אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הכל על חלון העברות השחקנים המשוגע בהיסטוריה getty images

הכל על חלון העברות השחקנים המשוגע בהיסטוריה

מדברים על חלון ההעברות ב-2021 כ"משוגע בהיסטוריה" אבל הוא לא שונה מהעשור האחרון בו, לפי נתוני פיפ"א, קבוצות רכשו שחקנים ביותר מ-48.5 מיליארד דולר. סיכמנו את התופעה, עם מספרים

01.09.2021, 10:18 | אוריאל דסקל

תעשייה של 48.5 מיליארד דולר

בעשור האחרון קבוצות רכשו שחקנים ביותר מ-48.5 מיליארד דולר. כך לפי נתונים רשמיים של פיפ"א - ארגון הכדורגל העולמי. פיפ"א מפרסמת את כל הנתונים ממערכת המעקב אחר העברות העולמית (Transfer Matching System) - המערכת הוצגה והתחילה לאסוף נתונים באוקטובר 2010. הנתונים שפורסמו הם בין 2011 ל-2020 ונוגעים למעברים בינלאומיים.


קראו עוד בכלכליסט:


שחקן יקר לא בהכרח יהיה פלופ

לפי הנתונים היו 14 עסקאות של שחקנים שנמכרו ביותר מ-100 מיליון דולר. ניימאר עדיין השחקן היחיד שנמכר ביותר מ-200 מיליון דולר. הקיץ הצטרפו שלושה שחקנים לרשימת ה-100: ג'ק גריליש, רומלו לוקאקו וג'יידון סאנצ'ו. למרות כמה כישלונות בפרופיל גבוה של שחקנים שעלו יותר מ-100 מיליון דולר (פיליפ קוטיניו, עוסמאן דמבלה, אדן האזר, אנטואן גריזמן, גונסאלו היגוואין) יש גם לא מעט הצלחות ששדרגו את המועדון באופן משמעותי והשתלמו, בטווח הארוך: כריסטיאנו רונלדו, ניימאר, קיליאן אמבפה, וירג'יל ואן דייק וכן - גם גארת' בייל, שכבש חלק מהשערים החשובים בהיסטוריה של ריאל מדריד. סכום גדול שמשולם על שחקן לא מבטיח הצלחה אבל הוא בהחלט לא מבטיח כישלון. 


כריסטיאנו רונאלדו במדי מנצ כריסטיאנו רונאלדו במדי מנצ'סטר יונייטד ב-2008 | getty images כריסטיאנו רונאלדו במדי מנצ


צריך סוכנים

למרות שהעברות הגדולות יוצרות את מירב הכותרות, בעשור האחרון רק 13% מכל העברות (17,185) היו העברות קבועות של שחקנים בכסף. ולמרות שהסוכנים מצטיירים כמו האנשים הרעים שלוקחים כסף מהמשחק, הם קיבלו עמלות בשווי 3.5 מיליארד דולר (פחות מ-7.5%) - כשהם, כעיקרון ובהעדר איגודי שחקנים חזקים - מייצגים את השחקנים ושומרים על זכויותיהם. ב-202 הסוכנים היו מעורבים ב-69% יותר עסקאות מאשר ב-2010. למה? בגלל שצריך אותם. השחקנים צריכים אותם. 


"החלון המשוגע בהיסטוריה"

מדברים על חלון העברות של קיץ 2021 כ"חלון המשוגע בהיסטוריה" אבל הוא לא שונה בתכלית ממה שהתרחש בשוק העברות השחקנים בעשור האחרון. מנצ'סטר סיטי היא הקבוצה שרכשה הכי הרבה שחקנים בעשור האחרון - 130, כש-59.2% מהם נרכשו בככסף. פיפ"א לא שמה סכום על ההוצאה של סיטי אך הערכה היא שהקבוצה הוציאה סכום נטו של כ-1.3 מיליארד דולר. שנייה צ'לסי (95 העברות, 80% בתשלום - כ-708 מיליון דולר נטו). ברצלונה (75 העברות, 74.7% בתשלום, 691 מיליון דולר נטו) ופריז סן ז'רמן (59 העברות, 74.6%, כ-1 מיליארד דולר נטו). בקיץ הזה, בו ההשפעה של הקורונה נראתה בברור בכל הליגות בעולם, כספי הנפט של מנצ'סטר סיטי ופריז סן ז'רמן היו עוד יותר משפיעים מאשר בעשור האחרון. כספי הנפט ניפחו את השוק (ההחתמות של פריז סן ז'רמן, שבירת השיאים של מנצ'סטר סיטי) והקבוצות הגדולות המסורתיות הרגישו שהן צריכות לרדוף אחריהן. כל האחרות נותרו מאחור. 


