הנציבות חייבת גם שיניים

נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה מרים כבהא אומרת ש"מעסיקים ניצלו את הקורונה כדי לפטר ולהתפטר ממי שלא יכלו לפטר קודם. האצבע היתה מאוד קלה על ההדק והרבה מעסיקים ניצלו את התוהו ובוהו והכאוס". כבהא אמרה את הדברים לרגל פרסום דו"ח נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה לשנת 2020, שבה החל משבר הקורונה.

שירות התעסוקה | צילום: באדיבות שירות התעסוקה

אחד הממצאים החמורים של הדו"ח הוא העלייה החמורה באפליה ופיטורים על רקע גילני. מספר התלונות על רקע גיל גדל ב־36% והגיע לשיא כל הזמנים. כבהא אומרת ש"הקורונה הגבירה את הפיטורים על רקע גיל. אלה פיטורים קשים כי אנשים בגילאים האלה קשה להם לחזור לשוק העבודה". גם מספר הפניות בנושא אפליה על רקע היריון גדל ב־70% מ־134 פניות ב־2019 ל־227 ב־2020. מספר הפניות בנושא אפליה על רקע טיפולי פוריות גדל בקרוב ל־160% מ־14 תלונות ב־2019 ל־36 ב־2020.

הבעיה היא שלנציבות אין שיניים. כדי להתערב בתיק היא צריכה לפנות לבית משפט או להצטרף לתיק קיים. את זה היא יכולה לעשות רק בכמה עשרות תיקים בשנה. בעתירה מינהלית שהגישה הנציבות ב־2020 בשם קצינה בכירה במשטרה נטען שהמפכ"ל לשעבר רב ניצב רוני אלשיך אמר לה בראיון כי "אני רציתי לשים שם גבר. חשבתי שזה נכון לשים שם גבר". אבל ברוב המקרים יש פחות עניין ציבורי ועקרוני ועדיין יש צורך לעזור לעובדים שנרמסים.

לא די בכך שהממשלה תעקוב אחרי מגמות של התייחסות מאוד בעייתית לעובדים — משכר לא שוויוני ועד פיטורים — ותפרסם דו"חות בדיעבד. הממשלה צריכה לספק לעובדים כתובת מהירה לסיוע שאינה בית משפט. יש להעניק לנציבות כלים להתערבות לפחות במקרים חמורים, מהטלת קנסות מינהליים במקרים חמורים ועד אפשרות להוציא צווים זמניים.