אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
'בית הספר למשחק של דים אמור' - קובע את חוקי המשחק. דים אמור, מתוך ההצגה "היומן" | יח"צ

'בית הספר למשחק של דים אמור' - קובע את חוקי המשחק.

דים אמור, שחקן, במאי תאטרון וקולנוע איש רב פעלים ומהפכן בעולם הבמה בארץ, הקים את בית הספר למשחק 'בית למשחק' . עם ראיה חברתית חזקה הוא נלחם בסטראוטיפים ומביא את זכויות השחקנים למרכז הבמה

02.09.2021, 11:28 | בשיתוף Visionet

דימה שאטוכין, המוכר כדים אמור (37), יוצר, אומן ואקטיביסט, ששום דבר שהוא עושה או יוצר לא רגיל ולא פשוט לעשייה. אחת הדרכים בהם הוא יצר שינוי ביחס ובתפיסה לשחקנים היא בזכות בית הספר למשחק שלו ברחוב המסגר בתל אביב. בנוסף הוא משחק בהצגת יחיד על חייו, מביים, הקים איגוד לשחקנים ונלחם בממסד כדי להכיר ולתמוך בתרבות. ברוסיה הוא פרסונה נון גרטה. האיש שלא מפסיק להיאבק על הצודק וההוגן, גם אחרי שהתבשר שהוא חלה באיידס ולרגע חשב לאבד תקווה.

ייעוד מילדות

אמור, עלה לבדו מאוקראינה בגיל 17 כדי להתגייס לצבא, שירת כחובש לוחם בגבעתי בגדוד שקד. בהמשך משפחתו עלתה בעקבותיו. עוד כילד היה חיית במה, "כל חיי שיחקתי. הופעתי כבר מגיל קטן, כשהייתי בגן חיפשו בגני הילדים ילד שיכול להתאים לשחק ניצב בתאטרון, התקבלתי. מגיל ארבע וחצי שיחקתי, הופעתי. בתיכון ניהלתי את הרדיו של התיכון, היה לי ליין של סטנדאפ, שהיה מכניס כסף לבית הספר. ארגנתי המון אירועים והפקות בתיכון. הייתי שחקן, במאי ויזם גם כילד".


המעבר ממשחק לבימוי ולהקמת בית ספר

"אחרי הצבא למדתי משחק במכינה של יורם לוינשטיין. במקביל התקבלתי לפרק בעונה הראשונה של רמזור, התלוננתי על הדמות של הרוסי שהייתי אמור לגלם כי הוא היה מאוד סטראוטיפי, ונפרדו ממני. בעקבות האירוע הזה ונוספים, בהם קיבלתי לשחק דמות מאוד מצומצמת, הבנתי שהמבטא הוא אבן נגף עבורי ונסעתי לסנט פטרבורג ללמוד שם משחק ובימוי. אחרי 3 שנים באקדמיה, הבנתי שאני יותר במאי משחקן. וכבמאי המבטא לא מפריע. היה לי ברור שאני חוזר לארץ ויוצר כאן. חזרתי והתחלתי לביים הפקות וחיפשתי עוד תעסוקה, כך פתחתי חוג תאטרון במרכז הצעירים בחיפה שיועד לנוער בסיכון. 

משם הכל התחיל. הבנתי את העוצמה שיש בללמד ולתת לאנשים כלים להתבטא ולצמוח כשחקנים ויוצרים. הגיעו אלי בני נוער בתנאי מצוקה שפתאום הצליחו להשתחרר, המדריכים אמרו לי שמה שקורה להם בתאטרון יותר אפקטיבי מהטיפולים שעברו. למשל, הייתה ילדה בת 12 שעבדה בזנות וילדים בני 13 שמשתמשים בסמים ופתאום הם הכינו מונולוג ושיחקו מישהו אחר, שזה לא הם, ודרך הדמויות הם יכלו לדבר על הטראומות שלהם ולהיפתח. הבנתי שאם ילדים כאלה מצליחים, לאן אפשר להגיע עם אנשים שבאמת רוצים להיות שחקנים. ב- 2012 פתחתי את בית הספר למשחק ושנה אחר כך עברנו עם בית הספר לתל אביב".

בית הספר למשחק של דים אמור

"כשאני שומע מאנשים שאומרים שבישראל אין תרבות, זה מקומם אותי, במקום לשפוט תעשה כדי שיהיה פה משהו שאתה רוצה לראות. כשחזרתי לארץ אמרתי לעצמי שאביא בימוי שלא ראיתי כאן עדיין. אני מאמין בשינוי, בנקיטת עמדה, בפעולה, בעשייה ותהליכים. אדישות זו לא אפשרות. הלימודים בבית הספר למשחק משני חיים ומערכות יחסים. יש לי תלמיד שנגמל מסמים בזכות לימודי המשחק. 

