אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
גרמניה החדשה תתרחק מסין ותגדיל את החוב גטי

פרשנות

גרמניה החדשה תתרחק מסין ותגדיל את החוב

אחרי 70 שנה, הכלכלה הגדולה באירופה נפרדת משלטון דו־מפלגתי ונכנסת לתקופת אי־ודאות של משא ומתן קואליציוני. מפלגת הירוקים צפויה לטרפד את המשך היחסים ההדוקים עם סין מנימוקים של זכויות אדם ומשבר האקלים. הקואליציה החדשה צפויה גם לתמוך בהגדלת החוב כדי לטפל בסוגיות של רווחה ודיור בר־השגה

29.09.2021, 20:11 | ויקי אוסלנדר, ברלין

צמודות ככל שיהיו תוצאות הבחירות, גרמניה הצביעה לשינוי - התפרקות משלטון דו־מפלגתי שהוביל את המדינה ב־70 השנים האחרונות. שתי המפלגות הגדולות, הסוציאל־דמוקרטים (SPD) שזכתה במרב הקולות (25.7%) והברית השמרנית (CDU/CSU) שזכתה ב־24.1%, אינן מסוגלות להשיג היום רוב בפרלמנט, אף שהחזיקו פעם ב־90% מקולות הבוחרים.

קראו עוד בכלכליסט:

בראייה הסטורית, זוהי תוצאה עגומה, אך מדובר בעיקר בשינוי מהותי שיכפה משא ומתן ממושך שסופו קואליציה מורכבת, ועל כן גם שברירית יותר מאי פעם. כל עוד מתנהל המו"מ, הקנצלרית היוצאת אנגלה מרקל תמשיך להחזיק בתפקידה. אם יתארך התהליך מעבר ל־17 בדצמבר, הרי שתקופת הנהגתה תהיה הממושכת בתולדות הפוליטיקה הגרמנית, שנייה רק לאוטו פון ביסמרק. 

מנהיגת הירוקים אנאלנה ברבוק, מנהיג SPD אולף שולץ ומנהיג CDU ארמין לאשט. הקנצלרית אנגלה מרקל תמשיך לכהן בתפקידה כל עוד מתקיים המו"מ הקואליציוני, שעשוי להתארך גם עד דצמבר, צילום: רויטרס, AFP מנהיגת הירוקים אנאלנה ברבוק, מנהיג SPD אולף שולץ ומנהיג CDU ארמין לאשט. הקנצלרית אנגלה מרקל תמשיך לכהן בתפקידה כל עוד מתקיים המו"מ הקואליציוני, שעשוי להתארך גם עד דצמבר | צילום: רויטרס, AFP מנהיגת הירוקים אנאלנה ברבוק, מנהיג SPD אולף שולץ ומנהיג CDU ארמין לאשט. הקנצלרית אנגלה מרקל תמשיך לכהן בתפקידה כל עוד מתקיים המו"מ הקואליציוני, שעשוי להתארך גם עד דצמבר, צילום: רויטרס, AFP

אולף שולץ (63), מנהיג ה־SPD, יהיה חייב, ככל הנראה, לנסות ולהרכיב קואליציה משולשת עם מפלגת הירוקים שגרפה 14.8% מהקולות, ומפלגת ה־FDP, הדמוקרטית־חופשית, שזכתה ב־11.5%. המפלגה החמישית שעברה את אחוז החסימה, המפלגה הימנית הקיצונית AfD, ספגה הפסדים אך עדיין השיגה יותר מ־10% מקולות, זאת למרות קמפיין עיקש שניהלה נגד טיפול הממשלה במשבר הקורונה. אף שהיא מבודדת פוליטית ותישאר באופוזיציה, נראה כי היא כאן כדי להישאר. התמיכה במפלגת השמאל הקיצוני די לינקה נחתכה ב־50% והיא השיגה רק 4.9% מהקולות, נפילה חדה שלא תאפשר ל־SPD להשיג רוב בפרלמנט לממשלת שמאל־מרכז.

