האחריות של הגברים על פערי השכר

בשבועות האחרונים תוססות הרשתות החברתיות ונשים רבות מכל הסקטורים מפרסמות את השכר הנוכחי שלהן, במטרה להעלות את המודעות לפערים ולעיוותי השכר בארץ. 

הנתונים ברורים, ולא באמת מפתיעים: נשים בהייטק מרוויחות בממוצע מעל 20 אלף שקל בחודש, כאשר עובדות ב"מקצועות נשיים" כמו מורות, אחיות ובמקצועות טיפוליים מרוויחות פחות מעשרת אלפים שקלים. 

אם תשאלו את הסייעות של המעונות המפוקחים השובתות בימים אלה על תנאי השכר הקשים שלהן, הן מרוויחות גם פחות מששת אלפים שקלים בחודש, ברוטו.

פערי שכר | צילום: שאטרסטוק

פערי השכר בין גברים לנשים בישראל הם מהגבוהים בקרב מדינות ה-OECD. חוקים שנחקקו במהלך השנים במטרה לצמצמם הועילו באחוזים קטנים, ואפילו בשירות הציבורי, שם על אחת כמה וכמה ראוי לפעול באופן חוקי ומוסרי, הפערים גבוהים וזועקים. אך דווקא אלה שאמורות להתרעם על כך, מעדיפות לא פעם להנמיך את הלהבות, להישאר מחוץ לרדאר ולהמשיך בשגרת חייהן שבין כה וכה עמוסה דיה. 

נשים נוטות להרגיש "לא נעים" בכל הקשור לשכר ולתנאים, ובכך משתרשת תופעה של "מתנצלות". בפוסטים השונים שהתפרסמו ברשתות החברתיות ראו זאת בבירור: מהנדסות שמרוויחות היטב מתנצלות על כך, מרגישות לא בנוח לדבר על השכר הגבוה שמגיע להן בזכות ולא בחסד. קבוצה נוספת של מתנצלות הן נשים העובדות במשרה חלקית, לרוב במטרה לטפל בילדים, הנאלצות לא פעם להתנצל גם בתוך הארגון על כך שהן לא שם כל יום וכל רגע. 

חשוב לבקש העלאת שכר

ייסורי המצפון מלווים נשים בשוק העבודה הישראלי בכל יום ביומו. על חוסר היכולת לאזן בין בית לעבודה, על השכר הנמוך, על היעדר הידע כיצד להילחם על מה שמגיע. כסמנכ"לית משאבי אנוש אני נתקלת לא פעם בנשים שבראיון עבודה מבקשות שכר נמוך ממה שגבר היה מבקש לאותו התפקיד. אני פוגשת נשים שלא מנהלות משא ומתן על תנאי העבודה שלהן, כי לא נעים ואם כבר מנהלות כזה, הן מתנצלות על כך.  

לאחרונה קיימתי מספר הרצאות בארגון על איך זה להיות מנהלת אישה בעולם המודרני. בין היתר ציינתי למה חשוב לבקש העלאת שכר או להגיש מועמדות לתפקיד בכיר יותר ואיך לעשות זאת בלי חששות ומחשבות טרדניות. רבים התפלאו ואמרו שאני יורה לעצמי ברגל. אבל זהו כלי חשוב כל כך עבור נשים, שהייתי מוכנה לספוג את הריקושטים מסביב. 

יהיה קל לקרוא לנשים לאזור אומץ ולבקש יותר. אבל האומץ האמיתי צריך להיות בקרב הגברים. הגברים שיהיו שותפים יותר בטיפול בילדים וניהול משק הבית, בקולגות שיצאו נגד שכר לא שוויוני באותם תפקידים. האומץ הוא בדרגי הניהול בארגון, בקרב קובעי המדיניות. 

תפקידם של מנכ"לים ומנכ"ליות, כמו גם של מנהלי ומנהלות משאבי אנוש הוא לפעול ביתר שאת במטרה למחוק כליל פערי שכר מגדריים באותם תפקידים לעובדים בעלי אותו רקע וניסיון, להכיר את החסמים התרבותיים, הארגוניים והמערכתיים ולפרקם בזה אחר זה. גם אם זה לא יהיה פשוט או מהיר, אל לנו לחכות לחקיקה מיוחדת אלא לפעול בעצמנו. בכוחנו לשנות עוולות של שנים רבות, ולהעניק לנשים את המגיע להן.

ורד בהר היא סמנכ"לית משאבי אנוש ותפעול במוסד הטכניון למו"פ בע"מ