כלא גלבוע והמנהרה | צילום: ישראל מושקוביץ
בריחת האסירים - תזכורת שהסכסוך הפלסטיני עדיין כאן
היתקלות אלימה בניסיון ללכוד את ששת האסירים עלולה להצית סבב אלים, ולחבל במטרת העל של ישראל -"לנהל את הסכסוך" במינימום מחיר
סיפור בריחתם של ששת האסירים מכלא גלבוע הוא סיפור הרבה יותר גדול מרשלנות ושלומיאליות של שב"ס. הוא תזכורת מצלצלת לכך שהסיפור המדמם שנקרא "הבעיה הפלסטינית" עדיין נוכח בחיינו וגם מכתים את האשליה של סיפור חיינו.
קראו עוד בכלכליסט:
אסירים תמיד היו ויהיו אחד הסמלים החזקים ביותר של מאבק לשחרור לאומי. אסירי ציון ברוסיה, אסירי המחתרות ועולי הגרדום נחרתו בזיכרון ההיסטורי והלאומי שלנו כדמויות מפתח באתוס התקומה הציוני.
במאבק הפלסטיני יש את ה"שהאידים" ואחריהם בדירוג - האסירים הביטחוניים. עבור ישראל מדובר במחבלים-רוצחים עם דם על הידיים; עבור הפלסטינים הם השפיץ של לוחמי החופש.
מאז גלעד שליט הפכו חיילי צה"ל שנשבו ל"ילדים של כולנו". המהפך התודעתי הזה איפשר את עסקת חילופי השבויים הגדולה ביותר בתולדותינו. הפלסטינים פדו בה כאלף לוחמים ואנו שחררנו "ילד".
ההערכה שהיתקלות אלימה בניסיון ללכוד את השישה תצית סבב אלים מחבלת (שוב) במטרת העל של ישראל -"לנהל את הסכסוך" במינימום מחיר. בישראל קמה ממשלה, עוד ממשלה, שבורחת מכל בשורה של תהליך מדיני. גם הצד הפלסטיני עלה על מסלול הבריחה הזה שנועד להמיר את מהותו הלאומית הסכסוך למהות דתית - "אסלאמיזציה" משם אל מול "יהודיזציה" מכאן. ההדתה ההדדית הזו של הסכסוך, בחסות התפיסה הטריטוריאלית של "כולה שלי", היא המתכון הבטוח לעתיד קודר של אלימות, קיצוניות. לכיבוי כל סיכוי שיש לפשרה להציע. פשרה של שפיות חילונית, כלכלית, מדינית. פשרה של צדק חלוקתי.
חמישה מששת הנמלטים שייכים לג'יהאד האיסלמי - פלג מוסלמי קיצוני שבכוחו להבעיר סבב נוסף של אלימות בשירות אותה הדתה הדדית. ובשירות התזכורת הכואבת למחירים המאמירים שנמשיך לשלם על ניהול סכסוך ללא אור אמיתי בקצה המנהרה הזו.