הפיצול הזה מייצר לא רק אי־ודאות ברמה הפנימית, אלא גם הבינלאומית. אף שמדיניות חוץ מילאה תפקיד משני במיוחד בבחירות הללו, העולם עקב אחר ההתרחשויות בשל מעמדה הדומיננטי של גרמניה בזירה הבינלאומית. הכל מבינים כי לגרמניה תפקיד מהותי בכלכלה העולמית בכלל ובגוש היורו בפרט, וכי הרכב ההנהגה החדשה צפוי להשפיע באופן דרמטי על השפעתה של גרמניה בסוגיות כמו חובות ציבוריים, מסחר, אקלים או פליטים. השאלה כעת היא, האם תיקח את ההובלה או תשאיר ואקום פוליטי שמתחרותיה יזדרזו למלא.

סין: היחסים צפויים להצטננות

מערכת היחסים עם שותפת הסחר הגדולה ביותר של גרמניה נרקמה בהובלת מרקל על בסיס הגישה "שינוי באמצעות מסחר" ("Wandel durch Handel"), המניחה כי בייג'ינג תבצע רפורמות פרוגרסיביות, אם אירופה וסין ימשיכו ביחסי הסחר ההדוקים ביניהן. במהלך 16 שנות שלטונה ביקרה מרקל בסין 13 פעמים, יותר מכל מנהיג מערבי אחר, והיתה לה ההשפעה העמוקה ביותר על יחסי אירופה־סין. מרקל דחפה לקשרי מסחר והשקעות ענפים בין שתי המדינות, כוננה פגישות סדורות והקימה שותפות אסטרטגית מקיפה שבמסגרתה השקיעו חברות גרמניות מיליארדי יורו בסין והביאו עמן ידע נחוץ בתהליכי ייצור. במקביל, חברות סיניות הורשו לפעול באופן נרחב בגרמניה ואף לרכוש חברות מקומיות.

לאורך השנים הובילה מרקל מדיניות "מאוזנת" מול סין ועשתה כל שביכולתה כדי למנוע מאירופה להיקלע לאש הצולבת בין סין וארה"ב. מרקל דחפה לגישה אירופית שכוללת מצד אחד המשך שותפות פורה עם ארה"ב, שאותה היא רואה כבת ברית קרובה יותר בשל נסיבות היסטוריות וערכים משותפים, ומצד שני חתרה להידוק הקשרים עם סין ולמניעת בידודה, למען האינטרסים הגרמניים. "סין, עם אוכלוסייה של 1.3 מיליארד תושבים, היא הרבה יותר גדולה", תמצתה מרקל ב־2019 את גישתה. "אנחנו יכולים להיות חרוצים ומדהימים כמו שאנחנו אוהבים, אך כמדינה עם 80 מיליון תושבים, נמנע מעצמנו צמיחה, אם סין תחליט שהיא אינה חפצה יותר ביחסים טובים עם גרמניה". כאשר הצטרפה סין לארגון הסחר העולמי ב־2001, עמד מאזן המסחר שלה עם האיחוד האירופי על 113 מיליארד יורו, וזינק מאז ל־560 מיליארד יורו.

מפלגת הירוקים, הכוח הנצי ביותר בנוגע לסין, קידמה קו נוקשה יותר. במקום "שינוי באמצעות מסחר", היא דרשה לנקוט "מדיניות חוץ אתית" שבמרכזה עקרונות היסוד של המפלגה - זכויות אדם והמאבק בשינוי האקלים. השמרנים מאידך, אשר בדומה למרקל נלחמים עבור האינטרסים של תעשיית הרכב, שתלויה עמוקות בקשרים עם סין, קוראים לתיאום הדוק יותר עם אירופה וארה"ב מנימוקים של ביטחון לאומי. גם באיחוד האירופי שותפים לדרישה לנקוט קו נוקשה מול סין. אתגר ממשי לגישתה של מרקל התברר במאי האחרון, אחרי שהפרלמנט האירופי הקפיא את הסכם ההשקעות המקיף בין סין לאיחוד (CAI) בשל מחלוקת הנוגעת לטייוואן, זאת שישה חודשים בלבד אחרי שמרקל הביאה לחתימתו בתום תהליך תיווך ממושך. 

נשיא צרפת עמנואל מקרון. חותר להתרחק מהשמרנות והמתינות שאפיינו את עידן מרקל
, צילום: EPA נשיא צרפת עמנואל מקרון. חותר להתרחק מהשמרנות והמתינות שאפיינו את עידן מרקל | צילום: EPA נשיא צרפת עמנואל מקרון. חותר להתרחק מהשמרנות והמתינות שאפיינו את עידן מרקל
, צילום: EPA

האתגר הפוליטי שמציבה סין הוא מיידי והממשלה החדשה תצטרך להתמודד איתו במהירות ובנחישות. בין שמדובר בתפקידה של ענקית הטכנולוגיה הסינית וואווי בהקמת רשת G5 בגרמניה (ארה"ב דוחקת להחרים את החברה) ובין שבשאלות הנוגעות ליצרניות הרכב הגרמניות שנשענות על שרשרת האספקה הסינית, ומעמדה של טייוואן.

ארה"ב: נקודת פתיחה בעייתית

הגישה כלפי סין היתה   מקור לחיכוך בין גרמניה וארה"ב בשנים האחרונות, במיוחד בתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ. עם זאת, מחלוקת זו היא רק סימפטום להצטננות היחסים בין שתי המדינות. כהונת מרקל לא התחילה כך. למעשה, כשנכנסה לתפקיד בשנת 2005, היא אחזה בעמדה פרו־אמריקאית מובהקת, ועוד טרם כהונתה, היא היתה מהפוליטיקאים האירופים הבודדים שתמכו בפלישת ארה"ב לעיראק ב־2003. אולם, ברבות השנים, מרקל וגרמניה איבדו את סבלנותן בכל הנוגע למדיניות "אמריקה תחילה" על חשבון גרמניה ואירופה. 

הקרע הראשון אירע בעקבות קריסת בנק ליהמן ברדרס ופרוץ המשבר הפיננסי העולמי ב־2008, שנגרם, לטענת מרקל, בשל התנהלותה חסרת האחריות של וול סטריט. חמש שנים לאחר מכן הפך הקרע למשבר, כאשר נודע כי הממשל הפדרלי צותת לטלפונים של מנהיגי העולם, מרקל ביניהם. בתקופתו של טראמפ היחסים כבר הפכו עוינים לגמרי, כאשר שני הצדדים הטילו זה על זה מכסי סחר וטראמפ אף כינה את מרקל "טיפשה". כאשר ג'ו ביידן נבחר לנשיאות, הוא ביקש לאותת על התחממות היחסים במחווה סמלית, ולקיים את שיחת הטלפון הראשונה שלו כנשיא עם מרקל. הקנצלרית, אשר שהתה באותה עת מחוץ לברלין, דחתה את המחווה. וכך, אוטונומיה אירופית אסטרטגית הפכה לנורמה החדשה. הקרע הדיפלומטי החריף עוד יותר, כאשר ביידן הורה בחודש שעבר על הסגת הכוחות מאפגניסטן בלוח זמנים קשיח, וזאת מבלי להתייעץ עם גרמניה - שותפה מובילה במלחמות האזוריות דרך ברית נאט"ו. על פי דיווחים, מרקל ממש "נדהמה" כשהצבא האמריקאי נטש שדה תעופה שהיה חיוני לפינוי הכוחות הגרמניים, מבלי להודיע על כך מראש. 

סקרי דעת קהל מעידים כי תושבי גרמניה שותפים לדעתה. כך, למשל, סקר שנערך בשלהי 2020 בהזמנת המועצה האירופית ליחסי חוץ, הראה כי 53% מהגרמנים הסכימו או הסכימו מאוד עם האמירה כי מאז בחרו בטראמפ ב־2016, "אי אפשר לסמוך על האמריקאים". 71% הסכימו עם האמירה כי יחסי המדינות נהרסו במידה זו או אחרת. לשאלה האם הם בוטחים באירופה או בארה"ב, 53% בחרו באירופה ו־4% בלבד בארה"ב.

תחושה גוברת של ספקנות גרמנית כלפי בת הברית מעבר לאוקיינוס תחייב את הקנצלר החדש לנווט בזהירות יתרה בין שורה של נושאים מעוררי מחלוקת ובוערים. אלה כוללים אימוץ מדיניות מחמירה יותר כלפי סין ורוסיה והרחבה משמעותית של הוצאות הביטחון של גרמניה בנאט"ו. ה־SPD, כמו גם הירוקים, כבר הצהירו שלא יהיו מוכנים להעלות את תקציב הביטחון. מאידך, הירוקים מעוניינים לנקוט מדיניות נוקשה יותר כלפי רוסיה בשל דאגתם לסוגיות זכויות אדם והביעו התנגדות קולנית במיוחד לפרויקט צינור הגז הטבעי Nord Stream 2 שעובר מתחת לים הבלטי, מרוסיה לגרמניה. ארה"ב שותפה להתנגדות הזו, בעוד מפלגת הברית השמרנית מעוניינת בפרויקט, במיוחד נוכח הזינוק במחירי הגז שמייקר את חשבונות החשמל של משקי הבית. שיתוף פעולה עם ארה"ב או גישה מתואמת פחות צפויים להוות סוגיה מרכזית במו"מ על הקמת קואליציה חדשה.

אירופה: הזדמנות להובלה צרפתית

מי שדוחפת יותר מכל לעצמאות אירופית מארה"ב היא צרפת. העמדה הזו, שצרפת אוחזת בה עוד מימי שארל דה גול, התחזקה לאחרונה לנוכח ההשפלה שחוותה בעקבות עסקת הצוללות שנרקמה מאחורי גבה ועל חשבונה, בין אוסטרליה לארה"ב. 

בעימות האחרון שהתקיים בין ראשי המפלגות לפני הבחירות, התייחסו שולץ וארמין לאשט, מנהיג המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, ליתרונות הצעתו של נשיא צרפת עמנואל מקרון להידוק שיתוף הפעולה הביטחוני באירופה. מדובר בהתרחקות ברורה ומכוונת מהשמרנות והמתינות שאפיינו את מנהיגותה של מרקל, שסייעו לה לנווט בהצלחה משברים רבים ביבשת לאורך השנים - מהמשבר הפיננסי ב־2008, דרך משבר הפליטים ב־2015 ועד למגפת הקורונה. מרקל אולי זכתה למחמאות על התנהלותה, אך גם לביקורות חריפות. בין השאר, נטען כי היא נעדרת חזון אסטרטגי וכי השאירה את גרמניה ואירופה מאחור, עם תשתית דיגיטלית מיושנת ויכולת מוגבלת לפעול בעצמאות למען האינטרסים של המדינות החברות באיחוד. 

אחרי עזיבתה, האיחוד האירופי ייכנס לתקופה של חוסר ודאות. איש מהמועמדים הגרמנים, לא שולץ ולא לאשט, יחזיקו בכוח ההשפעה של מרקל, ובהכרח ייווצר ואקום. האישיות הפוליטית הדומיננטית ביותר בזירה האירופית היא מקרון, שמעמדו צפוי להתחזק עוד יותר אחרי שצרפת תשתלט על נשיאות האיחוד האירופי בינואר הקרוב. 

הנשיא הצרפתי כבר הוכיח כי הוא איננו חושש לנקוט מדיניות לעומתית כלפי מרקל וגישתה השמרנית. מאז פרוץ המגפה הוא חזר וקרא למדינות האיחוד להגמיש את הכללים הנוגעים לגירעונות ציבוריים ורמות החוב־תוצר, וגם ניצח. במאי 2020 הצליח מקרון לשכנע את מרקל לקבל את עקרון החוב ההדדי בין המדינות החברות באיחוד, כדי לממן את מהלכי ההתאוששות מנגיף הקורונה. גישתו של מקרון זוכה לאהדה גם בקרב אזרחי גרמניה, כאשר הבוחרים ציינו את מדיניות הרווחה, הפנסיה ומשבר האקלים כנושאים בעלי חשיבות עליונה. טיפול בסוגיות הללו מחייב גישה גמישה יותר כלפי תקרות חוב, ההפך הגמור מהמדינות הקפדנית שעיגנה מרקל בחוק ב־2016.

בה בעת, מקרון לא יקבל את מבוקשו בקלות. אף שהוא רואה את נקודת הזמן הנוכחית כהזדמנות עבור צרפת להוביל את מדיניות גוש היורו, עוצמתה של גרמניה הופכת אותה לעוגן שאין להתעלם ממנו, גם אם יוביל אותה קנצלר חלש יחסית. מקרון כבר ציין כי שולץ ולאשט הם "אירופים טובים" ומנהיגים שעמם ישמח לעבוד. אך לפני הכל, מקרון עצמו יעמוד לבחירה מחודשת באפריל 2022, וגם אם ינצח, הוא יהיה זקוק לעזרה גרמנית כדי להוביל את האיחוד האירופי. 

שינוי מהותי בפוליטיקה הגרמנית: ברית עם הירוקים בלתי נמנעת

מפלגת הירוקים בראשות אנאלנה ברבוק והמפלגה הדמוקרטית החופשית (FDP) בראשות כריסטיאן לינדנר התחזקו משמעותית בבחירות הנוכחיות על חשבון הברית השמרנית של הקנצלרית אנגלה מרקל. 

הישג זה מסמן שינוי מהותי בפוליטיקה הגרמנית שיחייב את מנהיגי המפלגות המובילות לכרות ברית עם הירוקים וה־FDP, המדורגות שלישית ורביעית, כדי לקבל רוב. "אנשים בחרו ב־SPD כי הם רוצים חילופי שלטון ומעוניינים שהקנצלר הבא ייקרא אולף שולץ", אמר מנהיג המפלגה עם היוודע תוצאות המדגמים. 

למרות הצהרותיו שולץ, ארמין לאשט, מנהיג המפלגה הנוצרית־דמוקרטית, לא אמר נואש והצהיר כי יפעל גם הוא להשגת רוב. אם יצליח להרכיב קואלציה, אף שהוא אינו עומד בראש המפלגה הגדולה, יהיה זה הישג יוצא דופן שלא נרשם במדינה מאז 1976. אם שולץ יקים קואליציה, סביר כי זו תתמקד בסוגיות של הגדלת ההוצאה הציבורית, הרחבת דיור בר־השגה, העלאת שכר המינימום וקידום נושאים סביבתיים. קואליציה בראשות לאשט תקדם שמרנות פיסקאלית וצפויה להמשיך את הקו המדיני של מרקל.

ברבוק ולינדנר יודעים כי הם מחזיקים בתפקיד מפתח בממשלה הבאה. עם היוודע תוצאות הבחירות, הם אמרו כי ישוחחו תחילה ביניהם, לפני שיתיישבו למשא ומתן עם ה־SPD או ה־CDU/CSU. אם יצליחו להגיע להסכמות, הרי שיוכלו להפוך את עצמם לממליכי מלכים. זו אינה טקטיקה רעה. בגרמניה, כל הצדדים רשאים לנהל מו"מ, כשהירוקים וה־FDP חלוקים משמעותית בכמה סוגיות יסוד, כמו העלאת נטל המס ושחרור בלמי חוב. עם זאת, ברבוק ולינדנר יודעים כי שיתוף פעולה ביניהם הוא בלתי נמנע והם חייבים למצוא את הדרך להתפשר, כדי למנוע מהמדינה לשקוע באי־ודאות פוליטית מתמשכת. עד כה העיד לינדנר כי הוא מעדיף שותפות עם הברית השמרנית של לאשט, בעוד ברבוק לא ציינה צד מועדף והדגישה כי מפלגתה מחפשת את המחויבות העמוקה ביותר לנושאי האקלים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות