מערכת זיהוי פנים בסין | צילום: רויטרס
כלכליסט טק
כך סין חטפה סטודנטית למשך שנתיים, לפני שהרשתה לה לחזור לארה"ב
אחד המאפיינים של משטר טרור שנועד לדכא אוכלוסיות מסוימות הוא טשטוש חוקים של אסור ומותר. כל חטאה של וֶרָה ג'וֹאוּ, סטודנטית לגיאוגרפיה באוניברסיטת וושינגטון ממוצא חווי, שהגיעה לביקור חברי בסין, הוא שהורידה VPN. פעולה שהפכה את חייה וחיי משפחתה לגיהנום
אחד המאפיינים של משטר טרור שנועד לדכא אוכלוסיות מסוימות הוא העדר משנה ברורה של אסור ומותר.
קראו עוד בכלכליסט:
הנתין אף פעם לא יקבל רשימת חוקים או כללי התנהגות שיבטיחו לו שאם יציית להם, לא יאונה לא כל רע. שאם רק יהיה נתין טוב וצייתן, הוא יוכל לשייט מתחת למכ"ם ולחיות את חייו ברגיעה יחסית, לשמור על סדר ויציבות מסוימים בעולמו.
זה לא קורה, כי המטרה של משטרים כאלו היא לשלוט לא רק בהתנהגות של אוכלוסיות אלא גם בצורת המחשבה שלהן. לעצב אותה כך שתמיד תהיה תחושה של חוסר ביטחון, אי-יציבות, פחד תמידי שאורב בפאתי התודעה, כמעט בלתי נתפס אך נוכח ומשפיע בכל זאת. הנתין אף פעם לא יודע האם הוא "בטוח" או בסכנה, האם עשה משהו שיביא אליו את זעם השלטונות, יפרק את חייו ויכניס אותו למערבולת. הוא אף פעם לא יודע מתי תגיע הדפיקה בדלת.
"VPN - סימן לקיצונות דתית"
ובמקרה של וֶרָה ג'וֹאוּ, סטודנטית לגיאוגרפיה באוניברסיטת וושינגטון, הדפיקה (המטאפורית במקרה הזה) הגיעה בפעם הראשונה ב-2017 בדמות זימון מפתיע בעת לתחנת משטרה, בעת ביקור קצר מארה"ב בעיר קְווֵיְטוּן שבמחוז שִׂינְגְ'יָאנְג בצפון-מערב סין.
כשבאה לתחנה, כך כתב דרן ביילר בספרו עוכר השלווה In The Camps: China’s High-Tech Penal Colony, הוברר לה שהיא הוכרזה על ידי השלטונות כ"קדם-פושעת" (pre-criminal), בגין המעשה הנורא של התקנה ושימוש ב-VPN לצורך צפייה באתרים לא חוקיים: חשבון הג'ימייל של האוניברסיטה שלה. "זה סימן לקיצונות דתית", נאמר לה.
כתבתי כאן לא מעט על הדיכוי האכזרי של סין את המיעוט האויגורי ואוכלוסיות מוסלמיות נוספות בשינג'יאנג – המודל העדכני ביותר שיש למדינת משטרה מודרנית. החל מסריקות ביומטריות שמגיעות עד לאברים הפנימיים, עבור ברישות רחובות ערים במערך של מצלמות זיהוי פנים, דרך שימוש בבינה מלאכותית לזיהוי גורמים קיצוניים ושליחתם למחנות חינוך מחדש, ושימוש באוכלוסיות המדוכאות לעבודות כפייה. השליטה ברגשות היא הבט משמעותי במערך הדיכוי הזה, שכולל גם פיתוחים טכנולוגיים מגוונים.
ג'ואו אינה אויגורית אלא חְווֵי, מיעוט אתני מוסלמי שאוכלוסייתו בצפון-מערב סין מוערכת בכמיליון איש, ושסובל בשינג'יאנג מדיכוי דומה לזה של האויגורים. כבוגרת תיכון אמריקאית בפורטנלד שבאורגון, לדברי ביילר (שהיה מרצה שלה באוניברסיטה), היא לא ראתה את עצמה כדתייה, והביקור בסין ב-2017 היה תוצאה של נסיעה ספונטנית במטרה לפגוש את החבר שלה. היא לא היתה מודעת לשינויים שחלו במחוז בהעדרה, ולמערך הדיכוי הנרחב שהחלה המדינה להפעיל נגד אויגורים ומיעוטים מוסלמיים אחרים.
אחרי חקירה קצרה במשטרה, נשלחה ג'ואו ל"בדיקה רפואית" שהיתה למעשה סריקה ביומטרית כפויה ופולשנית במיוחד, שכללה סריקת פנים, הקלטת חתימת קול, ואיסוף דגימת דם וטביעות אצבע. הסמארטפון שלה הוחרם במטרה לסרוק אותו ואת חשבונות המדיה החברתית שלה בחיפוש אחר סמלים ודימויים מוסלמיים. כשקיבלה אותו בחזרה, הוסרו ממנו אפליקציוות אסורות כמו אינסטגרם.
ג'ואו נאזקה עם ידיים מאחורי הגב, כמו היתה לכל הפחות רוצחת המונים, והועמסה לניידת משטרה שהפקידה אותה בתא מעצר בתחנת משטרה לשעבר בפאתי קוויטון, שהוסבה למחנה חינוך מחדש. שם הוחזקה ג'ואו במשך כמה חודשים עם 11 נשים מוסלמיות אחרות, כולן אשמות ב"קדם-פשעים" כמוה. אשת עסקים קזחית נעצרה מכיוון שהתקינה ווטסאפ במטרה לשמור על קשר עם שותפיה בקזחסטן. אישה אויגורית נענשה על כך שמכרה סמארטפונים ואפשרה לרוכשים לרשום את כרטיסי הסים שלהם באמצעות תעודת הזהות שלה.
ג'ואו שוחררה באפריל 2018, תחת התנאי שתפגוש באופן קבוע את "עובדי היציבות החברתית" המקומיים ושלא תעזוב את שכונת מגוריה. "מדי יום שני", כותב ביילר בפרק מספרו שפורסם באתר MIT Technology Review. "קצין המבחן דרש מוורה להשתתף בטקס הנפת הדגל השכונתי, לשיר בקול את המנון סין ולהצהיר על נאמנות לממשל.
בשלב זה, בעקבות דיווחים נרחבים על מעצרים בגין פשעי סייבר בעיירה הקטנה (קטנה במונחים של סין, בקוויטון מתגוררים יותר מרבע מיליון תושבים, ע"כ), היה ידוע שניתן לזהות התנהגות מקוונת באמצעות מערכות ניטור מקוונות. כמו כולם, ורה החלה לכוונן את ההתנהגות המקוונת שלה. בכל פעם שעובדת היציבות החברתית שהיתה אחראית עליה שיתפה משהו במדיה חברתית, ורה היתה הראשונה לעשות לה לייק. כמו כל מי שהכירה היא החלה 'להפיץ אנרגיה חיובית' באמצעות קידום אידיאולוגיית המדינה".
חיי היומיום היו כמובן רחוקים מנורמליים, וג'ואו נאלצה לנווט בין מערכי מעקב ונקודות ביקורת שנפרסו ברחובות עירה. פעם אחת, באמצע 2019, בעת טיול ברחובות העיר, היא נעצרה על ידי שוטר שלקח אותה ל"תחנת נוחות משטרתית" סמוכה – אחת מ-7,700 תחנות כאלו שפזורות במחוז ומהוות חלק ממערך המעקב והשליטה. היא נעצרה אחרי שמערך מצלמות ביומטריות זיהה שחצתה לרגע את הקו הדימיוני שתחם את גבולות השכונה שלה – "קדם-פשע" נוסף שלמזלה לא נגמר הפעם בשליחה למחנה חינוך מחדש.
לא בטוח להיות עם חברים
בדרכה עם חברה לקולנוע, צלצלה האזעקה בעת שסרקה את תעודת הזהות שלה בנקודת ביקורת בקניון. היא עוכבה לתשאול, החברה מיהרה להעלם בקהל מחשש שתעוכב גם היא רק מכיוון שהיתה בנוכחותה. "הבנתי שזה לא בטוח להיות עם חברים. התחלתי להשאר בבית כל הזמן", סיפרה לביילר. וזו, כמובן, אחת המטרות של מערך הדיכוי – מעצר בית תמידי מרצון.
ג'ואו גם נשלחה לביצוע עבודות כפייה, אם כי במקרה שלה קלות יחסית: אחרי שמפקד המשטרה המקומי גילה שלמדה באוניברסיטה בארה"ב, הוא ביקש מקצין המבחן שלה לשלוח אותה ללמד את ילדיו אנגלית. "חשבתי לבקש ממנו לשלם לי. אבל אבא שלי אמר שאני צריכה לעשות את זה בחינם. הוא גם נתן לי אוכל להביא להם, כדי להראות עד כמה אני להוטה לרצות אותם", סיפרה.
"לאבא שלך שלך יש עבודה טובה והוא יוצא לפנסיה בקרוב. תזכרי את זה"
ה"עבודה" הזו היתה בסופו של דבר הדרך של ג'ואו החוצה, ובאוקטובר 2019 קצין המבחן שלה בישר לה שלאור ההתקדמות שרשמה יותר לה לחזור ללימודים בסיאטל. זאת, כמובן, בתנאי שתתחייב שלא לספר על מה שחוותה בשנתיים הקודמות. "לאבא שלך יש עבודה טובה, והוא יצא בקרוב לפנסיה. תזכרי את זה", הוא אמר לה באיום לא בדיוק מרומז.
ג'ואו יצאה החוצה. הסיפור שלה לא יוצא דופן, לא מחריד או רצוף זוועות, אין כאן טרגדיה אנושית קורעת לב. הוא כמעט בנאלי. וזה מה שכל כך מפחיד בו. ג'ואו לא חוותה יחס מיוחד, אלא את חיי היומיום של עשרות מיליוני בני אדם שנמצאים תחת דיכוי קבוע, פיסי ונפשי, שעולמם יכול להקרע באחת בגלל איזה "קדם-פשע" לא ידוע שביצעו. אלו הם חיים תחת פחד תמידי, תוצאה של חוסר ידיעה מתי תגיע הדפיקה בדלת, בגין איזה מעשה שעד עכשיו היה תמים ושגרתי החיים כפי שהכרת אותם יגיעו לסיומם. זה מצב, שבו כבר לא צריך למשטר את האוכלוסייה, כי היא כבר הפנימה את הדיכוי ודואגת למשטר את עצמה. המצב האידיאלי מבחינת ממשלת סין, והמצב הנורמטיבי כיום בשינג'יאנג.