אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מה גרם לחיים רמון לרכוש ממרטין שלאף חברה עם חובות של עשרות מיליוני יורו? צילום: עוז מועלם, AP

חשיפת שומרים

מה גרם לחיים רמון לרכוש ממרטין שלאף חברה עם חובות של עשרות מיליוני יורו?

ממסמכים שדלפו עולה כי במאזן החברה שקיבל לשליטתו השר לשעבר היו קרקעות במונטנגרו בשווי של כ-14 מיליון יורו, חובות של כ-50 מיליון ופרויקט שהיה תקוע במשך כעשור. החובות הכבדים לא מנעו מרמון לתרום (דרך החברה-האם) להפועל תל אביב, ואולי גם להלוות רבע מיליון יורו לבנו דור. רמון בתגובה: דוחה בתוקף את הטענה שהייתי איש קש. חשיפת "שומרים"

03.10.2021, 19:30 | דניאל דולב ואורי בלאו, שומרים

את ההיגיון הכלכלי שבבסיס העסקה שביצע השר לשעבר חיים רמון עם מכרו הוותיק ואיל ההון האוסטרי מרטין שלאף קשה להבין. רמון קיבל לשליטתו חברה עם חובות של יותר מ-50 מיליון יורו, הפסדים שנתיים שנעו סביב ה-400 אלף יורו, קרקע במונטנגרו ששמאי מטעמו העריך ב-14.4 מיליון יורו ופרויקט תיירותי גדול שבקושי התקדם במשך יותר מעשור. ואם לא די באלה כדי לתהות על כדאיות העסקה, אז שלאף גם החזיק באופציה לרכוש חזרה חלק נכבד מהחברה אם וכאשר ירצה. תגובותיהם המלאות של שלאף ורמון לדברים מובאות בסוף הכתבה.

חיים רמון ומרטין שלאף. פרטים חדשים על העסקאות שביצעו, צילום: עוז מועלם, AP חיים רמון ומרטין שלאף. פרטים חדשים על העסקאות שביצעו | צילום: עוז מועלם, AP חיים רמון ומרטין שלאף. פרטים חדשים על העסקאות שביצעו, צילום: עוז מועלם, AP

הדלפת הענק המכונה "מסמכי פנדורה" כוללת יותר מ-12 מיליון מסמכים מ-14 חברות שנתנו שירותים לנאמנויות ולחברות אוף שור בכל העולם. המסמכים הגיעו לארגון התחקירנים הבינלאומי ICIJ, שחלק אותם עם כ-600 עיתונאים חוקרים מ-117 מדינות ומעשרות כלי תקשורת, ובהם "הוושינגטון פוסט", "הגרדיאן", "לה מונד", ה-BBC ועוד. שומרים, באמצעות העיתונאים אורי בלאו ודניאל דולב, היה השותף הישראלי בפרויקט. בזווית המקומית נמצאו בהדלפה כ-40 אלף מסמכים ובהם המילה "ישראל", ובאלפים נוספים הופיע הצירוף "דרכון ישראלי". לא פחות מ-565 אזרחים ישראלים אותרו כמוטבים הסופיים של חברות במקלטי המס, מספר שאינו רחוק ממספרם של מוטבים שהם אזרחי ארצות הברית, שעמד על 617. יש להדגיש כי החזקת נאמנות או חברה במקלט המס אינה עבירה על החוק הישראלי, ואזכור הישראלים במסמכים אין משמעו שביצעו עבירה כלשהי. להרחבה על ההדלפה - לחצו כאן.     

מידע נוסף בכתבות הבאות בפרויקט: 

יערות שצונחים אל הים

פרויקט התיירות Bigova Bay Doo בעיר קוטור שבמונטנגרו יצא לדרך ב-2006. הנוף המקומי – הרים מכוסי יערות שצונחים בחדות לים האדריאטי דרך אין-ספור מפרצונים, נראה כרקע מושלם לריזורט שיכול למשוך תיירות מבוססת. גל ההשקעות של התקופה בבלקן ובמדינות מזרח אירופה תרם גם הוא את חלקו לאטרקטיביות של האזור.

