נשיאת שנקר נקנסה על העלאת שכר ל-5 פרופסורים

ליחידת האכיפה במשרד האוצר שתפקידה לזהות חגירות שכר בשירות הציבורי יש אחות צעירה שמכונה היחידה לחקירות השכר, היחידה מלווה על ידי אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה ויש לה סמכויות שיפוט משמעתי. כתבי התובענה של היחידה מסתיימים ב-98% מהמקרים בהרשעה בבית הדין המשמעתי. 

לדוגמה, מנכ"ל המועצה האזורית גוש עציון לשעבר המציא הטבת שכר הקרויה "נוהל תגמול סייעות בגין אי היעדרות", הנוהל קבע כי סייעת שלא תיעדר מעבודתה במשך 6 חודשים תקבל תוספת שכר של 500 שקל למשכורתה מדי חמשה חודשים. במהלך  2015 שילמה המועצה את תוספת השכר הזו שהסתכמה ב-16,500 שקל שלא כחוק. על אף שבית הדין המשעתי ראה את הנושא בחומרה רבה, הוא הסתפק בנזיפה במנכ"ל לשעבר בין השאר משום שלמנכ"ל היו שיקולים של יעילות וחסכון.

גן ילדים | צילום: דנה קופל

מידה מסוימת של אירוניה ניתן למצוא כי הממונה על השכר אימץ את הפיילוט של מנכ"ל מועצת גוש עציון, מבלי לתת לו קרדיט.

בתיקי החקירה שנסגרו השנה, ניתן למצוא את המקרה שעסק ב"אלמנה" מהעיר טירה, שעלה חשש כי למעשה היא אינה בחיים, וגורמים בעירייה ממשיכים להעביר לה כסף. בחקירה התברר שהאישה בחיים והתיק נסגר.

בתיקי החקירה ניתן למצוא גם טעויות אנוש נוספות, כמו חשבת שכר שהוסיפה לעובד בעירייה 'רכב צמוד', ושכחה להפחית את 'תשלומי אחזקת הרכב'. החשבת לא יכלה לעמוד לדין משמעותי כי היא למעשה היתה 'עובדת חיצונית'. 

המקרה של מכללת שנקר

נשיאת המכללה, פרופ' יולי תמיר, ביקשה ב-2012 ממנכ"ל המכללה דרור קוה להעניק תוספות של 20% לשכרם של 5 פרופסורים ששימשו כראשי מחלקות, בזמן שקובץ ההנחיות של הות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב) קובע בפירוש כי אם המחלקה קטנה מ-100 תלמידים ניתן לתת תוספת של 5% לכל היותר. הוראות אלו הביאו לתשלומי יתר בהיקף של 240 אלף שקל, תמיר וקווה הועמדו לדין משעתי. 

פרופ' יולי תמיר, נשיאת מכללת שנקר | צילום: עמית שעל

ההגנה טענה כי מדובר במעשים שנעשו בתום לא וללא כוונת הסתרה. תמיר עצמה בדיון כי "מעולם לא עשתה בשירות הציבורי מעשה לא ראוי והיא מעדיפה לסיים את עינוי הדיון ולא לגרור אותו לתפקידה הציבורי הבא". בית הדין קיבל את הסדר הטיעון שכלל נזיפה וקנס של 15 אלף שקל. 

קוה, המנכ"ל, שהואשם גם בהענקת הטבת שכר לעצמו. זכה אף להסדר מקל יותר, שכלל נזיפה וקנס של 10,000 שקל עם זאת מתוכן כתבי התובענה עולה כי קוה למעשה היה האחראי האמיתי לחריגת השכר בכך שלא התריע בפני תמיר כי מדובר בחריגה. התביעה הסכימה להסדר הטיעון בגלל שיקולים הקשורים למשך הזמן שעבר מאז ביצוע העבירות, מצבו הבריאותי של הנאשם. התביעה הדגישה כי מדובר בהסדר מקל ביותר שאינו משקף את המדיניות הראויה של התביעה.  

מנהלת החשבונות הראשית במועצת ג'לג'וליה זכתה כבר לנזיפה מבית הדין המשמעתי בסוף 2018 על שהעניקה לעצמה הטבת שכר של 125% משרה. אלא שבנובמבר 2020 היא הגיעה שוב לבית הדין המשמעתי, כשהוברר שהיא העבירה מחשבון העירייה לחשבונה הפרטי כ-70 אלף שקל. לדבריה, הטבות אלו בשכרה אושרו על ידי ראש המועצה. בשל העובדה כי מדובר בעבירה שנייה מחד, והעובדה כי הנאשמת סובלת ממצב בריאותי קשה מצד שני, החליט בית הדין לקבל את הסדר הטיעון שכלל נזיפה חמורה, הורדה בדרגת שכר אחת למשך שנתיים, פסילה לצמיתות מתפקיד במועצת ג'לג'וליה והחברות שבבעלות המועצה, ופסילה ל-10 שנים ממילוי תפקיד בגופים המתוקצבים והנתמכים.