קריסת אוורגרנד: "גדול מכדי ליפול" זו תפיסה אמריקאית

משקיעים במערב מביטים על המתרחש בסין בחודשים האחרונים בעיניים טרוטות ולא מאמינות. 

אנליסטים מזהירים שמגזרים שלמים במדינה כבר "לא ראויים להשקעה" ואחרים מציינים שנפילתה של היזמית אוורגרנד תהיה לא פחות מ"רגע הליהמן ברדרס" של סין או "אפקט דומינו" שעלול להביא לטלטלה עמוקה בשוק החוב העולמי ולגרור מטה את הכלכלה הגלובלית. המשקיע המיליארדר ג'ורג' סורס היה צנוע יותר. בפרשנות שלו שפרסם ב"פייננשל טיימס" הוא ציין שקריסת החברה תביא לקריסת הכלכלה הסינית. 

שוטרים מונעים גישת נושים למטה אוורגרנד בשנז'ן | צילום: רויטרס

טיעונים אלה נשענים על הדוקטרינה האמריקאית "גדול מכדי ליפול", שסוברת שיש להציל מוסדות ענק מהטעויות שלהם באמצעות כספים ממשלתיים. זאת משום שההשלכות השליליות על יתר המערכת הן פשוט רבות מדי. כיום ברור שגישה זו היא סוג של נבואה שמגשימה את עצמה, וחברות פועלות במרץ כדי להפוך לחברה שנפילתה נתפסת כסיכון מערכתי, שכן מדובר בפריבילגיה מצופה בזהב. אבל תהיה זו טעות לאמץ את הפרשנות האמריקאית לגבי הכלכלה, השוק והשלטון הסינים. 

תקופה של טלטלות

ההיסטוריה לא רצופה בדוגמאות על כישלונו של ממסד אחד שהביא להרס של מערכת כלכלית שלמה. תרחישי יום הדין הללו נועדו בעיקר להציל השקעות ספציפיות, שהרי משברים מתרחשים מרשלנות קולקטיבית של מספר מוסדות, לא אחד. בסין מבינים את זה, וכבר שלוש שנים שהמפלגה הקומוניסטית פועלת באגרסיביות לטפל במחלה של "חבות יתר" במדינה, ומתאמצת לצמק ענקיות לגודל שאותו הממשל יכול לנהל ביעילות. חברות, במובן הזה, אינן גדולות מכדי ליפול, אך הן בהחלט מסוכנות מכדי להתקיים.

זהו טיפול מבני גדול, שבו אוורגרנד היא רק חלק אחד מהתצרף. בסין קיים מספר לא מבוטל של חברות ענק שקמו בשנות ה־90 ונבנו, ממש כמו אוורגרנד, על גיוסי עתק של חוב זול ממשקיעים מקומיים ובינלאומיים. הן קיימות במספר רב של ענפים, לא רק בתחום הנדל"ן, אלא גם בפיננסים, טכנולוגיה, גיימינג, החינוך הפרטי והפנאי – כולם מגזרים שעוברים טלטלות עמוקות בשנה וחצי האחרונות בשל מאמץ בייג'ינג לרסן ענקיות, להגדיל שליטה ממשלתית, לשכך השפעות מערביות ולצמצם את אי־השוויון. 

אסטרטגיה מכוונת

עד כה לא הציגה בייג'ינג קו אחיד לגבי אותן חברות, שסובלות ממה שהממשל רואה כ"פגם מוסרי" (אמריקאי). הפגם הזה הביא מנהלי חברות למינוף מוגזם, מתוך הנחה שהמדינה תחלץ אותם בזמנים רעים. בשנה האחרונה איפשר הממשל חדלות פירעון יוצאת דופן וכואבת במיוחד לשורת מפעלי ענק בבעלות המדינה, ביניהם יצרניות שבבים, רכב וחברת אנרגיה. מנגד היא מנעה חדלות פירעון ואפשרה חילוץ לתאגיד הפיננסי China Huarong Asset Management. מזלו של יו"ר הבנק שפר עליו פחות, ובינואר השנה הוא הוצא להורג לאחר שהורשע בשוחד.

נראה שהממשל הסיני בוחר למי לתת ליפול, מתוך הבנה שחלק מהנפילות יהיו כואבות יותר לשוק או לחברה הסינית. על כל מקרה, מדובר באסטרטגיה מכוונת ומנוהלת (אולי טוב ואולי לא), במטרה לצמצם את אי־השוויון ולמנוע תסיסה בחברה הסינית. כדי להשיג את יעדי הממשל, ניכר כי הנשיא שי ג'ינפינג והמפלגה הקומוניסטית מוכנים גם לחזות בקריסת חברה גדולה, בהפסדים של בעלי חוב, ובמיליארדרים שיורדים מגדולתם. 

אם הממשל יאפשר חילוץ, כבר הובהר שבעלי החוב יהיו האחרונים לראות פיצוי. ואם הממשל יאפשר לאוורגרנד להפוך לחדלת פירעון, המסקנה תהיה שבשם ריסון החוב הוא מוכן גם להכיל פגיעה בשווי נכסים, פגיעה בעושר הצרכנים והאטה כללית בצריכה.