הייצוגית נדחתה: ניתן לגבות אגרה מיוחדת עבור הנפקת דרכונים בשדה התעופה

הגעתם לשדה התעופה, גילתם לפתע שהדרכון לא בתוקף ולצורך חידושו הזמני גבו ממכם מאות שקלים? מסתבר שזה תקין. בית המשפט המחוזי בת"א דחה אתמול (ג') תובענה ייצוגית נגד רשות האוכלוסין וההגירה, וקבע כי הרשות מוסמכת להנפיק דרכונים זמניים למי שעומד לטוס תוך 48 שעות ולגבות אגרה מיוחדת לשם כך.

מפסק הדין עולה כי המבקש הגיע עם רעייתו לנמל התעופה בן גוריון לצורך טיסה לחופשה בחו"ל. כשהגיע לנמל התעופה גילה שדרכונו אינו בתוקף וכי לא יוכל לטוס. הוא פנה ללשכת רשות האוכלוסין וההגירה שבנמל התעופה, ביקש וקיבל דרכון זמני, שאיפשר לו לטוס לחופשה המתוכננת. עבור השירות גבתה ממנו הרשות סכום של 825 שקל, בעוד שהאגרה בגין חידוש דרכון בלשכה אחרת של הרשות מבעוד מועד היה מחויב בסכום של 270 שקל.

כמה חודשים לאחר שחזר מהחופשה הגיש  המבקש תובענה ייצוגית נגד רשות האוכלוסין וההגירה בה הוא טען כי הרשות פעלה בחוסר סמכות ושלא כדין כאשר לו את הדרכון הזמני. המבקש טען כי תקנות הדרכונים מאפשרות הוצאת דרכון זמני בנמל התעופה רק במקרים דחופים, ואילו חופשה עם רעייתו אינה מקרה דחוף. המבקש ביקש בשל כך השבת הפרש האגרה ששילם.

עוד טען המבקש, כי בעוד שהתקנות קובעות קריטריונים להענקת דרכון בדחיפות בלשכת הנמל, הרי הרשות מאפשרת חידושו של דרכון בלשכת נמל גם למי שאינו עונה על אותם  קריטריונים, כלומר, גם למי שעניינו אינו נחשב כדחוף. המבקש דחה  את טיעוני הרשות לעניין זה כי "הצילה" את חופשתו וטיסתו. לדבריו, הרשות מנועה מלהעלות טענה זו מאחר והרשות הינה אורגן של מדינת ישראל, ולפיכך אינה עושה "טובה" לאזרחיה, עת היא מעניקה להם שירות.

מנגד טענה הרשות כי גבייתה של האגרה המוגדלת נעשית בדיוק על פי תקנות הדרכונים ומכוחן וכי נדרשת תעוזה לא מעטה, לבקש מהרשות "להציל" נסיעה משפחתית, ורק לאחר מכן, לטעון בדיעבד כי אין לרשות סמכות כלל ועיקר להנפיק דרכון זמני במצב דברים זה, לרבות גביית האגרה המוגדלת.

עומסים בנתב"ג | צילום: עמית שעל

השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן דחתה את הבקשה ולא אישרה אותה כייצוגית, וקבעה כי הרשות מוסמכת לכלול בגדר מקרים דחופים, מקרים בהם יש טיסה קרובה (בתוך 48 שעות), ובלשכת הרשות בנמל התעופה מוצג כרטיס טיסה. עוד נקבע כי הרשות פרסמה דברי הסבר באתר בהם קבועים תנאים אלו, והרשות מאזנת בכך בין הזכות לחופש תנועה, לבין הצורך להימנע מהנפקת דרכונים לא ביומטריים שלא לצורך. 

עוד קבעה השופטת כי לא היה מקום שהמבקש יעשה שימוש בשירות, ולאחר שקיבל דרכון ונסע לחופשה יגיש תביעה כנגד הרשות. לדבריה, יכול היה המבקש לשוב לביתו, להנפיק דרכון חדש במחיר הרגיל שלא בנמל, ולוותר על החופשה. באופן חריג חייבה השופטת את המבקש בתשלום הוצאות לרשות בסכום של 20 אלף שקל.