גבי ברבש | צילום: אוראל כהן
פרופ' ברבש: "צריך להטיל סגר על הלא מחוסנים שמתנהגים באגואיסטיות"
המומחים חלוקים בדעתם כיצד לנהוג בסרבני החיסונים, בעקבות הנתונים המוכיחים כי שיעור התחלואה והתמותה מקרב הלא מתחסנים גבוה יותר. מהטלת סנקציות, דרך הגברת ההסברה, ועד "אין תשתית מדעית להאשים מי שלא התחסן בסיכון אחרים"
הנתונים חיסלו את המקום לספק: הפער בין המתחסנים לאלה שלא התחסנו - הן בשיעור התחלואה הקשה והן בקרב המתים - מזנק. כדי למנוע בלבול ולמקד את הנתונים, החל שר הבריאות לשנות את פורמט הצגתם. הם כבר לא מראים את ההדבקה, התחלואה והתמותה מקורונה באופן כללי ומוחלט, אלא מקרב 100 אלף איש. הדבר מתבקש, שכן באוכלוסייה מעל גיל 60 כ־90% מחוסנים ולכן ההסתברות שחולה יהיה מחוסן גבוהה מאוד.
קראו עוד בכלכליסט:
הנה דוגמא מאתמול: מקרב בני 60 פלוס, המספר האבסולוטי של חולים קשים מחוסנים בשתי מנות עמד על 271 לעומת 143 חולים במצב קשה שלא התחסנו. כלומר, היו 89% יותר חולים קשה מחוסנים מאשר לא מחוסנים כלל. אלא שכאשר אנו מנטרלים את גודל הקבוצות, ומחשבים את הכמות ביחס ל־100 אלף איש התמונה מתהפכת ובחדות (ראו תרשים). כ־165.5 חולים במצב קשה לא מחוסנים בכל 100 אלף איש, לעומת 20 חולים קשים על כל 100 אלף איש מחוסנים. כלומר, יותר מפי 8.
"לבטל תו הירוק לבני 50 + שמסרבים למנה שלישית"
הנתונים הללו לצד החרפת המגבלות אשר כבר פוגעות באופן בלתי הפיך בכלכלה, כמו גם בתרבות ובחינוך, מעלה על שולחן הדיונים ביתר שאת את השאלה: מה עושים עם אלה שמסרבים להתחסן.
הקול הקיצוני ביותר בהקשר הזה הוא של פרופ' גבי ברבש, מי שניהל בעבר את משרד הבריאות ואת איכילוב. "במקום לדבר על סגר כללי צריך לשקול סגר של הלא מתחסנים. שישבו בבית ולא יסכנו את כולנו ויחרבו לנו את הכלכלה והתרבות".
ברבש סבור שיש להעביר מסר חד וברור ללא מתחסנים: "בהתנהגות האגואיסטית שלכם אתם כופים על הזולת לא רק סגר ופגיעה כלכלית קשה, אלא מחלה ממש. איך ייתכן שאנחנו כחברה מרשים מצב שיש בישראל מיליון מבוגרים לא מחוסנים. הגיע הזמן לבטל את התו ירוק לבני 50 פלוס שמסרבים לקבל מנה שלישית", הוא אומר.
ברבש מבקש להפנות זרקור לעבר מה שקורה בחו"ל. "בכל העולם המערבי חל שינוי דרמטי בהתייחסות לסרבני החיסונים. בארה"ב, ביותר ערים, מקומות עבודה ואוניברסיטאות דורשים חיסון או בדיקות מטוש תכופות אחרת לא נכנסים למקום העבודה. תמונה דומה מתפתחת בהרבה מדינות בעולם המערבי".
גליה רהב, מנהלת המכון למחלות זיהומיות בבית החולים שיבא, מסבירה כי ניהול מדיניות תוך התעלמות מאלו שמסרבים להתחסן איננה אפשרות ריאלית. "הם אלו שחולים, ואנו, כרופאים, לא יכולים להתעלם מהם כי הם אלו שגם גורמים לעומסים. ועומס הוא עומס הוא עומס. חייבים לספור אותם".