חשיפת "שומרים" איים רחוקים, מסים אבודים ההדלפה הכלכלית הגדולה מעולם חושפת 565 ישראלים - המוטבים של חברות במקלטי מס. כך הורם המסך בפרויקט עיתונאי בינלאומי אורי בלאו ודניאל דולב, שומריםלכתבה המלאה

כדי להקים את הפרויקט הוקמה חברה שנשאה את שמו. החברה לוותה 20 מיליון יורו מבנק אוסטרי בשם הייפו אלפה-אדריה, והחלה לרכוש קרקעות באזור המדובר, עד שהמשבר הכלכלי החריף של 2008 טרף את הקלפים. מעבר להשפעתו על מחירי הקרקעות, הביא המשבר גם לקריסת הבנק המלווה, להלאמתו ולהזרמת חבילת חילוץ בעלות של מיליארדי יורו מכיסם של משלמי המסים האוסטרים. כחלק מההלאמה שונה שמו של הבנק ל-HETA asset resolution, בוטל רישיון הבנקאות שלו, והוא הפך לחברה שמטרתה למקסם את הנכסים שנותרו ולהחזירם לקופת האוצר האוסטרי.

חמש שנים חלפו ללא התקדמות בביגובה ביי, וב-2013, בניסיון להציל את החברה מקריסה, נחתמה עסקה משולשת במסגרתה הועברה הבעלות לחברת רוברט פלאצ'ק אחזקות, שבשליטת המיליארדר מרטין שלאף, המוכר לציבור הישראלי מקשריו עם פוליטיקאים מקומיים, מהזיכיון שהחזיק להפעלת הקזינו ביריחו ומהעובדה שהיה במשך תקופה מבוקש לחקירת משטרה. חלקו של הבנק לשעבר בעסקה היה העמדת הלוואה נוספת לחברה, הפעם בגובה של 22 מיליון יורו. במילים אחרות: החברה של שלאף קיבלה קרקעות שנרכשו באתר הציורי, אבל גם חוב של 42 מיליון יורו.

ב-2015 צפה העסקה בתקשורת באוסטריה ובבלקן ועוררה ביקורת חריפה בשל ההלוואה הנוספת שניתנה. הבנק לשעבר טען בתגובותיו שההלוואה הנוספת והכנסתו של שלאף לתמונה רק הגדילו את הסיכוי שהחוב יוחזר. הבנק לשעבר גם הדגיש כי קרן פרטית של שלאף בשם MS Privatstiftung סיפקה ערבות נוספת בהיקף של כ-12 מיליון יורו, שהיתה אמורה להיות תקפה עד לרישום סופי של הקרקעות ושעבודן לטובת ההלוואה. לא ידוע אם הרישום הסתיים מאז ואם הערבות בוטלה.

יערות שצונחים לים וחובות שצומחים. ביגובה ביי במונטנגרו , צילום: שאטרסטוק יערות שצונחים לים וחובות שצומחים. ביגובה ביי במונטנגרו | צילום: שאטרסטוק יערות שצונחים לים וחובות שצומחים. ביגובה ביי במונטנגרו , צילום: שאטרסטוק

שנה נוספת חלפה, וב-2016 כבר דיווחה החברה על חובות שהגיעו ל-52 מיליון יורו, בעוד בשטח לא נרשמה שום התקדמות. לשלאף זה כנראה הספיק, והוא החליט למכור את ביגובה ביי. 

פרט מעניין שעולה מהמסמכים מצביע על כך שלחברה היו קשיים עם הבנקים המקומיים. תכתובת מיילים מ-2018 מצביעה על כך שלא פחות מארבעה בנקים קפריסאיים סירבו להעניק לה שירותים בנקאיים. האחרון שסירב היה Bank of Cyprus, שנימק זאת ב"מדיניות פנימית של הבנק"

