ההכנסה הפסיבית של יהודה ושומרון: 45 מיליון שקל ב־4 שנים

16 רשויות ומועצות אזוריות במחוז יהודה ושומרון הכניסו לקופתן 45 מיליון שקל בתוך ארבע שנים מגביית ארנונה מסוג אדמת בניין. 

מדובר על חיוב ארנונה יוצא דופן שמתאפשר רק במחוז יהודה ושומרון על החזקה בקרקע ריקה, אדמת בור, עוד לפני שדחפור אחד עלה עליה ובלי שהרשויות נדרשות באיזושהי השקעה מצדן כגון פינוי פסולת או הקמת תשתיות. 

השטח ריק, הקופה מתמלאת

תשלומי הארנונה הללו הם מקור תקציבי לא מבוטל עבור הרשויות ביהודה ושומרון, ובמקרים מסוימים אף מגיעים ל־81% מהכנסות הרשויות מארנונה מנכסים שאינם למגורים, ועד 10% מהכנסותיהן מארנונה בכלל. לשם המחשה, ב־2019 היוו ההכנסות מארנונה על אדמת בניין 7.3% מסך הכנסות הארנונה של גבעת זאב.

ממשיכים עם החוק הישן

החוק בישראל קובע כי חובת תשלום ארנונה מתקיימת החל מרגע קבלת טופסי אכלוס מהרשויות. בעבר היה מס רכוש על מקרקעין כאשר המקבילה שלו באזור יהודה ושומרון היתה אדמת בניין שמוגדרת כאדמה שאינה חקלאית, אינה קרקע תפוסה ואינה נכסי בניין. תיקון לחוק מס רכוש בשנת 2000 העמיד את שיעור המס הזה על 0%. 

אולם תיקון זה לא חל על אדמת בניין ביהודה ושומרון. מי שהיה אמור לדאוג שהשינוי הזה יתבצע הוא משרד הביטחון, הריבון באזור זה. לאורך השנים היו מספר ניסיונות שלו לשנות את המצב, אך במכתב שנשלח מטעמו באוקטובר האחרון להתאחדות התעשיינים נכתב: "הנושא לא היה בסדר עדיפות גבוה, ולכן לא קודם התיקון בחקיקה". 

קבוצת אלומיניום קונסטרקשיין, המתמחה בייצור קירות מסך (מעטפות וחיפוי) למבנים, היא אחת החברות שפועלות ביהודה ושומרון. ברשותה שלושה מפעלים פעילים ובקרוב יחל לפעול מפעל נוסף. בשנה האחרונה נאלצה לשלם כ־120 אלף שקל מס אדמת בניין. 

עו"ד אבי ריבקין, המייצג את הקבוצה, אמר כי משרד הביטחון “שידר כל השנים האחרונות שהוא יפעל לשינוי החקיקה כדי שגביית הארנונה ביהודה ושומרון תהיה כמו בכל מקום אחר. הוא כנראה נסוג בו בעקבות לחץ של הרשויות המקומיות, שנהנות מכסף קל וגדול שנכנס להן לכיס ללא שום חיוב מצדן להעניק איזושהי תשתית מוניציפלית". 

רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים | צילום: דנה קופל

לטענת ד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים, גבייה מסוג זה היא “פעולה בלתי סבירה באופן קיצוני, מפלה ובלתי שוויונית שכן רק ביהודה ושומרון שלא כמו בתחומי הקו הירוק, מוטלת ארנונה מסוג זה. ככלל, הטלת ארנונה נעשית לפי השימוש, ולפיכך בהיעדר שימוש – נשמטת ההצדקה העניינית להטלת ארנונה בגינה". 

האפליה עליה מצביע תומר היא כפולה. ראשית, הרשויות המקומיות והאזוריות ביו”ש נהנות מהכנסה שאין למקבילותיהן בתחומי הקו הירוק; שנית, יזמים המבקשים להקים את המפעלים שלהם בתחומי יהודה ושומרון נאלצים לשלם מס שקולגות שלהם שבונים בתוך תחומי הקו הירוק אינם משלמים. 

נותנים לך, לא תיקח?

לאורך העשור האחרון עודדה הממשלה הקמה של מפעלים בשטח זה. על כך גם התגאה שר הכלכלה לשעבר אלי כהן: “התנופה הכלכלית באזורי התעשייה ביו”ש נמצאת בעיצומה הודות למגוון הטבות להם זכאים עסקים באזור, לרבות הקצאת קרקעות, מענקי הקמה והטבות על ידי מגוון הטבות ובהן הקצאת קרקעות, מענקי הקמה והטבות מס”. ואכן ב־2019 משרד הכלכלה השקיע 6 מיליון שקל בשישה מפעלי תעשייה באזור יהודה ושומרון. 

ההטבות הכלכליות הללו בשטחי יו”ש נתנו את אותותיהן. כפי שפורסם בעבר ב”כלכליסט”, השטח המיועד לתעשייה ולמלאכה גדל במחוז יהודה ושומרון בתוך עשור ב־183% ועמד נכון לשנת 2019 על 2.364 מיליון מ”ר, שמגולמים להכנסות של כ־80 מיליון שקל, לעומת כ־37 מיליון שקל בשנת 2010. באופן דומה גדל השטח שהוגדר כאדמת בניין ב־237% בתוך ארבע שנים, ובשנת 2019 עמד על 1.86 מיליון מ”ר, שמגולמים כאמור להכנסות מארנונה של כ־20 מיליון שקל. 

במובן הזה ההשקעה של המדינה במפעלים במחוז יהודה ושומרון מגדילה את האפליה מול הרשויות המקומיות בתחומי הקו הירוק.

מנתוני הלמ”ס עולה כי בשנים 2016־2017 נרשמה בדימונה ארנונה של 6.3 מיליון שקל בשנה מסוג אדמת בניין. לטענת משרד הפנים, “הלמ”ס לא אוספת נתונים מהרשויות המקומיות, רק עורכת ומפיצה את נתוני הרשויות המקומיות על פי הדו”חות המבוקרים של משרד הפנים. הסמכות לגביית ארנונה בגין אדמת בנין נתונה רק לרשויות המצויות בתחומי יו”ש ושומרון, ומכאן שדיווחים המופיעים בנספחי הדו”חות המבוקרים של רשויות שאינן ביו”ש אינם מדויקים וככל הנראה נרשמו בשגגה”.