לגבי פעולות שניתן לעשות, לרהב יש פתרון ברור ופשוט: הבנה של התופעה, הסברה ויוזמה. "כדאי מאוד להתחיל להבין מי הם הסרבנים. אני שומעת ממשרד הבריאות שיש הרבה מאוד צעירים בני 16-12 שלא התחסנו וזה ממש לא הגיוני. תחסנו אותם. הפתרון הוא ידוע - הסברה. הרבה הסברה. אם היה לי זמן, הייתי מארגנת פרויקטי חיסון. הייתי הולכת לחסן אותם אחד־אחד. פשוט להגיע לכל מיני מקומות, לרבות הנידחים ביותר".
בצד השני של המתרס נמצא פרופ' רצף לוי, מה־MIT בארה"ב שמסביר כי המדיניות של הממשלה והמתקפה על הלא מתחסנים סובלת מכשל מדעי, אתי ופרקטי. "ראשית, צריכים להתמקד ולעבוד קשה כדי להסביר לאנשים באוכלוסיית הסיכון שלא התחסנו במנה הראשונה - שהתועלת של החיסון וההגנה שהוא מספק להם מהקורונה עולה על הסיכונים של החיסון, בגלל שהקורונה מאוד מאוד מסוכנת להם. במקום זה פועלים בהיסטריה וקוראים לבני 50 לקחת חיסון שלישי, ואף מדברים על חיסון שלישי לצעירים יותר בני 40 ומטה".
עוד סבור לוי, המתמחה בחקר ביצועים ובמודלים לאופטימיזציה של מערכות, לרבות של מערכות בריאות, כי "אין תשתית מדעית או אתית להאשים מישהו שלא להתחסן שהוא מסכן אחרים לעומת זה שכן התחסן. התפיסה שכולם צריכים להתחסן כדי להגיע לחסינות עדר הוכחה כלא ישימה, שכן גם מדינות שהגיעו לרמת התחסנות של מעל 90% חוות גלי מגפה כמו ישראל, ואנחנו רואים שמחוסנים נדבקים ומדביקים. מה שכן צריך להסביר זה שאם אדם נמצא בקבוצת סיכון ולא מתחסן, הוא מסכן את בריאותו בצורה מאוד גבוהה".
לדברי לוי, הטענה שאנשים שלא מתחסנים יכולים להביא לעומס על מערכת הבריאות, מתעלמת מהעובדה שבחברה דמוקרטית יש חופש בחירה. "גם במקרה של עישון, החברה לא מחייבת את המעשן להפסיק עם ההרגל הזה למרות שהוא הרבה יותר מזיק. המחלות שמעשן יפתח במשך השנים גורמות להרבה יותר עומס ועלויות על מערכת הבריאות בישראל מאשר לא מתחסנים, בוודאי צעירים".
לוי מוסיף כי החיסון מנתק את הקשר בין הדבקה ותחלואה לבין תמותה. "טרום החיסון הקשר היה ליניארי. היום, הוא כבר לא קיים יותר. רואים זאת באנגליה, באיסלנד ובצרפת. במקום להתמודד עם הבעיה האמיתית, ועל מנת להרגיש שעושים משהו, מתרכזים במהלכים שלא פותרים שום דבר ואף עלולים לגרום לנזק, כגון לומר לבן 50 בריא לחלוטין שהוא חייב לקבל מנה שלישית בלי לבדוק את הנוגדנים שלו, ואם הוא צריך חיזוק חיסוני או לא. התגובה לחיסונים היא מאוד אינדיבידואלית, לכן, חייבים לבסס המלצות אישיות על פי מצבו החיסוני של הבן אדם, ועל בסיס אחריות אישית, והסברה של התועלת והסיכונים ברמה האישית. אין כאן שום עניין של ערבות הדדית".
"חוסר השקיפות מתדלק את מתנגדי החיסונים"
לוי מזכיר כי לקרוא ללא מחוסנים פצצות מתקתקות אינו מבוסס מדעית ואינו אתי, ולדבריו "זה גם לא יעזור. עוד לא נולד החיסון וגם לא התרופה שניתן לכפות אותה על אדם במדינה דמוקרטית. החשש הכי גדול שלי הוא שבגישה הקיימת גורמים נזק לכל החיסונים הקריטיים החשובים, הבטוחים, והבדוקים וזו באמת בעיה גדולה. זה לא נכון לשכנע לקחת חיסונים ניסיוניים ולא מאושרים בחרפות ואיומים. גם מערכת ההסברה היא בעייתית כי היא נטולת שקיפות. חוסר השקיפות של הממשלה נותן בסיס למתנגדי החיסונים".
מי"