מכרז המרלו"ג: התמחרות היתה פותרת הכל

מזמן לא עורר הליך מכירה אחד רעש כה גדול בענף הדינמי והיצרי ממילא של הנדל"ן. הרעש, סימני השאלה הכבדים, והחששות לכאורה לתהליך לא נקי יטילו צל על ההליך הזה עוד זמן רב.

קופת התגמולים של עובדי הסוכנות יכולה היתה למנוע את הסערה במהלך אחד פשוט וקצר. אילו ביצעה התמחרות פומבית, כשכל המתמודדים בחדר אחד, כל הטענות היו לא לגיטימיות. כך ניגודי העניינים של ירום אריאב וגתית גוברמן, שנמצאים בשני הצדדים וטוענים שמידרו עצמם מהתהליך; כך העובדה שפישר בכר חן שניהל את המכרז הוא משרד הבית של אמות, שזכתה בו; כך הפער האפסי כמעט, 12 מיליון שקל, בין ההצעה הראשונה והשנייה אחריה; וכך בעיקר הזגזוג שגרם לביטול ההתמחרות אחרי השלב הראשון ופתיחת המעטפות.

הקופה עלתה לכותרות לראשונה ב־2016, בעת המכירה של מרכז קליטה במבשרת ציון לקרן ריאליטי ב־280 מיליון שקל. הפרשה חשפה שרשרת מחדלים, שאיפשרה העברה במחשכים של קרקע ציבורית בשווי מאות מיליוני שקלים מהסוכנות לידי קופת התגמולים. קופת התגמולים מכרה בתחילת השנה קרקע נוספת, בית מילמן (50%) ברמת אביב נמכר ב־337 מיליון שקל לרמי שבירו.

בקופה טוענים כי החוק לא מחייב אותם לקיים מכרז. בתהליכים קודמים של מכירת נכסים הם ביצעו מכרז. הפעם לא. הוא לא נוהל בשקיפות הראויה ולא כלל גורם חיצוני ובלתי תלוי. גם אם התהליך חוקי וכשר, כפי שטוענת הקופה, הוא מעלה ריח רע, כמעט צחנה, באופן שהוא נוהל מתחילתו ועד לסופו. ולא ברור אם אכן הגענו לסופו, כי ייתכן שגורם זה או אחר יפנה לערכאות משפטיות.  

התמחרות היתה מונעת כל לזות שפתיים, וגם מאפשרת לעמיתי הקופה תוספת של 100, 50, אפילו 20 מיליון שקל - סכום לא מבוטל לעמיתים.

רשות שוק ההון בראשות משה ברקת ורשות ני"ע בראשות ענת גואטה הן אלה שצריכות לבדוק את ההליך, ולבדוק היטב. ברקת מכיוון התשואה המיטבית לעמיתים, וגואטה מבחינת התנהלות הדח"צים באמות, אחת מהן אגב היא יוצאת הרשות. ייתכן שגם ליועץ המשפטי לממשלה יש אמירה בעניין. אחרת השאלות ישארו פתוחות, ועננה תרבץ גם על חברות עם שם נקי כמו אלוני חץ, שהתחרתה.

יו"ר רשות ני"ע ענת גואטה וראש רשות שוק ההון ומשה ברקת | צילום: עמית שעל, אוראל כהן