לתת עוד דונם ועוד כיתה לערבים

אחת המסקנות מהדו"ח של המרכז להעצמת האזרח שמתפרסם היום (ב') ב"כלכליסט" היא שלא משנה כמה כסף המדינה תקצה לפיתוח כלכלי של החברה הערבית - חלק גדול ממנו יהיה בלתי אפשרי לנצל. הסיבה היא המחסור החמור בקרקעות לבנייה ציבורית, לבנייה למגורים ולשטחי תעסוקה, והבעיה הקשה של תוכניות מתאר.

בשנים הראשונות להקמת המדינה היא עסקה בהשתלטות על קרקעות וגם בהעברה של חלק לא מבוטל מהן למשמורת בקרן הקיימת לישראל. אחת התוצאות היא שעל פי דו"ח ועדת אור, ביישובים הערביים נכללים רק 3.4% מקרקעות ישראל למרות שגרה בהם 18% מהאוכלוסייה. בעיה נוספת היא שחלק גדול מהקרקע ביישובים האלה היא פרטית ולא זמינה לבניית מוסדות או לבנייה רוויה.

מנכ"ל המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי סאמר סויד אומר ש־2.2 מיליארד שקל מכספי תוכנית 922 היו קשורים לקרקע ולכן היו בהם שיעורי ניצול נמוכים. לדבריו, בעיה נוספת של היישובים הערבים היא שלעיתים השטחים המקיפים אותם הם בבעלות פרטית ואין שטחי מדינה סמוכים. בנוסף, רק ל־40% מהאוכלוסייה הערבית יש קרקע, מה שאומר שהאחרים תלויים לגמרי בקרקעות מדינה.

במצב הזה לא פלא שהתוכניות לסגור את הפערים בהקמת בתי ספר ומעונות יום נכשלות שוב ושוב. אין קרקעות. אין גם איפה להקים ליישובים הערביים אזורי תעסוקה, כלומר מפעלים ומרכזי קניות. גם לא פלא שהתוכניות לבנייה רוויה ביישובים הערביים ולביצוע הסכמים אסטרטגיים מתקדמות מאוד לאט. כדי שהתוכנית החדשה לפיתוח המגזר הערבי תצליח - חייבים להקצות ליישובים הערביים לא רק תקציבים אלא גם קרקעות. במקרה שהיישובים מוקפים באדמות פרטיות אפשר לעשות עסקאות של חילופי קרקע.

כפר קרע | צילום: אלעד גרשגורן

נכון, קרקע יותר רגישה מכסף. גאולת קרקע היא ערך חשוב בציונות. סאמר סויד מעריך את הצורך של החברה הערבית ב־5,000 דונם לשנה כולל שכונות חדשות ומוסדות ציבור. החזון הציוני יכול לעמוד בנדיבות הזו או לפחות בחלקה. סביר להניח שעם אוכלוסייה ערבית יותר מרוצה ויותר אמידה – מצב הציונות דווקא ישתפר. וזה מלבד עיקרון היסוד הפשוט שערבים, כמו כל האזרחים האחרים, צריכים לגור, צריכים ללמוד וצריכים מרפאות, והמדינה חייבת לספק להם את הקרקע הדרושה.