פנאי קופה ראשית סדרה כאן 11 | צילום: באדיבות כאן 11
פרויקט מיוחד
בחירות 2021: אמנים תחת השפעה
שחקנים, אמנים, סופרים ומוזיקאים בוחרים את יצירת האמנות הישראלית שהכי השפיעה עליהם השנה. פרויקט מיוחד
השחקן, הזמר והמוזיקאי שולי רנד
בוחר באלבום "החיים מתחילים לנגן" של אביתר בנאי
"יש לו אומץ לדבר על מה שקשה"
אביתר ואני נעים בצירים קצת מקבילים ואני מסתכל הרבה שנים על היצירה שלו. מעבר להיותו מוזיקאי יוצא דופן וזמר מדהים, הדבר שהכי מחבר אותי אליו וגורם לי להתבונן בו בהשתאות והתפעלות זה חוסר העמידה שלו במקום והחיפוש שלו כל הזמן אחרי צורות חדשות. הוא מאתגר את עצמו גם מבחינה מוזיקלית וגם בשיתופי פעולה חדשים, כמו באלבום הזה עם תמיר מוסקט, שמאוד מצא חן בעיני בתוך כל הדבר הזה של לימוד תורה ושמירת מצוות הוא מדבר על דברים שלא תמיד לנו, "זמרי האמונה", יש אומץ או זכות לדבר עליהם. מאוד נגע בי הצד המשפחתי באלבום: השיר הראשון ממנו ששמעתי היה "ילדה אישה" שהוא כתב לבתו, שיר השחרור הזה, לא קל לאבא גם השיר "מכור" מאוד דיבר אלי.
שנינו אמנים שזכו להכרה והצלחה מסוימת בצד אחד של האמנות ואז היינו צריכים לחזור וליצור מתוך המגבלה וזה לא דבר פשוט, במיוחד אביתר שהאלבום הראשון שלו היה הדבר הכי אמיץ שנעשה במוזיקה הישראלית, היכולת שלו להיעמד עירום ועריה. הוא קיבל את הכוח שלו שם ועכשיו הוא צריך לבוא וליצור מעמדה אחרת לגמרי ואני מאוד מזדהה עם המהלכים שלו זה אלבום אמיץ ויפה וראוי שיעשו דברים כאלה, במיוחד בעידן שבו החשיבה היא פחות "אלבומית".
השחקן דביר בנדק
בוחר בסדרה "קופה ראשית"
"כל תחלואינו, עם המון הומור"
לפני ארבע שנים הזמין אותי חברי הטוב נדב פרישמן לקפה וסיפר לי בהתרגשות על סדרה שהוא כותב ורוצה לביים ובמרכזה סופרמרקט עם דמויות שוליים שעובדות בו. אמרתי לו: "נדב, לא יעבוד!" מתברר שבכאן 11 חשבו שזה כן יעבוד. נדב לא התייאש ממני והזמין אותי לעוד קפה והציע לי תפקיד בסדרה.
אמרתי לו: "נדב, לא יעבוד אמרתי לך!". אז היום ערב השנה החדשה ולפני יום כיפור אני רוצה להתנצל בפני נדב ולהודות לו כל כך שיצר את אחת הסדרות הטובות בטלוויזיה הישראלית, ולטעמי הטובה ביותר השנה. "קופה ראשית" הצליחו בתוך מסגרת חביבה, מתקשרת ולא מאיימת או דוחפת בפנים, להכניס את כל תחלואינו כחברה בעטיפה עם הומור משובח ולא מתחנף. אני רוצה תפקיד בבקשה.
הראפר והשחקן ג'ימבו ג'יי (עומר הברון)
בוחר בפודקאסט "חווית הדור כהאן"
"תיאור צנוע לשיחות מרתקות"
ערן זרחוביץ', גיה באר גורביץ', אודי כגן, גלית חוגי, ישי סוויסה ויניב ביטון הם רק חלק מהשמות מוכי התהילה שהתנסו בחוויית הדור כאהן, פודקאסט שחוגג 54 פרקים נכון לכתיבת שורות אלה. הקונספט פשוט: "הקומיקאי דור כאהן מתיישב לשיחה כנה עם חבר טוב", כפי שנכתב בשורת האודות בספוטיפיי, תיאור די צנוע לשיחות מרתקות בין שני אנשים על קריירה, זוגיות, הורות, צחוקים וחרדות. כל השיחות מעניינות, אז הכי מומלץ להתחיל ממישהו או מישהי שמעניין אתכן או אותכם, בין אם זו שחקנית בארץ נהדרת, מפיק מוזיקלי נוגע ללב או תסריטאית מחוננת.
הסופר והפובליציסט ניר ברעם
בוחר בסרט "אגדת חורבן" של גידי דר
"סיבה לחזור לקולנוע"
אגדת חורבן המבוסס על סיפורים תלמודיים ו"מלחמת היהודים ברומאים" של יוסף בן מתתיהו הוא סרט מפתיע ומרתק שמספר סיפור שלכאורה אנחנו מכירים היטב אך מלא בפרטים מעניינים שלא באמת ידענו, פרטים שהופכים את הסיפור לשונה לגמרי מהאופן שבו מדברים עליו. המקוריות שבה הבמאי גידי דר משתמש במדיום הקולנועי, בעודו חורג לכאורה מכל הכללים המוכרים, היא אמיצה ומלמדת הרבה באשר לאמצעים שבהם אפשר לספר סיפור. זה סרט מפתיע, מלא בכישרון ותעוזה, ששולח אותך, מלא סקרנות, ללמוד עוד על חורבן הבית השני. סרט שמהווה סיבה אמיתית בעיני לחזור אל הקולנוע.
בקולנוע ובספרות אוהבים לעסוק בסיפורים היסטוריים, אך השאלה היא תמיד איך הסיפור ההיסטורי רלוונטי לזמן ההווה, וגידי דר מראה לנו שהחומרים המרכיבים את סיפור חורבן הבית עדיין נותרו איתנו: חמדנות, שנאה, פחד מהאחר, והיעדר היכולת לראות את טובת הכלל.
כוריאוגרף הבית של בת שבע אוהד נהרין
בוחר בתערוכה Dear A.S.A/P של מיכל הלפמן
"התיישבתי בקפה המוזיאון ונחנקתי מדמעות"
ראשית ציטוט מאתר המוזיאון: ״התערוכה Dear A.S.A/P עוסקת במעמדו של הדימוי האמנותי בעיתות של משבר ואי־ודאות. הלפמן מציגה בתערוכה ניסיונות התמקמות של הפעולה האמנותית באזורי גבול, אזורי ספר, המצויים בהשתנות מתמדת. היא עושה זאת באמצעות יצירה של חללים נטושים ורדופים המאזכרים מעברי גבול, מתקני כליאה, ולחילופין אחורי קלעים בתיאטרון ובמוזיאון. לחלל התערוכה שתי כניסות המובילות לשני מרחבים שונים — האחד נושא את הכותרת 'Time' והשני 'Show'. פיצול זה של הביטוי "שואו טיים“ מצביע על שני צירים שעליהם עומדת התערוכה; האחד עוסק בציר הזמן (מהלך ההיסטוריה, ההווה והעתיד) והשני עוסק בפעולת ההופעה והתצוגה (האנושית והאמנותית)״.
אינני זוכר אם נכנסתי ב”show” או ב”time” אני כן זוכר שאהבתי שהלפמן נתנה לי בחירה כזו, ועוד בחירות נוספות, בצפייה בתערוכה. כשיצאתי ממנה, אחרי זמן ארוך, התיישבתי בקפה המוזיאון ונחנקתי מדמעות. הוצפתי ברגשות גדולים. הייתי מאושר, הייתי עד לאמנות במיטבה: רחוקה משלמות ובו זמנית — נשגבת.
השחקנית אלונה סער
בוחרת בזמרת נונו (נעמי גל)
"מכניסה רעננות לפופ המקומי"
נונו (נעמי אהרוני גל) היא זמרת שמביאה זווית חדשה לפופ הישראלי: בת 22, תל־אביבית, נוסעת באופניים כל יום. שיר הבכורה שלה, "בנים", כבר הספיק להגיע לגלגלצ, הצינור ו־MTV ישראל רק שבוע אחרי שיצא. השיר מגולל את סיפורה של נונו, שמנסה לפלס את דרכה בעולם הרווקות לאחר (כמעט) שלוש שנים של זוגיות.
לאחרונה הוציאה עוד שיר חדש בשם ״אוהב לא אוהב״ שממשיך את הקו הזה. אלבום מהמם בדרך אליכם. היא גם אוהבת לאכול פסטה עם גבנצ במיקרו ועל זה קטשופ קר. אני אוהבת אותה כי היא מרעננת, עדכנית, מצחיקה ולכן קל להתחבר אליה. וגם כמובן בזכות ה־Girl Power. כיף לי לראות נשים צעירות מצליחות.
הזמרת והמוזיקאית חוה אלברשטיין
בוחרת בתוכנית "סוכן תרבות" בכאן 11
"מה שנשמע בועתי הוא כל כך עכשווי"
ביקשתם המלצה על ספר, סרט, סדרה, או כל דבר שמשך את ליבנו בשנה האחרונה. והנה אני חשבתי על מקום שבו אפשר למצוא את כל מה שרציתם: ספרים, סדרות, מופעים והכל בעיניים טובות ואוהבות, הכל בהגשה אנושית סקרנית ועם לא מעט הומור כשהדבר נחוץ. ואני מתכוונת כמובן לתוכנית "סוכן תרבות" בכאן 11.
תוכנית תרבות נשמע כל כך אנכרוניסטי, כל כך בועתי, והנה יוצריה, ובראשם המגיש קובי מידן, עושים את זה כל כך עכשווי, כל כך מרענן. אתה מרגיש שכל מי שמגיע לתוכנית שמח וגאה להשתתף בה ויש בה מכל טוב אמנות מכל התחומים, בידור וכמובן אקטואליה. גם באקטואליה יש תרבות, תלוי כמובן מי הדוברים ואיך הן מדברים.
בתקופה הזאת שאיני מרבה לצאת מן הבית, הנה מגיעים אלי הביתה מופעי מחול, תערוכות, ספרי שירה, בתיווכם של אנשים אוהבים ומסורים. מקום טוב. מומלץ.
התסריטאי והסופר עוזי וייל
בוחר בזמרת הילה רוח
"קול שכאילו נולד במקום שטרם קיים"
חוץ. לילה. מול חופי תל אביב.
באישון ליל ספינת רפאים עולה ממעמקים ומופיעה מול הטיילת הריקה. זו ספינת השלום של אייבי נתן, והיא חצי שקופה וחצי רטובה, מנצנצת באור הכוכבים, ועל סיפונה רק אדם אחד, שמנווט אותה לא בעזרת ההגאים אלא בעזרת הקונסולה החשוכה של תחנת הרדיו הנשכחת שלו, ובדקה הראשונה הוא קצת מבולבל: אני לא מת? הספינה עדיין שטה? אבל אין זמן לשאלות ותהיות, אייבי נתן הוא מקצוען ואם יש ספינה ויש רדיו — ואם, בהפתעה מוחלטת, עדיין אין שלום — אז יש לו עבודה לעשות, והוא מכחכח בגרונו ובקולו העמוק מכריז: "כאן קול השלום. עם שקיעת החמה, תחנת קול השלום תפסיק את שידוריה לזכר קורבנות האלימות, באזורנו ובעולם כולו."
ובעוד השתיקה המופלאה ביותר בתולדות הרדיו מתחילה להיספר לאחור הוא מתחיל לחפש בטירוף את "איי וויש יו פיס" של האיגלס, השיר שתמיד מגיע אחרי השתיקה, אבל — אין תקליטים יותר בעולם ואין שירים כאלה יותר וידיו ממילא חצי שקופות אז איך הוא ישים תקליט, והוא כמעט מתייאש ואומר בסדר, שתמשיך האלימות, ניסיתי, נכשלתי, זה עבר, זה נגמר — בדיוק ברגע הזה מופיע "סופרמן", השיר החדש והיפה של הילה רוח עם ההפקה הלינצ'ית הזאת והקול שלה שכאילו נולד במקום שטרם קיים אבל שחייב להיות, מגיע ועולה ועוטף את הספינה ואת שידוריה ואת קורבנות האלימות שמשום מה עדיין — עדיין? — עדיין ממשיכים להיות באיזור ובעולם כולו, ואייבי מחייך ואומר אוקיי, אוקיי, עשיתי את שלי, אפשר לחזור למצולות, ובקשר הוא אומר לטבועי הצוללת דקר: "חבר'ה, הבאתי שיר חדש!"
השחקנית והסטנדאפיסטית תום יער
בוחרת בתוכנית "בואו לאכול איתי" בכאן 11
"קרינג' בקטע מענג"
בתור מי שדמויות ישראליות קטנטנות וספציפיות הן כל עולמה, "בואו לאכול איתי", על כל עונותיה הקודמות, ועל זו בפרט, הן בית ספר לז׳אנר. אמנם התוכנית תיעודית ואף אחד מהמצולמים לא ״מגלם״ דמות אלא רק את עצמו, אני מוצאת בה כר פורה ביותר למציאת קולות ישראליים חדשים וקורעים מצחוק, ובעיקר קרינג׳יים בקטע מענג.
חוץ מזה שזה בית ספר לדמויות, התוכנית גם ערוכה מצוין, היא מעבירה זרמים של מבוכה במקומות הכי נכונים, הקריינות של שי אביבי מצוינת, הליהוקים צריכים לקבל פרס ישראל והאוכל נע על הקשת שבין מצחיק למבחיל מקומם ומרתק. העונה הבריטית לדעתי לא משתווה למה שמצליחים החברים מ״בואו״ לייצר כאן אצלנו. יש כאן סינקים מרהיבים לפנתיאון, דמויות לספר השיאים ומנות שאי אפשר לשכוח. הכי כיף בעולם.
הסופר דרור משעני
בוחר בשירים "ים חברים" ו"ציפור גן עדן" של אייל זוסמן ועמיר לב
"שימוש חסכוני ומלא השראה במילים"
לגלות שיר חדש זה אחד הדברים הכי משמחים שיש, בעיקר כשזה שיר שמלווה אותך אחר כך שבועות וחודשים. אין לי מושג איך בדיוק גיליתי את "ים חברים" ואת "ציפור גן עדן" של אייל זוסמן ועמיר לב, אבל זה ללא ספק היה אחד הימים הכי שמחים בשנה החולפת. בזכות הקצב הנפלא של השירים, שהוא בו זמנית מפה ולא מפה, בזכות החזרתיות המהפנטת והשימוש החסכני, המדויק ומלא ההשראה במילים ("מתוק ציפור גן עדן, רחוק ציפור גן עדן"), הם נהפכו לשירי השנה שלי.
המפיק המוזיקלי והמלחין ג'וני גולדשטיין
בוחר בזמרת נגה ארז "מוזיקה פגז
חסרת פשרות"
נגה ארז ואורי רוסו עושים מוזיקה פגז חסרת פשרות שיש בה שילוב ייחודי בין משהו חתרני, מרדני ובועט לבין זה שאלה עדיין שירי פופ טובים. הרבה פעמים החיבור הזה לא מוצלח — אבל אצלם הוא מעולה בגלל שהוא אותנטי, בגלל שזה בא מהם, הם כאלה. שומעים השפעות מאוד רחבות מהרבה מז'אנרים שונים במוזיקה שלהם, מה שהופך אותה למשהו מאוד עשיר, שלא דומה לשום דבר אחר. יחד עם זאת זה מתקשר מאוד עם הפופ שקורה היום.
מתחילת הדרך המוזיקה שלהם שמרה על קו מאוד ברור ובאיזשהו מקום באלבום "KIDS" שיצא השנה זה התכנס להיות חבילה אחת יציבה. זה גם משליך על הנראות של ההופעה הקליפים, הפרפורמנס ואפילו גרסאות הלייב האקוסטיות, הכל כל כך שלם ואין דבר נהדר מלראות אמן שעושה משהו עם כזה חופש ושהולך לו מעולה. השילוב בין לעשות משהו שחותר לאלטרנטיבי לצד החיבוק מהמיינסטרים זה דבר שנורא כיף לראות אותו ואין מישהו שמגיע לו יותר מהצמד הזה.
האמנית סיגלית לנדאו
בוחרת בתערוכה UXUI של מור אפגין
"תיאור פואטי של המצב האנושי השנה"
מור אפגין, אמן בתחילת דרכו העמיד מיצב טוטאלי, תלוי מקום שנוצר עבור גלריה "גרם" בירושלים, שהוקם במהלך מגפת הקורונה וכתוצאה מכך נבנה עבור צופה בודד בחלל. המיצב היה בנוי משלושה מרכיבים: הראשון, קורקינט שיתופי של חברת "BIRD" שפורק והוטמע ברצפת הבטון של הגלריה כשלד של ציפור מאובנת. האובייקט השני היה מתקן האכלה מוארך לציפורים ששימש במיצב כתא לגידול ספירולינה תחת מנורת אולטרה־סגול. המרכיב השלישי היתה צנצנת אטומה ובה חול, צדפים ומי ים. הצנצנת הונחה על מתקן שסובב אותה ללא הפסקה, כל המרכיבים שבצנצנת שחקו זה את זה.
מתקן זה היה מחובר לראשו של תא זכוכית עמיד בלחץ ובתוכו הוחמצו מלפפונים לאורך כל ימי התערוכה. העבודה, ובה אורגניזמים חיים וחומרים שמקורם בטבע הנצפים מבעד לחללים הרמטיים, יצרה מצב ממשי ועם זאת פואטי וסמלי. זה היה תיאור אסתטי מאוד אך מנוסח בחופשיות של מצב האנושות בשנה החולפת, וגם של האמנות והתרבות — הניסיון להכיל את כוחות הטבע, בעוד סכנת חוסר האיזון והכלייה של כל המערכות מרחפת מעל ראשם.
הסופרת והמשוררת נורית זרחי
בוחרת במשוררת לאה איילון
"כנות בלי חושפנות"
לאה איילון היא משוררת מצוינת שהצליחה ליצור שפה חדשה ויומיומית, ומצליחה יחד עם זה להגביה את השיר וליצור שירה אמיתית שיש בה חיים ותנועה. יש בה והרבה מאוד כנות — מבלי לגלוש לשירה אישית או חושפנית מדי. מזמן לא ראיתי אותה על דפי העיתונים אבל לשמחתי שמעתי ששיר שלה עומד להידפס במוסף ספרותי בחג ואני מברכת על זה. היא מצוינת.
המוזיקאי והשחקן אלישע בנאי
בוחר בצמד "חומר אפל"
"כמו תל אביב באייטיז"
הצמד "חומר אפל", עירא נוסבאום ונדב דירקטור, הוציא אלבום חדש בשם "חומר אפל" באווירה של רוק אייטיז וסגנון שנע בין להקת MGMT ללהקת טוטו. זה אלבום עם מוזיקה וטקסטים טובים על החיים עצמם, אהבה והומור. בצמד יש משהו מאוד רחוב תל־אביבי (אף על פי שהם כבר "זקנים" יחסית לרחוב תל אביבי).
השחקן אדם גבאי בוחר
במוזיקאי עמרי קרן
"מסע פסיכדלי אל הנפש"
אין הרבה יצירות אמנות שחוצות זמן ומקום. אנחנו חיים במדינה ובעידן פוליטי מאוד והתחושה היא שכמעט בכל יצירת אמנות יש מסר או תת מסר כזה — אבל לפעמים צריך לצאת גם למסע אל הנפש, להתנתק ופשוט לצלול לים של צלילים, מילים ומוזיקה. עמרי קרן (הבן של דרור קרן והנכד של שלום חנוך) הוא אמן שמאפשר בדיוק את זה. שני הסינגלים הראשונים ששיחרר הם פרומו לאלבום מופתי שיוצא בקרוב מאוד. האלבום צבוע בצבעי סבנטיז מעורבבים עם פסיכדליות של 2021 ונותנים תחושה של ישראל, בריטניה ואוסטרליה בו זמנית ובעידן שבו המון מהמוזיקה הפופולרית נעשית על מחשב, קרן (מנגן על כל כלי הנגינה בעצמו.
