מתנדבים בקיבוץ מתוך הסרט תוצרת חוץ | צילום: אברהם אילת, באדיבות yes דוקו
ענף החשק במשק: תופעת המתנדבים בקיבוצים
מאות אלפי המתנדבים מאירופה היו עסק כלכלי שהפך את הקיבוצים למקומות תוססים, אך גם תרם להתפרקותם, טוען הדוקו החדש, “תוצרת חוץ”
כשחושבים על מתנדבים בקיבוץ ישר עולה הדימוי של "סקס, סמים ושוודיות", אומר במאי "תוצרת חוץ", יואב בריל. אבל בסרט התיעודי שלו — הבחירה הרשמית של פסטיבל דוקאביב השנה — שמוצג כעת ב־VOD yes, יש בחינה לעומק של התופעה החברתית הייחודית הזאת. הסרט, שגדוש בחומרי ארכיון משובחים, מצליח לסחוף לתקופה הזאת עם הרבה יופי וגם להציג פנים ביקורתיות לתופעת ההתנדבות בקיבוצים, שבמובנים רבים היתה עסק לכל דבר ועניין. "מאות אלפי אנשים הגיעו לישראל", אומר בריל (שמבהיר כי בניגוד למיתוס בוב דילן לא היה אחד מהם). הסרט מנסה לבחון למה זה התחיל ומתי זה נגמר.
בריל, 39, נולד וגדל בקיבוץ בארי. הוא למד אנימציה בבצלאל ועשה סרטים קצרים בעלי גוון תיעודי עד שהחליט לעשות סרט ארוך על נושא קרוב. "היה לי מאוד טבעי להגיע הביתה ולהתעסק בנושא הזה", הוא אומר. "דוד שלי התחתן עם מתנדבת מאנגליה. ושמתי לב שלא מעט מהיחסים של מתנדבים שבחרו להישאר בקיבוץ ולהתחתן עם בני ובנות קיבוץ, לא שרדו. כשהתחלתי את הפרויקט רציתי לעסוק בפערי התרבות, ואז התחלתי לנבור בארכיונים כדי להבין מה הסיפור היותר גדול של ההתנדבות והבנתי שהוא לא סופר — זה סיפור שהוא שילוב של אידיאולוגיה, הרפתקנות, דור הפרחים, טרנד וגם עסק כלכלי מניב". רומן שהחל בשנות ה־60 בסערה והסתיים כ־20 שנה אחר כך גם עם תחושת החמצה.
"ראשיתה של ההתנדבות בליקוי מאורות", אומר בריל. "הבום הגדול של ההתנדבות כתופעה המונית החל ב־1967, שיא 'שנות ה־60' בעולם שכלל אוהבי הקומונות, מורדים בהורים ומחפשי צורות חיים אחרות. במקרה הקיבוץ הציע להם את זה ובמקרה מלחמת ששת הימים הפכה את ישראל גם לסמל של טוּב. כל הגורמים האלה התנגשו ביחד ונוצר פיצוץ.
"ההתנדבות בעצם החלה ב־1963 ובתחילה הרעיון היה להביא צעירים יהודים שיראו מה זה קיבוץ בתקווה שישתקעו בישראל. אבל ברגע שהגיעו הרבה יותר לא יהודים זה נהפך לתופעה שלא קשורה ליהדות ולציונות. מין תחנת מעבר בין אירופה לטיול הגדול להודו ולמזרח".
בשיא עידן המתנדבים קמו במדינות סקנדינביה ארגונים שכל ייעודם היה להביא אותם לישראל. סוכנויות נסיעות הציעו "חבילות התנדבות" לישראל ובוריס ג'ונסון, אנני ליבוביץ', ג'רי סיינפלד ובוב הוסקינס הגיעו במסגרת הזאת לכאן. "הצפת הקיבוצים במתנדבים שינתה את המרקם של החברה הסגורה הזאת", אומר בריל. בשנות ה־80, גל אבטלה באירופה שמר על זרם מתנדבים יציב, אבל בשלב הזה ישראל כבר לא היתה אותה מדינה. מלחמת לבנון ורצף אירועים ביטחוניים ופוליטיים הכריחו את המתנדבים להתמודד עם השאלה אם במדינה זו ירצו לתמוך. ואז גם הקיבוצים החלו להתפרק".
לפי הסרט המתנדבים הבריטים נחשבו לפרועים יותר, שהגיעו לכאן כדי לעשות כיף.
"מה שמעניין הוא שדווקא הסקנדיניבים, השוודים והשוודיות, שהפכו בתפיסה הסקסיסטית המקומית לסמל של הפקרות מסוימת, היו הכי אידיאליסטים".
הסדקים באידיאולוגיה הגיעו גם מבפנים. לפי הסרט גם בתנועה הקיבוצית היו מי שהתנגדו לשימוש בהם בטענה של ניצול ומניעת עבודה מאחרים.
"אלה גם היו טענות שחלק מהמתנדבים החזיקו בהם. אבל זה לא סיפור בשחור ולבן. כמו הרבה פעמים דברים שבדיעבד נתפסים בקיבוץ כלא נכונים ומנוגדים לאידיאולוגיה — לא נעשו בזדון. אתה יכול ליהנות מפרי עמלם של המתנדבים ובאותו זמן שהם ייהנו מהחיים שהקיבוץ מעניק להם. הקיבוצים לא התעשרו מהמתנדבים. זה עזר להם כשהם היו במלחמת הישרדות. ההתעקשות להמשיך את המפעל הזה היתה שהחבר'ה האלה זוכים לראות משהו ייחודי ואז חוזרים למדינה שלהם ומספרים תמונה מלאה יותר של ישראל".
לתנועת המתנדבים היתה השפעה על גורלו של הקיבוץ?
"חלק מהקסם זה שהקיבוצים, שהיו המקום הכי פרובינציאלי ומבודד, נהפכו בשנייה למקום הכי בינלאומי. נוצר שם גם מפגש בין אידיאולוגיה שכולה עוסקת בקביעות ותפיסה שכולה מקדשת את חוסר המחויבות וברגע שפתחת את הדלת לתנועה שכל המהות שלה היא ארעיות באופן טבעי הילדים של הקיבוץ יכירו באפשרות אחרת. המתנדבים הפכו את הקיבוץ למקום מאוד תוסס, אבל גם קירבו את ההשתנות שלו".