אני חייל משוחרר, צאו לי מהוורידים

במשך שנתיים עד שלוש שנים שולטת המדינה שלטון מוחלט בחייו של הצעיר הישראלי, שאותו היא מגייסת לשירות חובה בצה"ל. שירות החובה הוא הכרח בל יגונה, שהרי מדובר במדינה קטנה ואויבים לה הרבה, אך המדינה נהנית כנראה לשלוט בחייו של הצעיר הישראלי, משום שהיא ממשיכה לכוון את חייו גם לאחר השחרור מצה"ל. אתמקד בדוגמה אחת, והיא הזיכוי ממס הכנסה לחייל משוחרר.

חייל משוחרר זכאי, בהתאם לפקודת מס הכנסה, לשתי נקודות זיכוי חודשיות במשך 36 החודשים הראשונים שלאחר החודש שבו סיים את שירות החובה. כיום ערכן הכולל של נקודות זיכוי אלה הוא 15,696 שקל – סכום נכבד מאוד, שמשקף את הוקרתה של המדינה לחייל המשוחרר על תרומתו לה. 

אליה וקוץ בה – רק מעטים מהחיילים המשוחררים נהנים מהטבה זו במלואה, ורבים אינם נהנים ממנה כלל. מדוע? מפני שכדי ליהנות מההטבה על החייל המשוחרר להתחיל לעבוד מיד לאחר שחרורו מצה"ל, ולהגיע לשכר גבוה מספיק, שיאפשר לו ליהנות מנקודות הזיכוי הנוספות. 

חיילי צה"ל בגבול הצפון | צילום: רויטרס

ומה קורה כאשר החייל המשוחרר, לאחר שלוש שנים בגולני או בקריה, אינו ממהר להתחיל לעבוד, אלא יוצא לטיול ממושך בעולם או פונה ללימודים שגוזלים את רוב זמנו? במקרה זה נקודות הזיכוי יורדות לטמיון, כולן או חלקן. 

גם כאשר החייל המשוחרר מתחיל לעבוד מיד עם שחרורו לא תמיד שכרו יהיה גבוה במידה שיגיע לניצול נקודות הזיכוי הנוספות. סף המס הוא 4,910 שקל לגבר, 6,000 שקל לאישה, כך שרק מי ששכרו החודשי גבוה מסף זה מתחיל לנצל את נקודות הזיכוי הנוספות. את מלוא נקודות הזיכוי יצליח החייל המשוחרר לנצל רק כאשר שכרו החודשי יהיה 8,420 שקל לפחות. האם אתם מכירים חיילים משוחררים רבים שמגיעים לשכר כזה בשנים הסמוכות לשחרורם?

כאשר החייל המשוחרר מתעלם מהתמריץ הממשלתי ובוחר שלא לעבוד מיד לאחר שחרורו, לא רק שאינו נהנה מנקודות הזיכוי, אלא הוא מקבל גם דרישה מהמוסד לביטוח לאומי לשלם מדי חודש דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות בסך 177 שקל. דרישה זו מובילה לאחד הפתרונות לבעיה שתיארתי: לתת לחייל המשוחרר לבחור את ההטבה המתאימה לו בתקופה שלאחר שחרורו: נקודות זיכוי ממס הכנסה או פטור מתשלום דמי ביטוח לאומי. 

שתי נקודות זיכוי

פתרון פשוט יותר, שמצריך השתחררות מלאה מרצונה של המדינה לשלוט בחייו של החייל המשוחרר, היא לתת לו את ההטבה הגלומה בשתי נקודות הזיכוי, שערכה 436 שקל לחודש, בצורת סכום שתעביר המדינה מדי חודש לחשבון הבנק של החייל המשוחרר. "רגע, רגע", אני שומע את פקידי השומה מזדעקים, "ההטבה הזו ממש לא עולה לנו 436 שקל לחודש, שהרי רק חלק קטן ממנה מנוצל". אין בעיה, תחשב המדינה את גובה ההטבה הממוצע שהחיילים המשוחררים מקבלים בפועל, וזה יהיה הסכום שיוכנס מדי חודש, במשך שלוש שנים, לחשבון הבנק של החייל המשוחרר. 

אם קשה למדינה להיפרד מהרעיון שההטבה תינתן בצורת נקודות זיכוי ממס הכנסה, אפשרי פתרון אחר: לתת לחייל המשוחרר לקבוע מתי, תוך 10 שנים מיום שחרורו, ברצונו להתחיל ליהנות מנקודות זיכוי אלה (רעיון דומה, אם כי בטווח מצומצם יותר, קיים ביחס לנקודת הזיכוי בגין לימודים אקדמיים). כך, גם מי שבחר בלימודי רפואה לאחר שהשתחרר מצה"ל יוכל ליהנות מנקודות הזיכוי לחייל משוחרר כאשר יתחיל התמחות לאחר שבע שנות לימוד וסטאז'. 

הצגתי בעיה ופתרונות רבים לה. כעת נותר רק שחברי הכנסת, מהקואליציה ומהאופוזיציה, יוכיחו שלב העם עם חייליו ויקדמו את אחד הפתרונות שהצעתי (גם פתרון טוב אחר יתקבל בברכה). 

 דוד שי הוא מומחה לנושאי שכר