זעקת הקוזאק הנגזל

ליבי ליבי לרמ"י, הלא היא רשות מקרקעי ישראל. אחרי הכשלון המוחץ של הגוף המיותר הזה בשיווק קרקע, כשלון שהגיע לשיא של כל הזמנים דווקא ב-2020, הלא היא "שנת הקורונה", בה שווקה כמות מגוחכת של פחות מ-30 אלף יחידות דיור, ולאחר שבזכות שיטת המכרזים שלה, הדומה יותר לשיטות תדלוק המחירים של בתי המכירות הפומביים סאותביס וכריסטיז, מנמקת כעת רמ"י את הכשלון בכך שהרשויות המקומיות הן, הן שמעכבות את אישורי שיווק הקרקע, כך שבפועל קיימות כעת "על המדף" רק כ-18 אלף יחידות דיור חדשות מאושרות.

אכן זוהי סנסציה מהתחרה עם גילוי אמריקה על ידי כריסטופר קולומבוס. אם אכן זה נכון, איך זה שנזכרו לפתע פתאום ברמ"י לבשר לנו כל כך? ואם כך, מדוע בכלל צריכים אנחנו את רמ"י בתור גוף מיותר עם סמכויות כמעט בלית מוגבלות שעוקפות אפילו את שרי האוצר, הפנים והשיכון? ואיך זה שעד היום אף אחד ברמ"י לא לקח אחריות לא רק על הכשלון בשיווק הקרקע שנה אחר שנה, אלא גם ובעיקר על כך שתדלוק רמות המחירים הינו בראש וראשונה פועל יוצא על שיטות המכרזים המעודדות ספסור רמות המחירים.

לדידי מדובר בזעקת הקוז'אק הנגזל. רמ"י שהוקמה ב-1960 על מנת לשמור מכל משמר על קרקעות המדינה, הפכה את מלאכתה לקרדום לחפור בו ובמקום לראות נכוחה את טובת המדינה וטובת אזרחי ישראל, הפכה לחתוך השומר מכל משמר על השמנת. העובדה שהיא חולשת על כ-92 אחוזים מעתודות הרקע במדינת ישראל מהווה לטעמי מונופול שמזכיר את המשטרים הקומוניסטים החשוכים ביותר, שם הולאמו כל משאבי המדינה לטובת האינטרס של המשטר.

קרקע המדינה צריכה וחייבת להיות משאב של אזרחי ישראל כולם. נכון, מתפקידה של הממשלה ויתר הרשויות לפקח ולראות שמשאב זה אכן מנוהל באופן מושכל, אולם, וזה אולם גדול, איך בכלל אפשר לנהל את המשאב הזה שעה שגוף אקס ממשלתי, אם תרצו מעין "קריית הוותיקן", מדינה בתוך מדינה, עושה ככל העולה על רוחו עם משאב הקרקע של כולנו, גם מדיר בפועל מהמכרזים את רוב רובם של הקבלנים, ובמיוחד את הקטנים והבינוניים, וגם שולט ללא מצרים על רמות המחירים.

רוני מזרחי נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת מזרחי ובניו זירת הנדלן | צילום: עזרא לוי

3 דוגמאות מובהקות לכך ממחצית השנה האחרונה הינם מכרזי רמ"י שהיו במע"ר העיר מודיעין, ברמת בית שמש ובקרית שלום שבדרום תל אביב, לכאורה שלושה מקומות שאין כלל קשר ביניהם. אולם המשותף לכל שלושת המכרזים הללו היה תדלוק רמות התמחור שהגיעו, רחמנא ליצלן, ל-50-100 אחוזים יותר ממחירי השוק, כלומר הקבלנים הזוכים במכרזים ייאלצו לתמחר את הדירות שייבנו בכ-50 אחוזים יותר, מה שיביא את מודיעין, לדוגמא, למחירי רמת גן, את רמת בית שמש למחירי רעננה ואת קריית שלום למחירי גבעתיים.

ואם לא די בכך, לאחרונה רמ"י המציאה "פטנט" חדש - בסיום המכרזים בגבעתיים ובפתח-תקוה הזמינה את 3 ההצעות הגבוהות להתמחרות נוספת.. כלומר, אין גבול לגרידיות... 

לסיכום, את המנגינה הזו חייבת ממשלת ישראל להפסיק ויפה שעה אחת קודם. העובדה שמדינת ישראל אינה מצליחה לחצות את תקרת הזכוכית של 45 אלף התחלות בנייה לשנה איננה בידי שמיים כלל ועיקר. היא בידי אותם פקידי רמ"י עלומים שבגללם, רק בגללם, מאות אלפי ישראלים אינם מצליחים לממש את חלום הדירה ומספר זה רק יילך ויגדל משנה לשנה אם לא תפורק רמ"י לאלתר!

*כותב המאמר רוני מזרחי הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת "מזרחי ובניו"