מניתוח של מסמכים שדלפו עולה כי הרוכשת היתה חברה עלומה מקפריסין בשם DLN.RM, שמחזיקי המניות שלה היו מכרו הוותיק של שלאף ושר המשפטים לשעבר חיים רמון, איש העסקים מני ויצמן (שמכיר את רמון עוד מימיו בהסתדרות, והיה מעורב בניהול הפועל ת"א) ואישה לא מוכרת, ככל הנראה אזרחית סרבית, בשם מרינה לזרוביץ'. מהרישום הקפריסאי של החברה, חלוקת הבעלות בין השלושה אינה ברורה לגמרי, אולם מטיוטות לא חתומות של הסכמים מ-2018 עולה שוויצמן ולזרוביץ' התכוונו למכור לרמון את חלקם תמורת סכום סמלי שהסתכם בכמה מאות יורו לכל אחד. מסמכים אחרים, מאוחרים יותר, רומזים כי רמון אכן הפך לבעלים היחיד של החברה. ויצמן עצמו, בשיחה עם "שומרים", אמר כי איננו זוכר את ההתנהלות סביב החברה שכן לא היה פעיל בה, והפנה לרמון לקבלת תשובות.

פרט מעניין אחר שעולה מהמסמכים מצביע על כך שלחברה היו קשיים עם הבנקים המקומיים. תכתובת מיילים מ-2018 מצביעה על כך שלא פחות מארבעה בנקים קפריסאיים סירבו להעניק לה שירותים בנקאיים. האחרון שסירב היה Bank of Cyprus, שנימק זאת ב"מדיניות פנימית של הבנק".

שלאף מכר אבל המשיך להזרים כסף

לפי הסכם הרכישה, החברה של רמון ושותפיו שילמה 1,000 יורו על ביגובה ביי וקיבלה לחזקתה את החובות ואת הקרקעות. לצד הסכם הרכישה נחתם הסכם נוסף, ולפיו החברה קיבלה 1.25 מיליון יורו בתמורה לאופציה מוגבלת בזמן שתאפשר לשלאף להשתלט מחדש על הפרויקט בתשלום של כחצי מיליון יורו נוספים. עוד נקבע כי אם רמון יצליח למכור את ביגובה ביי לצד שלישי, חצי  מהרווח יעבור לחברה של שלאף. 

ההזרמות משלאף לא נעצרו שם. האופציה הוארכה ב-2018, והפעם שולמו תמורתה 1.65 מיליון יורו, ומחיר הרכישה מחדש עלה ל-750 אלף יורו. 2.5 מיליון דולר נוספים הועברו לחברה של רמון, ודרכה לביגובה ביי כהלוואה. ההעברות הללו נועדו, לפי המסמכים, להמשיך לממן את ההוצאות השוטפות.

חוות הדעת של השמאי מטעם החברה של רמון מעוררת את סימני השאלה ביחס להיגיון הכלכלי של הרכישה. כך למשל עולה ממנה כי גם עשור אחרי שהפרויקט יצא לדרך, ניהלה ביגובה ביי מאבק משפטי על חלק מהקרקעות שלכאורה רכשה והיו הנכס היחיד בפורטפוליו שלה. גם מועד תחילת העבודות, לפי המסמך, לא היה ברור. בנוסף לאלה נכסי החברה מוערכים במסמך ב-14.4 מיליון יורו, פחות משליש מחובותיה דאז כפי שדווחו לרשם החברות המקומי

מיד לאחר שנחתמו ההסכמים התחיל שר המשפטים לשעבר לפעול להשגת תספורת לחובות. בספטמבר 2016 הוא שלח לבנק לשעבר בקשה להפחתה משמעותית בחוב וצירף חוות דעת של שמאי. חוות הדעת הזאת מעוררת את סימני השאלה ביחס להיגיון הכלכלי של הרכישה. כך למשל עולה ממנה כי גם עשור אחרי שהפרויקט יצא לדרך, ניהלה ביגובה ביי מאבק משפטי על חלק מהקרקעות שלכאורה רכשה והיו הנכס היחיד בפורטפוליו שלה. גם מועד תחילת העבודות, לפי המסמך, לא היה ברור. בנוסף לאלה, נכסי החברה מוערכים במסמך ב-14.4 מיליון יורו, פחות משליש מחובותיה דאז כפי שדווחו לרשם החברות המקומי. "לפיכך", כתבה החברה של רמון לבנק האוסטרי, "אנחנו מביעים את דאגתנו כי הפחתה משמעותית בתביעתה של HETA היא בלתי נמנעת כדי להשיג הסדר במהירות". 

