פינוי בינוי זה גן עדן

לפני חמש שנים השיק המוזיקאי גלעד כהנא את האלבום "אפריקה שלי" באירוע פופ אפ מוצלח שיזם בבית רומנו. הוא כלל 50 אמנים שהציגו ב־17 חדרים, כמספר שירי האלבום, כשבכל אחד מהם התרחש אירוע אמנותי אחר. כדי לקדם את האירוע פרסם אז כהנא סרטון שבו הוא משוטט עירום (ומפוקסל חלקית) במוזיאון תל אביב. 

סביר להניח שטיזר כזה לא היה עובר את חברת שיכון ובינוי נדל"ן שביחד עם היזמית "התחדשות אורבנית" הזמינה את כהנא, בתיווכה של האוצרת מורן בן פורת ובעקבות האירוע המוצלח בבית רומנו, לקיים אירוע פופ־אפ בן שלושה ימים (12־15 באוקטובר) בשלושה בניינים ברחוב סמאטס בתל אביב, שעומדים לפני הריסה ובנייה מחדש. 

גלעד כהנא בבניין שבו יתקיים אירוע "בין לבין". "ניסיתי לייצג את ההרף הזה שבין הריסה לבין בנייה. זה הדהד לי את העניין של תוהו ובוהו, גן עדן והגירוש מגן עדן" | צילום: אוראל כהן

כהנא מכנה את הפלטפורמה שקיבל "מגרש משחקים משוגע" ומספר שהדבר שמשך אותו בפרויקט הוא ״ההרף הזה שבין הריסה לבין בנייה, בין האין לבין היש, שזה בעצם היצירה - השלב שאתה עומד מול כלום ופתאום יש משהו", הוא אומר. "זה הדהד לי קצת את העניין של תוהו ובוהו, גן עדן והגירוש מגן עדן - הקלאסיקה". 

כך נולד הפרויקט הגרנדיוזי "בין לבין" שכולל הקרנה על גבי 18 מרפסות של 3 בניינים, "המרפסות יהפכו למעין אורגן אורות והקרנות ענק", ויהיה מיצב גדול מימדים שמתפרש על פני בניין בן שלוש קומות. בקומה הראשונה, המייצגת את התוהו ובוהו, יתקיים מעין מופע אור קולי בחלל חשוך הכולל מוזיקה שכתב כהנא ותאורה הנובעת מ־108 פנסים, שיצר התאורן שי שטרקר.

בקומה השנייה, שאותה מכנה כהנא גן עדן, ניצב יער של צמחי במבוק אמיתיים. "לא במבוקים שמתו, אלא חיים שאנחנו שותלים שם במיוחד", אומר כהנא, "כך שאת בעצם ממש דורכת ביער". 

למה במבוקים בגן עדן?

"אני גדלתי עם במבוקים, הילד שגידלו אותו במבוקים. באיזשהו שלב, כשהייתי ילד ורציתי קצת עצמאות, גרתי תקופה במחסן שהיה בגינה של ההורים שלי ומחוץ למחסן היו הרבה במבוקים. הם היו פריט נוי. אבא שלי היה מהנדס מים. הוא מאוד אהב צמחים, מאוד אהב גננות ומאוד אהב להתעסק בגינה. הוא שתל במבוקים והם גדלו והתרבו ובעצם הבמבוקים האלה היו הפס קול של החיים שלי.

יש רגעים כאלה שיש שינוי במזג אוויר כשעוברים עונה ופתאום ישר בא זיכרון ולרוב זה זכרון רומנטי במהותו. הוא צבוע בצבעים רכים וחמים, הוא טוב אליך והבמבוקים זה הפס קול של הרגעים האלה. הסאונד הזה, זה גן עדן״. 

הקומה השלישית היא הגירוש. ״בחדר הזה במקום קירות יהיו מסכי לד", מתאר כהנא. "באמצע החדר תהיה קלדנית עם עמדה ויופיעו בו אמניות ואמנים של מילים: משוררים, זמרות, ספוקן וורד, שחקניות, אנשי מילה, בהם נועם פרתום, נועה קולר, נועם ענבר, רועי כפרי, שמעון אדף ועוד. הם ידברו, הקלדנית תקליד בזמן אמת, והמלים יעלו למסך, יתחילו להסתובב בחדר ויצרו מעין מערבולת של התודעה של הדובר".

איך בחרת את האמנים?

"מה שהנחה אותי בליהוק זה שאלה אנשים שכשנפתח להם הפה אתה מרותק וזה לא משנה אם זה משורר, שחקנית, או פילוסוף״. 

ומה הקשר בין זה לבין הגירוש?

"התודעה. בסופו של דבר מה שקרה לנו אחרי שגורשנו משם זה קודם כל שהפסקנו להיות נצחיים, ונולד הדבר הזה שקוראים לו הזמן ואז גם נולד התיעוד ואז גם נולד העתיד ואז גם נולד העבר. אנשים מתקשים עם ההווה כי הם תקועים עם העבר ועם החטא והם אומרים לעצמם ׳למה אכלנו מהפרי האסור׳ או ׳זה לא אני זו היא או הוא׳. בלאגן. אז זה הגירוש, חד משמעית. הגירוש בעצם הפך אותנו מיצור אחד שהוא נצחי למרקם אנושי שהוא נצחי".

מימין: שמעון אדף ונועה קולר. "חיפשתי לאירוע אנשים שכשנפתח להם הפה אתה מרותק" | צילום: טל שחר, אביגיל עוזי

ועם מה אני יוצאת מכל זה?

"בתקווה שלי את יוצאת עם השראה לעשות משהו שהוא שלך".

האירוע, שעליו מדבר כהנא בהתהלבות רבה, נמצא כרגע רק בראשו. ההצבה תתרחש רק כמה ימים לפני המועד ואפילו אין הדמיות. מהיכרותי עם התחום, לא קל לשכנע אנשי עסקים - ובמקרה הזה חברת בנייה - להיכנס להרפקתה אמנותית שעולה הרבה כסף (ראו מסגרת), על אחת כמה וכמה כשאין להם מה לראות. איך כהנא הצליח לעשות את זה? "אני מנסה להלהיב את כל מי שאני עומד מולו ולגייס אותו לצבא היצירה״, הוא אומר. ״אני חושב שההתלהבות היא באמת מדבקת. אין חיסון לדבר הזה״.

אחד משיתופי הפעולה המאוד מוצלחים בין אמנות לחברות נד״לן היה ״מוזיאון הפופ אפ״ של חברת ׳אנשי העיר׳ ביחד עם האוצרת יערה זקס. 90 אמני גרפיטי (שביחד קיבלו 100 אלף שקל לטובת החומרים) השתלטו על בניין שיועד לפינוי־בינוי בתל אביב ואלו הביאו עשרות אלפי מבקרים. לצד התשבוחות הרבות נשמעה לא מעט ביקורת על כך שחברות הבנייה מצטיירות כנותנות חסות לאירועי אמנות אך בעצם מדובר בפרויקט נדל"ן שמנצל את האמנים והאמנות במטרה להשביח נכסים. 

״איי דונט קר, לא מעניין אותי״, עונה כהנא. ״אני שנים במקצוע ועוסק רק באמנות מהמון היבטים שלה. ככל שהשנים עוברות אני מגלה שתקציבים יכולים להגיע מהרבה כיוונים. בתור חולם אני צריך תמיד למצוא דרך לעשות אמנות. אז מגיע להם הבונוס שלהם. הם השקיעו פה המון כסף בשביל אירוע אמנות אמיתי ולא התערבו. הם פשוט קיבלו את החזון האמנותי, וברגע שזה קורה זה מדהים - כי בסופו של דבר יש דברים שכדי להוציא אותם לפועל אתה לא יכול אחרת, ובכל פעם צריך למצוא את ההזדמנויות האלה. כשבא אליך מישהו ומאפשר לך לעשות דברים בחופש מוחלט: בעיני סחתיין עליו. באמת". 

* * *

"נתנו להם שיעשו מה שבא להם"

היזם שממן את האירוע רואה בו הזדמנות להחזיר לעיר שהוא בונה בה

איתיאל בן פורת, מנכ"ל ובעלים של חברת "התחדשות אורבנית", שמימנה את הפרויקט ביחד עם שיכון ובינוי (ובן זוגה של אוצרת הפרויקט מורן בן פורת), מספר כי הושקעו בו 600 אלף שקל. זה סכום נדיב מאוד ב כלל וביחס לשיתופי פעולה קודמים שנעשו בין חברות בנייה לאמנים. 

״אני חובב אירועים כאלה״, הוא מספר. "היה לי חשוב שיעשו מה שבא להם, שתהיה להם אפשרות לחלום וליצור בלי שנתערב, ושהאמנים המשתתפים בזה יקבלו כסף. אמרנו: ׳קחו, יש לכם קארט בלאנש׳". 

מה זה אומר?

"גם בתקציב וגם בזה שהם בעצם מנהלים את האירוע. בסוף יצא שאנחנו עובדים אצלם - שבוע יקח לנו רק להכשיר להם חללים״, הוא אומר בחיוך. 

כהנא שכנע אתכם בלי הדמיות.

"נכון. גם הייתי באירוע של גלעד בבית רומנו ואהבתי מאוד". 

את הטיזר לאירוע ההוא ראית? זה היה עובר אצלכם?

"שאלה מעניינת, לא יודע. ברור שאנחנו רוצים לעשות בסוף משהו שיתאים לכולם אבל לא היתה אף נקודה שהגבלנו אותו".

למה אין כמעט חברות בניה שמשקיעות באירועים שכאלה?

"כי אין לזה ערך כלכלי, זה לא מוכר דירות. לי היה חשוב להפוך את זה לאירוע אמנותי ובכך להחזיר קצת לעיר שאני גר בה".