כריסטיאנו רונאלדו במדי מנצ כריסטיאנו רונאלדו במדי מנצ'סטר יונייטד בהם עלה לגדולה | getty images כריסטיאנו רונאלדו במדי מנצ


איך זה הוגן בכלל

כאילו כדי להדגים את הדומיננטיות של הנפט, פריז סן ז'רמן הקטארית דחתה הקיץ כל ניסיון של ריאל מדריד לרכוש את קיליאן אמבפה, כאשר היא יודעת שאמבפה רוצה לעזוב למדריד וככל הנראה יעזוב למדריד בתום העונה הנוכחית - ללא פיצויים. לקטארים פשוט לא איכפת מהכסף בכדורגל. העונה זה הסיכוי הטוב ביותר שלהם לזכות בליגת האלופות וזו המטרה היחידה שחשובה. אז "איבדו" 160-180 אולי 200 מיליון יורו, זה באמת כסף קטן למדינה עם התמ"ג לנפש הגבוה בעולם. זו בעיה חמורה עבור עולם הכדורגל. מועדון כדורגל - עשיר ומכניס ככל שיהיה - לעולם לא יהיה עשיר כמו נסיכות נפט. איך זה הוגן בכלל?


אנגליה וכל השאר

הקיץ, לפי הערכות, קבוצות חמש הליגות הגדולות, הוציאו סכום של כ-3.5 מיליארד דולר. אנגליה הוציאה סכום של כ-1.5 מיליארד דולר. כמעט מיליארד דולר יותר מכל ליגה אחרת. זה המשך מגמה שמתחזקת עם השנים האחרונות. בעשור האחרון מנצ'סטר סיטי וצ'לסי הן הקבוצות שהוציאו את הסכומים הגבוהים ביותר על שחקנים ו-12 קבוצות פרמיירליג נמצאות בטופ 30 מועדונים הכי בזבזנים בעולם. מועדון כמו סאות'המפטון (מקום 21) נמצא גבוה יותר בטבלה מאשר קבוצת פאר כמו דורטמונד. 

הקיץ, 6 מ-10 הקבוצות שהוציאו את הסכום הגבוה ביותר על שחקנים היו אנגליות. קריסטל פאלאס הוציאה יותר ממילאן, אסטון וילה יותר מפריז סן ז'רמן, נוריץ' סיטי הוציאה יותר מאתלטיקו מדריד, לידס יונייטד הוציאה יותר מבאיירן מינכן, ברייטון הוציאה יותר מוויאריאל, ברנטפורד יותר מאינטר מילאן ויובנטוס. איך שזה נראה לפי הדוחות הכספיים, האנגליות צוברות נכסים עם כסף שבמקרה הטוב עוזר לקבוצות האירופאיות לכסות הפסדים.

בסך הכל המועדונים האנגלים הוציא בעשור האחרון סכום נטו (הוצאה על שחקנים פחות הכנסה ממכירת שחקנים) של 7.23 מיליארד דולר - הרבה יותר גבוה מכל מדינה אחרת. במקום השני נמצאים המועדונים הסינים - 1.46 מיליארד דולר. איטליה שלישית (1.3 מיליארד דולר), גרמניה רביעית (926 מיליון דולר), רוסיה חמישית (838 מיליון דולר), ספרד שישית (579 מילון דולר) ואז סעודיה שביעית (481 מיליון דולר). 

צריך לציין שוב: 12 מ-30 הקבוצות שהוציאו את הסכומים הגבוהים ביותר הן אנגליות - כולל לסטר סיטי, סאות'המפטון, וולבס, אברטון, ווסטהאם וניוקאסל. קבוצות שאינן חברת קבע בתחרויות האירופאיות אבל מרוויחות מספיק כסף מהסכמי זכויות השידור של הפרמיירליג כדי להתחרות על הכישרונות הטובים בעולם. וזו גם עדות לשיוויון היחסי באנגליה - מה שמגביר את התחרות ומגדיל את העניין בליגה. המגמה הזו, לפי איך שזה נראה בשטח, תתחזק עוד יותר בעשור הקרוב. ייתכן שבעשור הבא 15 מבין 30 הקבוצות הכי בזבזניות יהיו אנגליות.