חודשים ספורים אחרי שרמון שלח את המכתב לנושים, הגישה ביגובה ביי את הדו"ח שלה לרשם החברות המקומי, ובו מספרים שונים לחלוטין. ערך הקרקע שבידיה, טענה החברה, טיפס בהתמדה לאורך השנים ועומד על כ-50.3 מיליון יורו. בסוף 2020, לפי דיווחיה, הוא כבר הגיע ל-54 מיליון יורו.

לא ידוע אם הבנק לשעבר היה מודע לפער העצום בהערכות בין השמאי של רמון לבין אלה של החברה שבשליטת רמון, אולם הוא לא הערים קשיים. במאי 2017 נחתם הסכם לפיו הבנק יעצור את הליכי הגבייה, ולא יפתח הליך חדלות פירעון. בתמורה נקבע כי החברה תשלם מיד כחצי מיליון יורו, כמחצית מהחוב שהצטבר בגין הריבית, ולא תחלק דיבידנדים בזמן ההקפאה. לפי ההסכם, רמון גם החל לקדם מהלך למציאת משקיע שיקנה את החוב מהבנק לשעבר. 

חיים רמון צופה בדרבי. תרומה מהחברה בקפריסין הגיעה להפועל ת"א, צילום: ראובן שוורץ חיים רמון צופה בדרבי. תרומה מהחברה בקפריסין הגיעה להפועל ת"א | צילום: ראובן שוורץ חיים רמון צופה בדרבי. תרומה מהחברה בקפריסין הגיעה להפועל ת"א, צילום: ראובן שוורץ

בין לבין, ולמרות החובות הכבדים של החברה ביגובה ביי, רמון לא שכח את הדברים הקרובים ללבו. ביולי 2016 תרמה החברה-האם הקפריסאית כ-100 אלף דולר להפועל תל אביב, שרמון היה בעל זכויות הניהול שלה בעבר. טיוטת הסכם מינואר 2018 רומזת שהחברה גם התכוונה להלוות לבנו של רמון, דור, סכום של 240 אלף יורו לרכישת נכס בברלין בתמורה לשעבוד הנכס לטובתה. מהמסמכים לא ברור אם העסקה יצאה לפועל.

חודשים ספורים אחרי שרמון שלח את המכתב לנושים, הגישה ביגובה ביי את הדו"ח שלה לרשם החברות המקומי, ובו מספרים שונים לחלוטין. ערך הקרקע שבידיה, טענה החברה, טיפס בהתמדה לאורך השנים ועומד על כ-50.3 מיליון יורו. בסוף 2020 לפי דיווחיה הוא הגיע ל-54 מיליון יורו

כך או אחרת, במהלך 2017 נמצא המשקיע שהסכים לקנות את החוב: חברה בשם הידרה השקעות מסחריות, שפועלת מאבו דאבי. לא ידוע מי עומד מאחורי החברה, אולם ממסמכים רשמיים שהוגשו לרשויות במונטנגרו עולה כי הידרה רכשה את החוב תמורת כ-13 מיליון יורו. ובמילים אחרות, הבנק לשעבר שילם על הרפתקת ביגובה ביי כ-30 מיליון יורו. יש להדגיש כי רכישת החוב בסכום האמור אינה אומרת כי הידרה בהכרח הסכימה גם להפחתת החוב של ביגובה ביי.

רמון בתגובה: מתנהל מו"מ מתקדם

חיים רמון בתגובה לשאלות שהועברו אליו מ"שומרים" ומשותפי הפרסום הבינלאומיים, ובהם כלי תקשורת מאוסטריה ומונטנגרו, העביר את התגובה הבאה: "אני דוחה בתוקף את הטענה כי הייתי איש קש של MS Privatstiftung (הקרן הפרטית של שלאף שהוזכרה בכתבה, ד"ד וא"ב). הטענות הללו פוגעניות, מעליבות ואינן אמת. MS Privatstiftung פנתה אליי ב-2016 וביקשה לקדם את פרויקט ביגובה ביי, שהיה תקוע במשך זמן רב. פניתי למר מני ויצמן, איש עסקים מוכר ובעל ניסיון בתחום המלונאות, יחד הקמנו את DLN.RM International Investment LTD, שהפכה לבעליה של ביגובה ביי, והתחלתי לעבוד בניסיון לחלץ את הפרויקט מהמבוי הסתום שבו היה שרוי. 

"מאז ביקרתי במונטנגרו מספר רב של פעמים, נפגשתי עם נציגי הממשלה והרשויות המקומיות, ובין היתר נחתם הסכם עם עיריית קוטור ביחס לפיתוח התשתיות המקומיות. במסגרת התהליך גם הייתי בקשר עם מספר גופים בינלאומיים העוסקים בפיננסים ובמלונאות על מנת לעניין אותם בהשקעה בפרויקט. בימים אלו ממש אנו מקיימים מו"מ עם גוף מוכר היטב בתעשיית התיירות, ואני מקווה שהוא יתקדם כבר בעתיד הקרוב.

"כל פעולותיי ללא יוצא מן הכלל היו מיועדות לקידומו של הפרויקט. ההאשמה האבסורדית ביותר (בשאלות שהועברו לתגובה) היא שהועבר כסף מביגובה ביי לטובת מטרות שאינן משרתות את טובתו של הפרויקט. זה מעולם לא קרה. אציין גם כי כל ניהול הספרים והפעילות הפיננסית של DLN.RM בוצעו בידי פירמת רואי חשבון ודווחה כנדרש לרשויות הקפריסאיות.

"מעבר לדברים אציין כי DLN.RM היא חברה פרטית המנוהלת כחוק, ואין לי עניין לחשוף את פעילותה או את המו"מ העסקי שהיא מנהלת, גם לא כדי להסיר ספקות העולים מהשאלות שהועברו. אסיים בכך שהטענות העולות מבקשת התגובה חסרות בסיס, דמיוניות וחסרות קשר למציאות".

מרטין שלאף, רוברט פלאצ'ק החזקות ו-MS Privatstiftung מסרו בתגובה: "מאז רכישת המניות בביגובה ביי ניסתה רוברט פלאצ'ק החזקות למצוא משקיע מנוסה בתחום שיוכל לקדם את הפרויקט. מסיבה זו, וכשברקע ניסיונו רב השנים וקשריו הנרחבים בעסקים של מר חיים רמון, נמסר הפרויקט לחברה שלו DLN.RM. כיוון שלחברה (של רמון, ד"ד וא"ב) לא היו את האמצעים הנדרשים לרכישת הפרויקט, הוסכם שהיא תשלם סכום סמלי, שרוברט פלאצ'ק תממן את העלויות השוטפות, וש-DLN.RM תקבל תגמול דחוי (הכוונה היא ככל הנראה לתשלום במקרה של מכירה מוצלחת של החברה, ד"ד וא"ב). DLN.RM השיגה מאז רכישת הפרויקט התקדמות ניכרת, כך למשל בתחום התשתית באזור, אך עדיין לא ניתן להשיק את הפרויקט". 

עוד נמסר כי ב-2017 נאלצה HETA למכור את חובה של ביגובה ביי ועשתה זאת דרך הליך מכרזי שלווה בידי מספר יועצים מקומיים. החוב נרכש על ידי הידרה מאבו דאבי: "חובותיה של ביגובה ביי עדיין קיימים, והשתלטותה של הידרה על הפרויקט עדיין לא הושלמה".

HETA, החברה שהחליפה את הבנק האוסטרי, מסרה כי בשל סודיות בנקאית היא אינה יכולה להתייחס לפרטים נקודתיים. עם זאת מסרה החברה כי מאז 2015 היא ניסתה, בסיוע יועצים חיצוניים, למצוא פתרונות לחוב. "שקלנו את כל אפיקי הפעולה המשפטיים האפשריים והסיכונים הכרוכים בהם. בסופו של דבר החוב נמכר למי שהציע את המחיר הגבוה ביותר, ולפי הגופים המפקחים על הבנק, זה היה המחיר הטוב ביותר שניתן היה לקבל באותו הזמן. ברצוננו להדגיש שהבנק לא הפחית את החוב על חשבון משלם המסים האוסטרים, אלא הקטין את ההפסדים לנושי הבנק".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות