בניין בעזה שנהרס בהפצצת חיל האוויר | צילום: איי אף פי
פרשנות
חזון לפיד לעזה: אותה תוכנית, אותו שותף
תוכניתו של שר החוץ מאמצת את המדיניות של כל ממשלות ישראל מאז עליית חמאס לשלטון. כדי לנוע לכיוון המעשי, יש לגייס את הקהילה הבינלאומית, ועל חמאס יהיה להבין שיש לו מה להפסיד אם יחזור לחפור מנהרות. הסיכוי שזה יקרה קלוש
הצגת התוכנית לשיקום כלכלי של רצועת עזה, כפי הציג אותה שר החוץ יאיר לפיד, משקפת את ההבנה בירושלים כי המשך ההתנהלות הנוכחית יוביל למשבר הומניטרי שבסופו של דבר יתגלגל לפתחה של ישראל. ואכן הנתונים המגיעים מעזה קשים: אבטלה של כ־70% ושיעור דומה של עוני.
קראו עוד בכלכליסט:
למרבית האוכלוסייה אין גישה למים נקיים, שלא לדבר על תשתיות חשמל, דיור וביוב רעועות במקום הצפוף ביותר בתבל, עם למעלה מ־5,000 נפש ל־1 קמ"ר. כ־80% מתושבי הרצועה נאלצים להסתמך על סיוע במזון.
סבבי הלחימה הבלתי נגמרים ב־14 השנה האחרונות רק החריפו את תנאי המחיה, והחדשות הרעות הן שלפי קצב גידול האוכלוסין המהיר ומיעוט המשאבים, רצועת עזה צפויה להפוך עבור רוב תושביה למקום בלתי אפשרי לקיום מינימלי.
מצב זה בשטח קטן עם למעלה מ־2 מיליון עזתים יהווה בעיה חמורה עבור ישראל. בהיבט זה התוכנית של לפיד גם אם לא מביאה חידוש בתחום הפרויקטים אותם הזכיר, שכן רובם ככולם כבר עלו לסדר היום בשנים עברו, הרי שהיא נוגעת בדיוק בצרכים הדחופים ביותר ליצירת תנאי חיים סבירים ברצועה.
תוכניתו של לפיד מאמצת בפועל את המדיניות שאימצו כל ממשלות ישראל מאז עליית חמאס לשלטון בשנת 2007 – שיפור כלכלי תמורת שקט. במילים אחרות, ישראל זונחת את אופציית הפלת שלטון חמאס במבצע צבאי. עם זאת, מבין השורות ניתן להבין כי ישראל מקווה שהשיפור הכלכלי ברצועת עזה בטווח הבינוני והארוך יוביל בסופו של דבר להפלת שלטון חמאס או לפחות ל"ריסונו" על ידי התושבים עצמם שיזכו ברווחה כלכלית.
הנוסחה הזו לא הוכיחה את עצמה עד היום, ולמרות הסבל הרב של תושבי הרצועה לא התרחש ב־14 השנה האחרונות ניסיון ממשי להתקוממות מול שליטתו של ארגון הטרור. וזו גם אחת החולשות של תוכנית לפיד מאחר שחמאס, שהוא כרגע הכתובת ברצועה, הוא "שותף בעייתי" – מדובר בארגון טרור רצחני, שהאינטרס שלו לא תמיד חופף את האינטרס של האוכלוסייה שהוא שולט עליה.
אבל עוד לפני שמגיעים לחמאס, השיווק של התוכנית לא יהיה קל גם בלעדיו. רק לפני ימים אחדים התחייבה ממשלת ישראל כי לא יהיה שיקום ללא עסקת שבויים. לפיד אמנם הדגיש כי לא יהיה שינוי בעמדת הממשלה בהיבט זה אך לא ברור כיצד.
בנוסף לכך התנהלות ממשלת בנט־לפיד עד כה מלמדת שהיא מעוניינת בחיזוק הרשות הפלסטינית ברמאללה ולפיד הדגיש זאת בדבריו, ולכן מעניין מה יהיה חלקה של הרשות במאמץ זה. כדי להשיג שליטה על המעברים כמו שלפיד הצהיר, יצטרכו הפלסטינים לעבור תהליך של "פיוס פנימי". נקודה זו צריכה להיות רגישה, שכן הרשות לא תרצה להיראות כמי שמקבלת את השליטה בזכות מהלך ישראלי.
כדי שהתוכנית תוכל לנוע איכשהו לכיוון המעשי, ולא להיות עוד אזכור שולי ביחסי ישראל־עזה, ירושלים צריכה לגייס לצדה את הקהילה הבינלאומית. זה אפשרי בייחוד בנקודת הזמן הנוכחית, שבה ניתן להפעיל על חמאס מנופי לחץ, בעיקר כשמדובר בהזרמת כספים מקטר. למעורבות ארצות הברית ומצרים לתהליך כזה תהיה חשיבות מכרעת. בשורה התחתונה חמאס יצטרך להבין שיש לו מה להפסיד אם יחזור לחפור מנהרות ולייצר רקטות. הסיכוי שזה יקרה הוא קלוש.