תקציבי השכר משנים יותר

איך אנחנו יודעים שהתחרותיות קיימת ומובטחת בפרמיירליג? הנתון הזה מהבלוגר הפיננסי SwissRamble מלמד הרבה על השיוויון היחסי בין קבוצות הפרמיירליג. הפער בתקציבי השכר בין המועדון שמשלם הכי הרבה למועדון שמשלם הכי מעט באנגליה קטן מכל ליגה אחרת מבין חמש הליגות הגדולות. הקבוצה שמשלמת הכי הרבה באנגליה תשלם רק פי 4.5 יותר מאשר הקבוצה שמשלמת הכי מעט. באיטליה הפער הזה עומד על פי 13; בלה ליגה פי 17, בבונדסליגה פי 18 ובליגה הצרפתית פי 22.


מסי במסיבת העיתונאים בה הודיע על פרישה מברצלונה, צילום: גטי אימג מסי במסיבת העיתונאים בה הודיע על פרישה מברצלונה | צילום: גטי אימג'ס מסי במסיבת העיתונאים בה הודיע על פרישה מברצלונה, צילום: גטי אימג


פערים ולא נהנים

הפער בצרפת יגדל עוד יותר - לא רק בזכות ההחתמה של ליאו מסי אלא גם בזכות ההחתמות בחינם של ג'יאנלואיג'י דונארומה, סרחיו ראמוס וג'ורג'יניו ויינאלדם. החתמות בוסמן גורמות לניפוח תקציב השכר. כשלא צריך לשלם פיצוי לקבוצה יש יותר כסף לשחקן המגיע, שבאופן כללי כשאינו עם חוזה בקבוצה יש יותר תחרות על שירותיו - מה שמעלה את שכרו. פריז, כך נראה, מעדיפה לא להיכנס למאבק עם קבוצות על רכישת השחקן שלהן, כשהיא יכולה להציע לשחקן שכר שהוא לא יקבל בשום מקום אחר. כאמור, כשלא איכפת מהכסף ואין רגולציה להגבלת סגל או שכר - אז אפשר לעשות את זה.


באיטליה הפערים נסגרים?

הפער הזה לא בהכרח יפתח באיטליה, שם יובנטוס - בגלל קשיים כלכליים - עשתה חלון צנוע ואיבדה בו את השחקן היקר ביותר שלה. רומא התחזקה עם הרבה כסף של בעלים חדש. אמנם האלופה אינטר איבדה שחקנים משמעותיים אבל שכנתה מילאן שחוזרת לליגת האלופות אחרי שנים רבות מחוץ לתחרות - השקיעה לא מעט בסגל. לליגה האיטלקית יש הזדמנות לשחזר את התחרותיות שאיפיינה אותה לפני ההשתלטות של יובה על הליגה לפני כעשור.

עם זאת, הפער צפוי לגדול בבונדסליגה, שם באיירן מינכן הביאה בקיץ אחד את הבלם, הכוכב והמאמן של הסגנית שלה בעונה שעברה, RB לייפציג. לפי גוף המחקר CIES Football Observatory, שוק העברות הוא שוק שמייצר פערים כלכליים ומקצועיים - במיוחד בעידן הפייר פליי הפיננסי. הקיץ הזה, כאמור, הוא רק התחזקות המגמה. 


ג ג'ק גריליש ממנצ'סטר סיטי וסדריק סוארס מארסנל 28.8.21 | צילום: Getty ג


לא היו צריכים, היו חייבים

באנגליה, העברה הגדולה ביותר היתה של ג'ק גריליש - 100 מיליון ליש"ט מאסטון וילה למנצ'סטר סיטי. שיא העברה בפרמיירליג ושיא העברה לשחקן בריטי. אבל העברה משמעותית יותר היתה של כריסטיאנו רונלדו למנצ'סטר יונייטד. יונייטד תשלם ליובנטוס כ-20 מיליון ליש"ט על הפורטוגלי אבל ההוצאה הגדולה יותר היתה על שכרו: כמעט 400 אלף ליש"ט בשבוע - השכר הגבוה בהיסטוריה של הכדורגל האנגלי.