מראש המטרה הייתה לפתוח בית ספר גבוה למשחק מקצועי למבוגרים, הלימודים נמשכים שלוש שנים. רציתי לייצר מקום שיהיה הוגן, בינלאומי ופלורליסטי. בהתחלה כל המורים שפניתי אליהם סירבו להצטרף, הרבה לא הכירו אותי, למדתי בחו"ל ועבדתי שם. אז פתחתי ולימדתי לבד, אבל כשהתחילו לראות את התוצאות עוד ועוד מורים הצטרפו, היום מלמדים אצלי נתי רביץ, דפנה ערמוני, דליה שימקו, יהושע סובול, רונה לי שמעון, רוני ניניו, אתר, גולדשטיין, שחקנים ובמאים גדולים הרשימה באמת ארוכה. ואני עדיין מלמד ומביים. בקיץ אנחנו עושים גם סדנאות משחק לנוער וילדים". 

בית הספר למשחק של אמור, פועל בקונספט ייחודי ואישי "יש מסלול מלא של 3 שנים ויש קורסים וסדנאות. בכל המסלולים שלנו יש עד 10 תלמידים. כי חשוב לי היחס האישי, לגעת בכולם ולאפשר לכולם להשתתף בכל שיעור. בסך הכל יש לנו 200 תלמידים. לאחרונה התרחבנו ופתחנו סניף בקייב, והמטרה בארבע השנים הקרובות לפתוח עוד ארבעה סניפים בחו"ל. מה שמאפשר לתלמידים חילופי סטודנטים וללמוד ולהתפתח גם במקומות אחרים. עושים הפקות, מעלים הצגות ומופיעים בארץ ובעולם, והסטודנטים מקבלים תשלום, גם אם סמלי".

כשהסוף נראה קרוב

לפני שלוש שנים אמור חלה באיידס "ביום שבישרו לי שאני נשא HIV התעלפתי ברכבת. הייתי בטוח שאני הולך למות. רציתי להרדים את עצמי ולא לחיות עם המחלה הזאת. בדיוק כשהתחום המקצועי שיגשג מאוד, החיים שלי היו בכאוס. קיבלתי בטעות כדור שכמעט הרג אותי. היו לי המון הפקות בחו"ל, כל סופ"ש בעיר אחרת. עם הצגות. ובמקביל שיתפנו פעולה עם בתי ספר למשחק מתשע מדינות שונות בעולם. הרצתי, טסתי לפסטיבלים וכל זה עם בחילות איומות מהכדור ורציתי למות. התלוננתי שאני מרגיש לא טוב, ואמרו לי 'ככה זה' בסוף אשפזו אותי וגילו שהכדור לא התאים, הגוף פשוט הורג את עצמו, הייתי לגמרי ללא מערכת חיסונית, בידודו אותי, והייתי בדיכאון של החיים. בתוך כל זה, אבא שלי חלה בסרטן ונפטר, הכל היה שחור בזמן שבעבודה הייתה הצלחה מסחררת. החליפו לי טיפול, אבל אני סובל מאז ממחלה אוטואימונית, שלא אצא מזה, ותוך כדי אני ממשיך להילחם, לנהל עסק, להרים הפקות. 

היום כבר לא מתים מאיידס, אני לא יכול להדביק אחרים ואני נבדק וכל הזמן, אבל יש סטיגמה מאוד חזקה. מה שהורג זה היחס והדעות הקדומות וזה משהו שאני שואף לשנות".

ארגון השחקנים - המגן

באוקטובר 20, אמור הקים איגוד מקצועי לשחקנים כדי להיאבק על שיפור תנאיהם וסיוע. הוא מרעיד את הממסד ודורש ממנו שקיפות ופיקוח "אף אחד לא בודק לאן ולמה הולכים תקציבי התרבות. אני לא במקום אמ"י או שח"ם, המטרה של 'המגן' לתמוך בשחקנים עצמם. למשל, עכשיו בעקבות הקורונה, דאגנו לסיוע בחלוקת מזון לשחקנים. יש עו"ד שנותנת סיוע משפטי בבדיקת חוזים, מכתבי דרישה וכו'. אין אף אחד שבאמת דואג לשחקנים. למשל ניצבים וביטים, הם חסרי זכויות לחלוטין, הם לא מאוגדים והם בכל זאת שחקנים ועובדים. שיכולים להיות ביום צילום עשר שעות, בלי לקבל אפילו שכר מינימום, אין שום תנאי ת"ש לא נסיעות לא דואגים להם אפילו למשהו לאכול. זה חייב להשתנות בחוק. שחקן לא בתאטרון ממלכתי, מקבל שכר מההצגה השלישית. אף אחד לא משלם לו עד אז. מי יכול לחיות ככה? תקופת החזרות בדרך כלל היא בהתנדבות ואחרי ההופעה השלישית, 100 ₪ להצגה. אני במאבקים מול משרד התרבות לשנות את זה. בשנות החמישים לא היה מוסד כמו פרינג', זו הייתה קבוצה אחת ותקציב היה מינימלי, דברים השתנו מאז וצריך לבחון אותם נוכח המציאות המשתנה

אני רוצה שבתי ספר למשחק יקבלו תמיכה כמו מוסדות מקבילים להם. שגופים כמו משרד הביטחון ובתי ספר, הרוכשים מופעים יקבלו רפרטואר עשיר הכולל גם הפקות פרינג' והפקות של בתי ספר למשחק. שיהיו מכרזים ושקיפות. לאן ולמה הולך הכסף. אני נחלם על כך שמנכ"לים של תאטראות ממלכתיים מקבלים החזרים וסכומים עתק. זה לא שאין כסף לתרבות, זה שאף אחד לא בודק לאן הולך הכסף. תבחנו כל שנה, כמה הפקות היו. מה קורה. אומרים לי תפתח עמותה ותקבל תמיכה מהמדינה. לא רוצה, אני בעד לשלם מיסים, זו התרומה של אזרח למדינה. לא רוצה טובות רק את מה שמגיע והוגן.

עובדה, הצלחתי בלי להיות נתמך. הצגות שלנו מסתובבות בעולם, מופיעים בפסטיבלים בחו"ל. זה אפשרי. רק צריך להתייעל. כשאני מוכר הצגות, אני משלם לסטודנטים. אני אומר להם כמה היו ההוצאות, ההכנסות ומחלקים את הרווח. שיעשו סטאז' ולא שיופיעו בחינם". 

דים אמור, מתוך ההצגה "היומן", יח"צ דים אמור, מתוך ההצגה "היומן" | יח"צ דים אמור, מתוך ההצגה "היומן", יח"צ

משחק ובימוי

אמור עדיין מופיע. 'היומן', הצגת יחיד שלו שעולה מידי כשלושה חודשים, חושפת את סיפור חייו המורכב. הוצגה כבר בקאמרי, בבית ציוני אמריקה, ובתאטרון הסמטה. "זו אמורה להיות הצגה קומית אבל כולם בוכים. זו קומדיה שחורה מידי. בסך הכל אני משחק פרקים מהחיים שלי. גליה ישי ז"ל, שהייתה חברה מאוד טובה ביימה את ההצגה הזאת. עבדנו עליה עוד כשהייתה בבית חולים ולצערי היא לא הספיקה לראות אותה על הבמה". וממשיך לקבל הצעות ממגוון תאטראות לבימוי, "אני לא פנוי לביים במשרה מלאה אבל מביים בפרינג' פרויקטים, לאחרונה ביימתי את חשמלית ושמה תשוקה. הופענו בסמטה ובקאמרי והעלנו אותה בחו"ל במינסק, במוסקבה ובקייב. רוב הדברים שאני מביים הם הפקות של בית הספר".

סגירת השערים

אמור, הוא איש שלא שוקט על שמריו. לאחרונה התבשר שכדאי לו להימנע מלהגיע למוסקבה "רציתי לביים סרט על מה שהרוסים עשו לאוקראינים ב1933. והרוסים לא אהבו את זה. בגלל הקורונה עצרנו את הצילומים, אבל אני בהחלט מתכוון לעשות את הסרט הזה, זו הפקה משותפת של ישראל ואוקראינה. ברוסיה טענו שזה פוגע במנהיגות של רוסיה, קיבלתי הודעה מהשגריר באוקראינה שלא בטוח עבורי לטוס לפסטיבלים ברוסיה. משגרירות רוסיה יצרו איתי קשר וביקשו ממני לרדת מהעניין. עד לאחרונה לימדתי תאטרון במוסקבה וקיבלתי תעודת מורה מצטיין, פתאום הודיעו לי שיפטרו אותי. יש פה עניין של אומנות וחופש העיסוק, אני לא מביים כלום נגד פוטין והממשל הנוכחי, אבל זה פוגע בתדמית של רוסיה. עשיתי הפגנה מול השגרירות הרוסית בנוגע לכיבוש קרים. היה לי אישור משטרתי, אבל עדיין הם ניסו למנוע את זה. הגשתי תלונה כנגד 23 שחקנים מפורסמים רוסים שמדברים כנגד אוקרינה ומכריזים עליה כרוסיה. פתחתי בהליכים משפטיים נגדם, הגעתי לבית משפט ולקחתי עו"ד והכריחו אותם לפתוח את החומרים". 

הכשרון של דים אמור, דניאל מלמן הכשרון של דים אמור | דניאל מלמן הכשרון של דים אמור, דניאל מלמן

בימים אלה אמור מעלה הצגת ילדים חדשה ובנובמבר תעלה בקאמרי "חשמלית ושמה תשוקה" בבימויו.

בית הספר נפתח לסדנאות ולרישום וממשיך לפעול ללא לאות.

דים אמור, בית הספר למשחק, 050-3350753 לאתר בית הספר למשחק>> , לפייסבוק>> , לאינסטגרם>>

לאיגוד השחקנים>>

תגיות