מסיתים נגד פעילי האקלים

אירועי הקיץ האחרון – על השריפות, השטפונות, ההוריקנים, גלי החום האדירים בארה"ב, בישראל, אפילו בסיביר ושאר אסונות – כבר לא משאירים מקום לספק: משבר האקלים הוא מציאות שרירה וקיימת, כזו שאי אפשר עוד להתכחש אליה. אפילו חברות דלקי מאובנים כבר לא יכולות להשתמש בטקטיקות ההטעייה והרמייה הרגילות שלהן.

אז מה הן עושות? משנות את דרכן ומפסיקות לשאוב ולשרוף נפט וגז מחצבים? אולי בעולם יפה יותר. בעולם הזה, הן עושות כל מה שהן יכולות כדי לבלבל ולתעתע את הציבור במטרה להוריד מהן את הלחץ, ולאפשר להן להמשיך להתנהל כמה שיותר באווירת עסקים כרגיל. הטריק העדכני שלהן הוא ניסיון להפנות זרקור דווקא אל פעילי אקלים, בניסיון לבייש אותם על הרגלים שונים שלהם, לקעקע את אמינותם ולהסית אותם אחד נגד השני. טקטיקה שמכונה "ביוש פחמן". "מדובר בדרך יעילה לעורר מאבקים פנימיים בקרב פעילי אקלים", אמר לאתר אינסיידר פרופ' מייקל מן מאוניברסיטת מדינת פנסילבניה, ממדעני האקלים הבכירים בעולם. "יש צבאות של טרולים ובוטים שנפרסים (על ידי חברות דלקי מאובנים) במטרה להצית ויכוחים כאלו ברשת, 'למה אתה טס?' 'למה אתה לא טבעוני'. אין דרך טובה יותר לפגוע באמינות של מובילי דעת קהל מאשר להוקיע אותם כצבועים באמצעות האשמות שהם לא עושים את מה שהם מטיפים לו".

שריפות בקליפורניה | צילום: רויטרס

טקטיקה זו היא חלק מטקטיקה רחבה יותר של חברות דלקי מאובנים, לצייר את הפתרון למשבר האקלים ככזה שמונח על כתפי הצרכנים. כאילו אם רק ניסע פחות, נאכל פחות בשר, נשתמש פחות במזגן ונמחזר יותר המשבר ייסתיים. פעולות כאלו חשובות, אבל הפיכתן לחזות הכל משרתת את האינטרסים של חברות דלקי המאובנים שחרדות מיישום הפתרון האמיתי: ביצוע שינויים מערכתיים משמעותיים ברמת המדינה והתשתיות, שיעבירו את העולם מכלכלה מבוססת דלקי מאובנים לכלכלה דלת-פחמן מבוססת אנרגיות מתחדשות. זו כלכלה שלחברות דלקי המאובנים אין בה זכות קיום, ולכן המאמצים להטיל את האחריות לפתרון על הצרכן שבתחתית הסולם. העיקר לשמר את עצמן, ולהמשיך לחמם את העולם.