לפי מנצ'סטר איוונינג ניוז, מנצ'סטר יונייטד לא התכוונה להחתים את רונלדו - בטח לא בשכר הגבוה ביותר בקבוצה ובליגה. אולה גונאר סולשייאר תדרך את העיתונאים שהוא מעוניין להרכיב שלישייה קדמית דינמית וצעירה שתזכיר את שלישיית וויין רוני כריסטיאנו רונלדו וקרלוס טבס לקראת סוף העשור הראשון של שנות ה-2000. לשם כך טיפח סולשייאר את מרקוס רשפורד ומייסון גרינווד. לשם כך נרכש ג'יידון סאנצ'ו ב-73 מיליון ליש"ט. ואולם, ברגע שנודע שמנצ'סטר סיטי מתעניינת ברולנדו - התוכניות השתנו. 

לפי הדיווח של העיתון, משפחת גלייזר חששה מהתגובה של האוהדים אם רונלדו, שחקן יונייטד לשעבר, יצטרף לסיטי ללא התערבות של המועדון שלהם בניסיון החזרתו לאנגליה. אחרי ניסיון הקמת הסופרליג הכושל ומחאות האוהדים, הגלייזרים הבטיחו יותר מעורבות שלהם במועדון וגם להקשיב לאוהדים (הוקם אפילו גוף רשמי שנועד לשמור על קשר רשמי בין הבעלים לאוהדים). בקיצור, יונייטד לא היתה צריכה את רונלדו אבל היתה הרגישה חייבת לרכוש את רונלדו. את ההשקעה ברונלדו איזנו, במעט, על ידי מכירת דניאל ג'יימס ללידס יונייטד ב-25 מיליון ליש"ט. האם רונלדו בן ה-36 זה מה שהקבוצה היתה צריכה? אולי. אבל זה לא היה בתוכניות.


העשירות גם מוכרות טוב

בנפיקה, ספורטינג ליסבון, ברצלונה, צ'לסי ואתלטיקו מדריד הן הקבוצות שהכניסו הכי הרבה ממכירות שחקנים. צ'לסי היתה גם אחת מהקבוצות ששלחה להשאלה הכי הרבה שחקנים בעשור האחרון - 207. לפחות 18 יותר מכל קבוצה אחרת מלבד מנצ'סטר סיטי (שמשאילה את השחקנים לקבוצות בתוך ארגון העל של הקבוצה, סיטי פוטבול גרופ). אפשר ללמוד הרבה על האסטרטגיה של צ'לסי מהנתונים הללו. 

הקבוצה, שעד הופעתן של נסיכויות הנפט, שלטה בשוק העברות השחקנים בזכות הכספים האדירים של רומן אברמוביץ', מצאה דרך מצוינת לממן את המשך הפעילות שלה בשוק השחקנים: להשקיע הרבה מאוד כסף ברכישת שחקנים צעירים ומוכשרים, להשאיל אותם לקבוצות ברחבי העולם - חלקן בבעלות של חבריו הטובים של אברמוביץ' - ואז למכור אותם ברווח נאה. מה שעוזר לה למממן רכישות של שחקני על. צ'לסי מכרה הקיץ שחקנים בכ-125 מיליון יורו. מלבד תמי אברהם וקורט זומה, השחקנים שנמכרו ברובם היו שחקנים שאפילו לא היו בסגל של הקבוצה הבוגרת. זומה ואברהם בעצמם לא היו שחקני הרכב קבועים. עם הסכום הזה מימנו את רומלו לוקאקו. ונשאר לקבוצה עודף. 


מילה על ברצלונה

בשנים האחרונות הקבוצה עשתה לכולם שיעור באיך להקריס קבוצה דרך שוק העברות. המשטר הקודם של ז'וספ מריה ברתומאו הותיר את המועדון בחובות בעיקר בגלל התנהלות מגוחכת בשוק העברות השחקנים. את אנטואן גריזמן, למשל, רכשו ב-120 מיליון יורו. לברצלונה לא היה כסף לרכוש את השחקן בזמנו אז הקבוצה לקחה שתי הלוואות כדי להשלים את ההחתמה: הלוואה לטווח הקצר של 35 מיליון יורו והלוואה כנגד הכנסות עתידיות בשווי 85 מיליון יורו. אמש החליטו לשלוח אותו בהשאלה לאתלטיקו מדריד, הקבוצה ממנה רכשו אותו. 

אופציית מכירת החובה היא של 40 מיליון יורו. כלומר יהיה כאן הפסד כספי משמעותי על שחקן שסכום העברה שלו היה החמישי הכי גדול בכל הזמנים. והכל עבור שחקן טוב מאוד שאף פעם לא באמת התאים טקטית לברצלונה של ליאו מסי כי הוא ישב על אותה המשבצת של הארגנטינאי. וניחשתם נכון - אחת מהסיבות לכך שלואיס סוארס וליאו מסי עזבו את ברצלונה היתה המימון של רכישת ושכרו של גריזמן. התנהלות שערורייתית.


אנטואן גריזמן במדי ברצלונה, צילום: AP אנטואן גריזמן במדי ברצלונה | צילום: AP אנטואן גריזמן במדי ברצלונה, צילום: AP


מילה על ריאל מדריד

ריאל מדריד סיימה קיץ מלא דרמות עם שתי החתמות. דויד אלאבה - שהגיע בחינם מבאיירן מינכן ואדוארדו קאמבינגה בן ה-18 בכ-30 מיליון יורו. קאמבינגה נחשב לאחד מהכישרונות הבולטים ביותר בכדורגל העולמי ולקשר העתיד של נבחרת צרפת. ריאל מדריד מבטיחה את הגעתו אליה כשנה לפני שהוא מסיים את חוזהו במחיר שעשוי להתגלות כקטן במיוחד אם הוא אכן ישתלט על מקום בקישור וישחק בו 10-12 שנה. הרי הוצאה של כ-3 מיליון יורו בשנה על קשר ברמה העולמית אינה הוצאה גבוהה כלל. זו מציאה. 

עד כמה ריאל מדריד רצתה את קיליאן אמבפה אם היא די בטוח שתשיג אותו בשנה הבאה? זו שאלה. על פניו זה היה מאוד שטותי להוציא סכום של 160-180-200 מיליון יורו על שחקן שאפשר להביא אותו בחינם בקיץ - כי אז זה היה פוגע, בהכרח, במאמצי השיפוץ של הקבוצה. גם זה היה מאוד שטותי מבחינת קיליאן אמבפה להצטרף לריאל מדריד שככל הנראה היה מאבד הכנסה של כ-40 מיליון יורו בשכר ובונוס חתימה אם היה מתעקש על מעבר שלו בתשלום. 


ועוד משהו אחרון

ריאל מדריד, בשנים האחרונות, בעצם סידרה לעצמה אפשרות לעשות משהו מאוד מיוחד בעונה הבאה. הקיץ רשמה רווח נאה של 47 מיליון יורו ממכירת שחקנים כגון רפאל וראן (40 מיליון יורו) ומרטין אודוגור (35 מיליון יורו). בעונה הקודמת הרווח עמד על 103 מיליון יורו בזכות מכירה של אשרף חכימי (43 מיליון יורו), סרחיו רגילון (30 מיליון יורו), אוסקר רודריגס (13.5 מיליון יורו) ושחקנים נוספים שלא היו חלק מהתוכניות המקצועיות של המועדון. הרווחים הללו מגיעים אחרי שב-2019/20 הקבוצה עשתה רכש לא יעיל במיוחד בכ-220 מיליון יורו נטו. 

ואולם, אם בעונה הבאה ריאל מבטיחה לעצמה את קיליאן אמבפה ללא סכום העברה, הרווחים בשתי העונות האחרונות עשויים לעזור לה להשיג כוכב גדול נוסף שיצטרף לקבוצה ביחד עם אמבפה. פלורנטינו פרס כבר עשה את זה כאשר רכש את כריסטיאנו רונלדו וקאקה באותו קיץ. האם הוא בונה על, נגיד, אמבפה וארלינג הולאנד בקיץ 2022? זו תהיה השנה ה-120 של המועדון. הקבוצה תשחק באצטדיון חדיש אחרי שיפוץ משמעותי. כן... הולאנד ואמבפה לריאל מדריד באותה קיץ, הקיץ ה-120 של ריאל מדריד, נשמעת כמו תוכנית קלאסית של פלורנטינו פרס.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות