כך נכשלת ישראל בדרך להטלת פיקוח על ענקיות הטכנולוגיה

רגולציה של פעילות ענקיות הטכנולוגיה בכלל, ורשתות חברתיות בפרט, היא משימה קשה ומורכבת. קשה, כי החברה לא צפויות לשתף פעולה עם מרבית הפתרונות והכללים שיקודמו, ואף להציב חסמים משמעותיים בדרך לאישורם ויישומם בפועל. לא חסרים להם הכסף והאמצעים לעשות זאת. מורכבת, כי מהם הפתרונות הרצויים זו שאלה שהתשובה עליה אינה ברורה, משתנה ממצב למצב, ממומחה למומחה, מבעיה לבעיה, לעתים אפילו מיום ליום. אף אחד לא יודע מה יעבוד, כי בינתיים לא נמצא הפתרון שעובד.

מדינה שרוצה להגביל את כוחן של החברות צריכה כמובן לחשוב ביצירתיות ולפתח פתרונות מקוריים וחדשניים, להיות מעין סטארט-אפ של רגולציה. אבל עוד קודם לכן, היא צריכה לפעול בצורה חדה וממוקדת, להתנהל באופן מוסדר, מחושב ומתואם, להיות ברורה כלפי עצמה וכלפי חוץ מה היא מבקשת להשיג. מדינת ישראל יוצאת בימים אלו לדרך ארוכה ופתלתלה בדרך לאסדרת פעילות ענקיות הטכנולוגיה, אבל הצעדים הראשונים שלה בשביל מעידים כך שהיא פועלת בדרך ההפוכה לחלוטין לזו שבה  היא אמורה לנהוג. ואם זה יימשך ככה, הניסיון הזה לא יתקדם יותר מדי, ודאי שלא יצליח להשפיע באופן מהותי על פעילות פייסבוק, גוגל, אמזון, אפל ומיקרוסופט בישראל.

בשבוע שעבר, התבשרנו על צעד מרעיש: שר התקשורת, יועז הנדל, מתעד להקים ועדה לטיפול בפייסבוק וענקיות טכנולוגיה אחרות. נו, מעניין, חשבנו. נראה מה יקרה עם זה. באופן כללי אנחנו לא מתרגשים יותר מדי מהקמה של ועדה, אבל לפחות מתחילים לעשות משהו, וגם מזמינים כמה מהחוקרות המובילות בתחום בישראל על מנת להכווין את זה. לא התחלה אדירה, אבל לפחות התחלה.

שר התקשורת יועז הנדל | צילום: אבי מועלם

ואז, בסוף השבוע, נחשף ב-ynet שלא די בוועדה אחת, ושר המשפטים, גדעון סער, מקים ועדה מתחרה משלו "להתאמת המשפט לאתגרי החדשנות והאמת הטכנולוגיה". למעשה, סער אף הקדים את חבר סיעתו ובשעה שזה עומל עדיין על גיבוש הוועדה הוא כבר פרסם כתב מינוי שמפרט את תחומי הפעילות שלה (הסדרים משפטיים הקשורים לרשתות חברתיות, כלכלת המסחר במידע, בינה מלאכותית) ואת רשימת החברים (נציגי אגפים שונים במשרד המשפטים, נציגי משרדי ממשלה אחרים, בהם למרבה האירוניה משרד התקשורת, כמה מומחים חיצוניים כמו ד"ר קירה רדינסקי).

הספיק לכם? חכו, יש עוד. כי קיימת גם החלטת ממשלה, שככל הנראה טרם יושמה, שמטילה על שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אורית פרקש-הכהן, להוביל ועדה שתגבש תוכנית לאומית לרגוליציה של תחומים כמו בינה מלאכותית, ממדיניות מידע ונתונים ואתיקה (סוגיות שעומדות בלב אסדרת הפעילות של ענקיות הטכנולוגיה). ואם לא די בכך, יש כבר מסקנות בנושא, בדמות המלצות של ועדת המשנה של המיזם הלאומי למערכות נבונות בנושא אתיקה ורגולציה של בינה מלאכותית (ועדת נהון), שפורסמו בנובמבר 2019.

ועדה, באופן כללי, היא שיטה עלובה לעשות דברים, בוודאי במדינת ישראל. אין דבר שהשלטון אוהב לעשות יותר מאשר להקים ועדה. זה מראה על עשייה, מחויבות, בסוף יש דו"ח מרשים עם המלצות חותכות. כולם מוחאים כפיים, הנה עשינו משהו. בפועל, ועדה היא לא פעם דרך מצוינת למסמס מהלכים ותהליכים. עוברים חודשים רבים עד שהיא קמה, הצוות יושב ודן, נפגש עם מומחים ומפרסם את המלצותיו. וההמלצות הן לא הסוף, הן ההתחלה של הליך יישום וחקיקה ארוך, שכולל דיונים במשרדי ממשלה, ועדת השרים לחקיקה, ועדות הכנסת השונות והמליאה. הליך, שלאורכו ההמלצות עוברות לרוב דילול והחלשה עד שהן רק צל של עצמו. וזו, בהנחה שהשר שהקים את הוועדה מחליט לשים את כובד משקלו על ההמלצות ולקדם אותן.

ההמלצות עברו? חכו, עכשיו צריך לכתוב תקנות ולאשר אותן בכנסת. ואז יש לא פעם תקופת הסתגלות והתאמה לפני שהן נכנסות לתוקף. ואחר כך יכולות להגיע עתירות לבית משפט, ניסיונות להשתחרר מהחובות השונות באמצעות פרצות שהמחוקקים פספסו ועורכי הדין היקרים של החברות אתרו, ומי יודע מה עוד. וכל אותו הזמן, במיוחד במקרה שמדובר במהלכים משמעותיים, ענקיות הטכנולוגיה צפויות להגיב בקמפיין גלוי וסמוי, להפעיל לחץ על הציבור ועל המחוקקים, להזהיר מארמגדון במקרה שההמלצות ייושמו, לשחוק את הנחישות ליישם אותן במלחמת התשה ממושכת.

מה שצריך באמת, אמרה לי אתמול מומחית שמכירה את העולם הזה מקרוב, זה מחקרים על יכולת עמידה של מגירות בעומס דו"חות של ועדות.

אף אחד לא חי באשליה שוועדה היא דרך מהירה או מוצלחת לפתור דברים, בוודאי כשמדובר בסוגיה בוערת ומרכזית כמו כוחן של ענקיות הטכנולוגיה. ומדינת ישראל, לא מסתפקת רק בקושי שנעוץ סביב גיבוש מדיניות באמצעות ועדה, אלא הולכת ומקימה שתי ועדות לפחות. גופים מתחרים, שמורכבים מגורמים שונים שיעבדו במקביל על אותו נושא, ואז עלולים להגיע בסופו של דבר למסקנות שונות. ואז מה? תחרות בין השרים והמשרדים על איזה מן ההמלצות ליישם? או אולי עוד ועדה, מעין ועדת-על שתפעל למזג את המסקנות של שתי הוועדות הקודמות (ואז נצטרך רק להתפלל שלא תקום לה ועדת-על מתחרה)?

הממשלה לוקחת כלי מיותר בפני עצמו, מכפילה אותו, מעצימה את כל הקשיים שנלווים אליו, ומוסיפה גם קשיים חדשים. אין דרך קלה ומהירה לאסדר סוגיות מורכבות וחדשניות, אבל יש דרכים טובות יותר מזו הנוכחית. למשל, לוותר על הוועדות המיותרות ולהניע ישר הליך חקיקה בכנסת. אבל הליך חקיקה אמיתי, לא כזה שמבוסס על הנחתות מלמעלה בדמות תזכירי הצעות חוק או הצעות חוק ממשלתיות, אלא כזה שמתחיל מעבודה משמעותית בוועדות הכנסת.

אין צורך לכנס מומחים לדיונים ממושכים בחדרים סגורים שבסופם פרסום המלצות, כשאפשר לנהל את הדיון בוועדות הכנסת עם אותם מומחים בדיוק, שמציגים את אותם רעיונות וכיוונים בפומבי ובזמן אמת, ואחר כך יושבים עם צוותי הח"כים על גיבוש סעיפי הצעת החוק השונים. זה לא תהליך פשוט וקל בשום מובן, אבל לפחות הוא חותך את המתווך המיותר בדמות ועדות ממשלתיות ומשרדי ממשלה, מזרז מעט את מה שיהיה תהליך ממושך ומורכב בכל מקרה.

אבל זה, אולי, פתרון יצירתי מדי. לא מתאים להתנהלות הפוליטית העדכנית בישראל שבה המקור למהלכי רגולציה משמעותיים הוא כמעט תמיד בממשלה ומגיע לכנסת בדמות של הנחתה מלמעלה. הרבה יותר קל ללכת בדרך הרגילה של הקמת ועדה, אפילו שתיים, ולהבטיח שבעתיד הנראה לעין אף אחד לא יתערב בפעילות של ענקיות הטכנולוגיה. תוכנית פעולה כל כך גרועה, שיש סיכוי סביר שמי שעומד מאחוריה הוא מארק צוקרברג בכבודו ובעצמו.