איזו כלכלה משאירה אנגלה מרקל אחריה, ומה מבטיחים המועמדים החדשים

יום הבחירות הפדרליות בגרמניה, שיא הקמפיין להחלפת הקנצלרית אנגלה מרקל אחרי 16 שנים ארוכות, ורחובות ברלין נראים כמי שאינם מודעים לגודל ההיסטוריה. שלטים מקדמים מועמדים כאלו ואחרים, הופרחו מעט בלונים ופעילים פוליטיים מנסים לתפוס אוזן קשבת של עוברי אורח. ואולם, למרות שמדובר אולי בבחירות החשובות ביותר מזה דור, שאין מועמד שמובטח לו ניצחון מובהק, וששורת בעיות דוחקות נמצאות על הסדר היום, האווירה ברחובות הבירה לא נראית פוליטית במיוחד. מתינות ושעמום הם שם המשחק.

אלו יהיו הבחירות הראשונות מאז 1949 שבהן אין אף מועמד לראשות הממשלה המבקש להיבחר מחדש. מי יירש את מרקל ואיזו קואליציה תתפוס את השלטון נותרו שאלות פתוחות, כשברקע פגם תדמיתי כלשהו שממנו סובל כל אחד מהמועמדים: המוביל בסקרים האחרונים אולף שולץ (63) מהמפלגה הסוציאל־דמוקרטית (SPD), שמכהן כיום כשר אוצר ובעבר כראש העיר המבורג, זכה לכינוי הלעגני "שולץ־או־מט", בשל התדמית של "מכונה חסרת רגישות" שהודבקה לו. הפוליטיקאי השמרן הוותיק ארמין לאשט (60) שכיהן כראש ממשלת נורדריין־וסטפאליה, המדינה המאוכלסת ביותר בגרמניה, מייצג את גוש הימין (CDU/CSU) של מרקל, שיש כלפיו תחושת של רוויה ציבורית; והכוכבת הצעירה והכריזמטית אנאלנה ברבוק (40) מהירוקים, איבדה מכוחה אחרי שהואשמה בפלגיאט בספר שכתבה ובאי דיוקים בקורות חייה.

הקנצלרית אנגלה מרקל והמועמד השמרני ארמין לאשט בכנס בחירות | צילום: בלומברג

איכות סביבה

משבר האקלים במוקד

שלושת המועמדים המרכזיים העמידו את איכות הסביבה ומשבר האקלים במרכז הקמפיין שלהם ולא במקרה. מדובר באחד הנושאים החשובים ביותר לבוחר הגרמני, במיוחד לנוכח ההצפות הקטלניות ששטפו את מערב גרמניה ב־14 ביולי, גבו את חייהם של לפחות 220 איש והותירו כפרים שלמים הרוסים לגמרי. שולץ הבטיח מדיניות אקלים עם "תחושת פרופורציה". לאשט נוהג להזכיר את מחויבות ה־CDU לאתגר האקלים עוד מימיו הקנצלר הוותיק הלמוט קוהל. וברבוק שמפלגתה מואשמת כי היא מחפשת "לחנך מחדש" את האזרחים ומעוניינת לאסור הנאות חיים כמו טיסות ואכילת שניצלים, מסבירה כי הממשלה הבאה חייבת להיות מה שהיא מכנה "ממשלת אקלים".

כשמרקל ביקרה באזור השיטפונות היא אמרה שגרמניה צריכה "להגביר את המאבק בשינויי האקלים", אך בפועל הכלכלה הגדולה באירופה לא עומדת ביעדי האקלים שהיא עצמה הציבה. דו"ח ממשלתי שהתפרסם זמן קצר לפני קמפיין הבחירות, מצא כי המדינה לא תעמוד ביעדי הפחתת פליטות הפחמן שלה ל־2030. ניתוח מצע המפלגות שהתפרסם על ידי המכון הגרמני למחקר כלכלי (DIW) בספטמבר, מצא כי לאף אחת מהמפלגות אין פתרון קוהרנטי כדי להבטיח שהמדינה תעמוד ביעדי פליטות הפחמן שלה. בינתיים בגרמניה סובלים מאות אלפי משקי בית מעלייה חדה בחשבונות הגז שלהם בעקבות מחסור בגז טבעי ביבשת. מחוקקים בגרמניה האשימו את מדיניות האקלים באיחוד ובמדינה במחסור ובעליית המחירים, שמגבילה אותם לכאורה להשתמש במקורות אנרגיה חלופיים. זאת למרות שאם המדינה הייתה נשענת על יותר אנרגיה ירוקה, כך גם היתה קטנה התלות שלה בגז.

כלכלה

לא צפויות תהפוכות

שאלת האקלים וחלקם של הירוקים בכל קואליציה שתקום, צפויים להשפיע מהותית על הכלכלה הגרמנית. אומנם איש אינו צופה תהפוכות של ממש בכלכלה הגרמנית, תהא הקואליציה השלטת אשר תהא, ובכל זאת המדינה ניצבת בנקודת זמן ייחודית, כשהכלכלה פגועת קורונה, תעשיית הרכב הדומיננטית סובלת ממחסור השבבים העולמי, אי־השוויון בהכנסות עולה, גובה שכר המינימום נמצא במחלוקת עמוקה ומתחזקים הסימנים שהמדינה הופכת פחות ופחות תחרותית בעולם המעוצב על ידי מגזר הטכנולוגיה.

כדי להתמודד עם אתגרים אלה יהיו לממשלה הבאה כלים מוגבלים: הגירעון במדינה אינו גמיש, ומאז 2016 קיים בלם חוקתי שמגביל את שיעורו השנתי ב־0.35%. על הרקע הזה לאשט מבטיח שלא להגדיל את נטל המס בעוד ששולץ מבטיח מצידו להעלות את שכר המינימום, להעלות במעט גם את מס ההכנסה ולבנות דירות כדי להיאבק במצוקת הדיור. הירוקים, לעומת זאת, מבקשים להטיל מס עושר ולקבוע שיעורי מס גבוהים יותר לעשירונים העליונים כדי לממן פרויקטים סביבתיים. 

הפרויקט האירופי

קונצנזוס פרו־יבשתי

יציבות פוליטית בגרמניה משמעותה יציבות פוליטית באיחוד האירופי. גרמניה היא המדינה הגדולה והחזקה מבין 27 המדינות החברות והיא נחשבת, יחד עם צרפת, למנוע המדיניות וקבלת ההחלטות ביבשת. קיימת הסכמה בקרב כל מפלגות השלטון כי על גרמניה להישאר "פרו אירופאית". במובן זה, כל קואליציה שתיבחר תתמוך בפרויקט האירופי, ועם זאת, הרכבה עשוי בכל זאת להשפיע על סדר היום האירופי: כך למשל, מאחר שקיימת סבירות גבוהה שהירוקים יהיו חלק מהממשלה החדשה, יש להניח שסדר היום בנושאי האקלים יהיה מגובש ונמרץ יותר. אם תוקם שוב קואליציה דו־ראשית של ה־SPD וה־CDU כי אז סביר להניח שקווי המדיניות האירופית של מרקל יישמרו כפי שהם היום.

אנגלה מרקל | צילום: רויטרס

מפלגת הירוקים וה־FDP, שתי מפלגות שיכולות לשמש כלשון מאזניים בהרכבת קואליציה, מושכות לקביעת עמדה גרמנית ואירופאית קשוחה יותר כלפי סין ורוסיה. זאת, על רקע דיון המתקיים בגרמניה לגבי היקף התפקיד הצבאי שעל המדינה לקחת על עצמה, בין היתר בברית נאט"ו. הדיון הפך לער במיוחד לאחר הנסיגה האמריקאית מאפגניסטן, שבה גרמניה הציבה 150 אלף חיילים -  הפריסה הצבאית הראשונה של המדינה מחוץ לאירופה מאז מלחמת העולם השנייה.

בעלות בריתה של גרמניה דוחקים בה למלא תפקיד צבאי גדול יותר, אך הציבור הגרמני חלוק בדעתו בעניין וה־SPD והירוקים כבר הודיעו שיתנגדו להגדיל את ההוצאה הצבאית בהתאם לתקרה שנקבעה בנאט"ו.

הליך מורכב לקראת קואליציה משולשת

60 מיליון גרמנים יבחרו מחר (א') את הבונדסטג ה־20. הקלפיות ייפתחו בשמונה בבוקר ב־229 מחוזות בחירה, וייסגרו בשש בערב. בקלפי יתמודדו 47 מפלגות והבוחרים יידרשו להטיל פתק לבחירת נציגם במחוז הבחירה, ופתק לבחירת מועמד מפלגתם במדינה הפדרלית. על רקע הקורונה, כ־50% מהבוחרים צפויים להצביע באמצעות הדואר.

שש מפלגות צפויות לעבור את אחוז החסימה שעומד על 5%. בשמאל ניצבות המפלגה הסוציאל־דמוקרטית (SPD) המתונה ו"די לינקה" הרדיקלית; בימין מתמודדות מפלגת השלטון הנוצרית־דמוקרטית (CDU),  מפלגת הדמוקרטים־החופשיים (FDP) הליברלית, ו"האלטרנטיבה לגרמניה" (AfD) הלאומנית־קיצונית. בתווך ניצבת מפלגת איכות הסביבה - "הירוקים".

אף אחת מהמפלגות לא צפויה לזכות ביותר מ־25% מהקולות, ולפיכך הקנצלר/ית יהיה מי שיצליח להרכיב קואליציה בראשותו. ההערכות הן שהליך ההרכבה יהיה ארוך וכי הקואליציה תורכב באופן יוצא דופן משלוש מפלגות, כששתי האפשרויות הסבירות ביותר הן "קואליציית ג'מייקה", שמכונה כך בהתאם לצבעי הנוצרים־דמוקרטים, הליברלים והירוקים או "קואליציית הרמזור" שתורכב משתי המפלגות האחרונות עם הסוציאל־דמוקרטים.