה של בנק הפועלים או בנק לאומי כי כלל החשבונות לא יכולים להיכנס יותר למינוס והלקוחות חייבים לשלם את המינוס הקיים, תוך עצירה מוחלטת של הלוואות מסוג "בתוך שעה הכסף בחשבון". זו רעידת אדמה של ממש.

בעבר דובר פה על פעילות הריפו ההפוך, שמתפוצצת כלפי מעלה - בנקים מסחריים שפונים לבנק הפדרלי, מפקידים בו מזומן ומקבלים ניירות ערך בתמורה. בכל כיוון שלא בוחנים את זה, הכסף האמיתי, הזורם מאדם לאדם ומחברה לחברה, מתאדה אט אט מהמערכת.


עד שכבר אי אפשר יותר

תלמידי שנה א' בכלכלה לומדים מודלים ליניאריים, המניחים כי שינוי בנתון מסוים יגרום לשינוי יחסי בנתון אחר. כזה ניתוח עשו הכלכלנים של תנובה, כשהקפיצו את מחיר הקוטג' מכ־5 שקלים לגביע לכ־8 שקלים לגביע. ההנחה היתה שהם יאבדו חלק מהביקוש, אבל ירוויחו הרבה יותר הודות לעליית המחיר. הם לא הבינו שזה לא ליניארי; שבמחיר של 8 שקלים לגביע, הם יוצרים תגובת נגד שהביאה למחאת הקוטג' של 2011. זה היה כך גם עם חברות ה־meme - מניות שמשקיעים קטנים תיאמו השקעה בהן דרך רשתות חברתיות - קרנות הגידור היו יכולות לעשות שורט כמעט ללא הגבלה, עד שגילו שכבר אי אפשר.

המצב דומה בשוקי הכסף העולמיים. כמות הכסף והמהירות שהיא עוברת מיד ליד מספיקות, עד שפתאום הן לא. ההסתברות שנתח משמעותי מהעולם יקום יום אחד ויבין שחסרים לו דולרים, יורו, שקלים וכו', רק עולה עם הזמן. ההסתברות לאירוע נזילות משמעותי שבו כולם ינסו להשיג מזומן בבת אחת כבר אינה אפסית. באירוע כזה מחירי שירותים ומוצרים עלולים לצנוח, ואת ירידת המחירים יובילו מחירי הנכסים שעלו בתקופת הכסף הזול - אג"ח, מניות, נדל"ן ומטבעות קריפטוגרפיים.

השורה התחתונה

אין ספק שכמות הכסף במערכת היא חשובה, אלא שיותר חשוב עד כמה המזומן הזה זורם במערכת. הרים על גבי הרים של מזומן לא עושים כלום אם הם יושבים בבנקים המסחריים ולא זורמים בכלכלה

דרור גילאון הוא שותף מנהל בגילאון & גורדון Wealth Management, וכלכלן ראשי באזימוט בית השקעות. אורנן סולומון הוא מנהל השקעות ראשי ושותף באזימוט בית השקעות



שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות