אילוסטרציה דן אנד ברדסטריט זכוכית מגדלת | צילום: Pixabay
חשיפה
הטייקון, המאהבת, העוזר, ודמי השתיקה של 9 מיליון שקל
חקירת משטרה על מכשיר מעקב שהוצמד לקטנוע חשפה סיפור ארוך שנים שמעורבים בו אחד מעשירי המשק, המאהבת שלו ובנם, והעוזר האישי שלהם, שטוען שהובטחו לו כספים רבים תמורת שתיקתו. כך התגלגלה לה תביעת התעמרות, לפרשה שכוללת חוקרים פרטיים, פריצות מוזרות לבית התובע ומסמכים שנעלמו
בשעת צהריים ב־20 בפברואר 2017 חסמו לפתע שוטרים את אחד הרחובות הסמוכים לקניון עזריאלי בת"א. למקום הגיע במהירות חבלן משטרתי והחל לטפל באופנוע חשוד באמצעות רובוט. "המתלונן מדווח שמישהו התעסק לו עם האופנוע, הוא ניגש וראה שהצמידו לו משהו שחור בצד של הכנף, שרואים אותו רק כשמתכופפים", דיווח הסייר מתחנת יפתח.
תוך זמן קצר החבלן פירק את המכשיר וגילה שלא מדובר במטען חבלה, כמו שחששו במשטרה, אלא במכשיר מעקב מסוג GPS. כזה שנושא עליו כרטיס סים ומשדר לאפליקציה על כל תנועה של כלי הרכב.
"אופנוע נוסף שעמד ברחוב מול הבית (של המתלונן, ת"ג) נמצא במקום כמה ימים בלי לזוז", נכתב בבקשה לקבלת נתוני תקשורת שהגישו לימים חוקרי המשטרה לבית המשפט, בניסיון לאתר מי הצמיד את ה־GPS לאופנוע. "באופנוע הנוסף נמצאה מצלמה ומכשיר DVR כשהמצלמה מכוונות לאזור החניה של המתלונן - בעל הקטנוע שעליו נמצא ה־GPS", הוסיפו השוטרים ותיארו כיצד פירקו גם את המצלמה וגררו את האופנוע הנוסף לתחנה כדי לגלות למי הוא שייך.
אבל מה שנראה כמו סכסוך צנוע התברר עד מהרה, כפי שעולה מחומרי חקירת המשטרה, כקצהו של סיפור עצום בהיקפו שמסעיר את האלפיון העליון. בלבה של הפרשה, לפי חומרי החקירה שצורפו לתביעה כספית על סך מיליוני שקלים שהוגשה החודש לבית המשפט המחוזי בת"א, עומד סכסוך כספי בין ילדיו ועזבונו של א', אחד מאנשי העסקים העשירים בישראל שנפטר, לבין ג', עוזרם האישי בעבר של א' ושל אישה ב', שהייתה המאהבת של איש העסקים ואם ילדו שנולד מחוץ לנישואיו (כל האנשים שמוזכרים בכתבה נקראים באותיות שאינן קשורות לשמותיהם האמיתיים).
ג' הוא האיש שעל הקטנוע שלו הותקן ה־GPS, ומול ביתו, כך התברר, הציבו חוקרים פרטיים את האופנוע עם המצלמה שצילם את תנועותיו יום ולילה. המשטרה, כפי שעולה מתיק החקירה שהגיע לידי "כלכליסט", לא ניסתה לקשור בין המעקבים על ג' לבין הסכסוך שלו עם משפחתו של איש העסקים א', וזאת על אף שהחוקרים הפרטיים הודו במשטרה, שמי ששכר אותם לבצע מעקבים הוא תאגיד ענק, שהיה בעלותו של א' והוא הוריש אותו לילדיו. המשטרה גם לא הצליחה לדבריה לאתר, חודשים ספורים לאחר מכן, את מי שפרץ לפי הטענות לביתו של ג' וגנב בין היתר מסמך סודי שבלב הסכסוך. מסמך שאם תוכך אמיתותו שווה לג' מיליוני שקלים.
מיליונים הובטחו במסמך שנוי במחלקות
המסמך הסודי, שעותק בן עמוד אחד שלו צורף לכתב התביעה, נושא תאריך מ־2011. על גבי נייר מכתבים, שעליו הלוגו של איש העסקים א', מתחייב א' לכאורה לשלם לג', שהוא כאמור העוזר האישי שלו ושל בת זוגו לשעבר מחוץ לנישואין, 8.8 מיליון שקל. זאת בעקבות גישור ביהמ"ש המחוזי שהסתיים ביוני 2011.
לפי אותו מסמך (שלטענת ג' המקור שלו נגנב מביתו ונותר רק עותק שלו), במועד החתימה שילם לו א' 800 אלף שקל. יתרת הסכום, כך נכתב, תשולם לג' על ידי איש העסקים או ילדיו החל בינואר 2017, במנות של 800 אלף שקל בכל שנה במשך 10 שנים. לפי המסמך, שחתימת איש העסקים מתנוססת בסופו, הסכום יינתן לג' "בתנאי שתשמור על פרטיותי ופרטיות הגברת ב', ולא תפרסם את התביעה ואת ההליכים בהקשרה, אלא במקרה של אי תשלום. עם סיום התשלומים תעביר לידי את המסמכים והתצלומים שיש בידך".
על השאלה האם מדובר במסמך מזויף או אותנטי, שיזכה את ג' במיליוני שקלים, תענה שופטת בית המשפט המחוזי יהודית שבח, שהטילה צו איסור פרסום זמני על שמות המעורבים עד החלטה אחרת. את הצו, אגב, ביקש ג' עצמו, המיוצג על ידי עוה"ד רנן גרשט ועדי גרנות ממשרד נאור־גרשט. הוא אמנם סבור שההליכים צריכים להיות גלויים, אך הסכים לשמירה על חיסיון השמות עד שילדיו של איש העסקים א' יביעו את עמדתם בעניין.
מבחני התאמה לפני הקבלה לעבודה
מה בעצם הוביל, לכאורה, את איש העסקים לחתום על הסכם פשרה כה נדיב? מה גרם לו להתחייב, לפי טענת ג', לשלם לו כמעט 9 מיליון שקל? ג' מספק תשובות מפורטות: "המנוח היה לאיל הון ומראשי המשק", הוא מגולל את סיפורו בכתב התביעה שהגיש. "הוא נודע בהיותו איש מתוחכם, הדוגל בשמירה על דיסקרטיות מוחלטת במהלכיו. הוא היה לבעל מניות בתאגיד מהגדולים בישראל וכן בחברות רבות נוספות".
ג', נטען, הועסק בתפקיד הרגיש של עוזר לא' ולבת זוגו החשאית ב' מספר שנים במשך שתי תקופות שונות (סוף שנות ה־80 וסוף שנות ה־90), לאחר שעבר תחילה מספר מיוני השמה ומבדקי התאמה על ידי חברת כוח אדם מטעם התאגיד הגדול שהיה בשליטת א'. "החברה נשאה בעקיפין בתשלום שכרו של התובע (ג'), וזאת חרף העובדה כי התובע לא העניק לה כל שירות, שהרי התובע נשכר לצורך מתן שירותים אישיים למנוח ולגב' ב' בלבד".
"במסגרת תפקידו", נטען, "סייע התובע בנאמנות לגב' ב' ולמנוח, וכן טיפל במסירות בבנם המשותף. התובע נכח, ליווה, בילה ואף וסעד פעמים רבות ביחד עם בנו של המנוח ועם המנוח, ובמסגרת זו גם פיתח יחסי קירבה מיוחדים ואחווה משותפת עם המנוח. התובע התוודע במהלך עבודתו ליחסיהם המורכבים של המנוח ושל הגב' ב', ולהשפעתה של הגב' ב' על המנוח, ולכך שהמנוח נהג בדיסקרטיות בכלל עניינו, ובפרט בכל הנוגע ליחסיו עם הגב' ב' ודרישותיה כלפיו".
לטענת ג' הוא נחשף במסגרת עבודתו לעניינים שהבין שהשתיקה יפה להם. "התובע ליווה באחד המקרים את ב' אל משרדו של עורך הדין של א', וראה שנערכו שינויים בצוואות שונות של המנוח, לרבות לעניין בעלי תפקיד, עדכון מוטבים וכדומה", נטען בתביעה שאליה צורפו עותקים מצוואות ישנות של א' המעידות על שינויים הנוגעים לב'. אגב, לאחר מותו של א', כך נודע, ב' הגישה לבית הדין למשפחה תביעה נגד העיזבון של א' והעלתה טענות שונות בעניין הצוואה הסופית.
זה לא כל מה שג' טען שראו עיניו. "התובע נדרש לאסוף ממשרדי החברה של א' תשלומים המיועדים לב' כנגד חשבוניות 'דמי יעוץ' שהנפיקה לחברה". על פניו, לטענתו, אלה היו תשלומים כנגד חשבונית פיקטיבית.
"התובע (ג') נדרש לאסוף ממשרדי החברה של א' תשלומים המיועדים לב' כנגד חשבוניות 'דמי יעוץ' שהנפיקה לחברה... בכלל כך המנוח ביקש להעביר באמצעותי מעטפות מזומנים ותשלומים שיועדו לב' ולבנם המשותף... נסיעותיו לחו"ל של א' ביחד עם ב' ובנם המשותף, אשר לאחת מהן אף היה התובע אמור להצטרף"
"בכלל כך", הוסיף ג', "המנוח ביקש להעביר באמצעותי מעטפות מזומנים ותשלומים שיועדו לב' ולבנם המשותף". ג' הוסיף כי: "נסיעותיו לחו"ל של א' ביחד עם ב' ובנם המשותף (אשר לאחת מהן אף היה התובע אמור להצטרף) בוצעו תחת מסווה של נסיעה עסקית של המנוח, וכן במסגרת הגעותיו השוטפות של המנוח למפגשים עם בנו, שבוצעו בדרך כלל מן הכניסה האחורית".
"הגברת ב' נהגה להשפיל באופן תדיר"
לטענת ג', במהלך השנים שבהן שימש כעוזר לשניים הפכו חייו אט אט לגיהינום. "הגברת ב' נהגה באופן תדיר להשפיל, לבזות, ואף לנהוג באלימות נפשית, מילולית ופיסית כלפי עובדיה, בני משפחותיהם, נותני שירותים וכל הסובב לה" טען ג', "וגם כלפי התובע, שהיה עוזרה האישי והקרוב אליה. הגב' ב' הפעילה מסכת התעללויות, איומים, השפלות, זלזול ואף התנהלות הגובלת באלימות, לרבות הטרדות גם לאחר פיטורי התובע על ידה".
ג' צירף לתביעה ראיות לכאורה להתעמרות, למשל תמליל של שיחה שהקליט עם ב'. "אתה יצור שפל ושקרי...טינופת...זבל שכמוך", צוטטה ב'. "לא אביא אותך לקבר, אני אשפוך אותך לשם... אתה לא יוצלח מהיום שנולדת למשפחה מוכשרת".
לאחר פיטוריו של ג' בתקופת העסקות השנייה, ובתגובה למכתב התראה לפני תביעה של עורכי דינו, הוקלטה ב' אומרת לג': "אתה יודע שיש לנו אמצעים לי ולא' יותר מאשר לך להילחם בך... וכשזה נכנס לטירוף, לאנשים שיש להם הרבה כסף והם נכנסים לטירוף, המצב שלך על הפנים...". לטענת ג', התנהלותה של ב' הביאה להידרדות במצבו הנפשי לאחר סיום עבודתו. הוא הגיש חוות דעת רפואית בנושא.
באותה שנה הגיש ג' תביעה נגד א' וב'. לאחר הגשת תצהירי עדות, השופטת (בדימוס) דליה גנות הציעה לצדדים להתחיל במקביל בהליך גישור בפני המגשר השופט (בדימוס) עו"ד יצחק שמעוני. עם זאת, לקראת התייצבותו של א' למתן עדות בבית המשפט המחוזי, טוען ג', הוא יצר איתו קשר טלפוני מיוזמתו והציע לסגור את המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט.
"המנוח הוא שיזם והציע את תוכן כתב ההתחייבות מ־2011", טוען ג', "וביקש (והתנה) מן התובע להסכים לסיים את ההליך המשפטי במסגרת הליך הגישור וזאת מבלי לגלות לאיש על תוכן כתב ההתחייבות, אפילו לא לבאי־כוחו של התובע, ולא לגב' ב' ולבאי כוחה.
"א' הסביר לתובע כי הוא מעוניין לשלם לו בתשלומים את הסכום הנקוב בכתב ההתחייבות כפיצוי על הסבל והנזק שנגרם לו במהלך השנים שבהן העניק התובע לגב' ב', לו ולבנם המשותף שירותים, וזאת כאמור בכפוף לכך שהתובע יחתום על מסמכי סיום ההליך המשפטי מבלי שדבר התחייבות המנוח למלוא הסכום בכתב התחייבות, ייוודע לאיש".
ג' טוען בכתב התביעה שהדרישה לא נראתה לו אז חריגה, לנוכח היותו של א' איש סוד. הודעה על דחיית התביעה ללא כל פיצוי במסגרת הליך גישור אכן הוגשה לבית המשפט. ג' מצדו הציג ראיות לתשלום הראשון שקיבל, שלטענתו כאמור הוסתר מבית המשפט על מנת לא לחשוף את ההסכם הסודי בינו לבין א'.
פנייה למנהל העיזבון של איש העסקים
השנים חלפו, א' נפטר. ג' שציפה לתשלומים מתחילת 2017, כך נטען בתביעה, לא קיבל פנייה מילדיו של א' או ממנהל העיזבון שלו, המיוצג על ידי עו"ד יוסי בנקל ממשרד עוה"ד שיבולת ושות', לסלק את ההתחייבות כלפיו. ג' החליט לפנות בתחילת 2017 לבנו של א' באמצעות מזכירתו.
ב־7 בפברואר קיבל ג' מכתב תגובה מטעם החברה שהיתה בבעלות א' ועברה ליורשיו. על המכתב היה חתום הסנגור הפלילי המוכר עו"ד ז'ק חן. עו"ד חן כתב לג': שלחת מעטפה למזכירות, שבה היו רק פסק דין שבו צוינה מחיקת תביעה קודמת נגד א', במסגרת הסדר פשרה, וכן עותק מהסכם סודי לכאורה שהיה לך עם א'. שום מכתב או נייר נוסף לא היה שם. החברה של א' כופרת בתקפות ההתחייבות הכספית.
עו"ד חן הפנה את ג' למנהל העיזבון של אב המשפחה להעלות בפניו כל טענה כספית שיש לו. "פניותך עד כה והאופן שבו נעשו הדברים עולים לכאורה לכדי ביצוען של עבירות פליליות חמורות", חתם חן את המכתב. אילו עבירות בדיוק? במכתב לא פורט. ככל הידוע החברה או יורשיו של א' לא הגישו תלונה כלשהי למשטרה נגד ג'.
שבועיים חלפו, ואז ג' גילה שמישהו מתעסק לו בקטנוע ופנה למשטרה. בתלונה הרשמית שהוזמן להגיש סיפר שהוא בעל בית קפה בת"א, ללא רקע פלילי. "אתה מסוכסך עם מישהו?", שאל החוקר את ג'. "יש לי הליכים משפטיים עם אחת המשפחות העשירות בישראל (ג' נקב בשם), הבעלים של תאגיד (ג' נקב בשם)", הפתיע ג' את החוקר, שרגיל בדרך כלל למעקבים סמויים כאלה בסכסוכים בין עבריינים.
החוקר הפרטי חושף את מזמין המעקב
עם שלילת האפשרות שמדובר בסכסוך בין עבריינים, ולאחר שהחוקרים איתרו את בעל הקטנוע שעליו הותקנה המצלמה הסמויה, התברר שמי ששכר ממנו את הקטנוע היה חבלן משטרתי לשעבר בשם ע' שמשמש כקבלן שטח לביצוע חקירות פרטיות.
את ע', הסתבר, שכר בעלים של משרד חקירות ומודיעין עסקי בשם ש'. ש' נחקר באזהרה בחשד לבילוש, הטרדה וקשירת קשר לפשע. "אתה או מי מטעמך עקבת וצילמת אדם אחר ואף שתלת ברכושו מכשירי צילום ועיקוב, דבר המהווה עבירה על החוק", הוזהר ש'. ש' אישר שהוא הזמין את הצבת המצלמה, אך הכחיש קשר להתקנת ה־GPS.
"אנחנו עוקבים אחרי האובייקט 10 ימים משהו כזה", סיפר ש' לחוקר ואישר שאכן מדובר בג'. מי שהזמין את העבודה, גילה לחוקרים, זאת אותה החברה שבשמה נקב ג' בהודעה שמסר במשטרה. החברה שבבעלות א' ויורשיו. ש' סיפר שהגורם שהזמין את המעקב הוא ראש אגף הביטחון בחברה, אדם בשם ז'.
חוקר סביר, אפשר לטעון, היה קורא לעדות למי שהזמין לכאורה את החקירה הפרטית, ראש אגף הביטחון בחברה של א' המנוח, כדי לברר מה עומד מאחוריה. בעיקר כדי לנסות לברר מה היתה ההוראה לחוקרים הפרטיים, והאם הדיחו אותם השתמש ב־GPS כדי לעקוב אחרי העובד לשעבר. לפי תיק החקירה, זה לא קרה.
למה אתם עוקבים אחרי ג', ניסה השוטר לברר עם החוקר הפרטי ש'. "מי שהזמין את העבודה טוען שג' רוצה לפגוע בו. אני לא יודע באמת במי הוא רוצה לפגוע(...) מדובר עד כמה שאני יודע בעניין של דיני עבודה אבל אין לי עוד פרטים".
למי שביצע את המעקב בשטח, כאמור החבלן המשטרתי לשעבר ע', היו קצת יותר פרטים. "ש' אמר לי שהלקוח שלו שביקש את העבודה קיבל מג' מכתב מאיים, ומטרת המעקב היתה גם לראות אם יש לו שותפים ועם מי הוא נפגש. ולראות אם הוא מגיע לכתובת של מזמין העבודה ואז להודיע לש' שיעדכן אותם להתארגנות מולו".
כאמור בתיק החקירה אין זכר לניסיון לברר מול משפחתו של איש העסקים, מול החברה הגדולה או מול קצין הביטחון שלה, האם אכן נשלחו מכתבי איומים מצד ג'. אין גם ניסיון לברר מדוע שכרה החברה חברת חקירות פרטית במקום לפנות למשטרה, שעה שהיא טוענת שהפניות אליה הן "עבירות פליליות חמורות". כאמור, ככל הידוע החברה או מי מטעמה לא הגישו תלונה במשטרה נגד ג', והוא לא נחקר בחשד לאיומים או זיוף.
מי התקין את מכשיר המעקב?
במשטרה ובפרקליטות לא השיבו לשאלות "כלכליסט" מדוע לא חקרו את אנשי החברה לאור הראיות בתיק, שמהן עולה כי החברה הזמינה מעקב אחרי עובד לשעבר שטוען שחייבים לו כספים. אבל מה לגבי ניסיון לברר מי ביצע עבירה פלילית כשהתקין את ה־GPS על הקטנוע של עובד החברה לשעבר?
"לא ימצאו שזה קשור אלי", אמר בעדותו חוקר השטח ע'. "אם היה לנו GPS לא היינו טורחים למקם מצלמה". ע' תרם תיאוריה משלו. "אני מעריך שג' שם את המכשיר GPS בעצמו, בגלל שהמעקב שלנו נשרף. אני מניח שאם תבדקו את כרטיס הסים שנקנה בחנות לא רחוק שם, תגלו שזה הוא".
חוקרי המשטרה ניסו לברר אם אפשר לגלות מי קנה את כרטיס הסים או מכשיר ה־GPS אבל נקלעו למבוי סתום. "אין תיעוד של כל מכשיר שיוצא ולמי הוא יוצא", סיפר מנהל החברה שמייבאת את המכשירים לחוקרים. "המכשיר מוטען מראש, ויוצאת רק חשבונית קבלה. אנחנו לא מנהלים מספור מכשירים ולא שומרים סיסמאות, כדי לשמור על דיסקרטיות של לקוחות שלנו ולמנוע מצב שמישהו אחר יוכל לראות את מיקום המכשיר".
לפי מזכר של חוקר בתיק, אופציה נוספת שנשארה כדי להגיע לחקר האמת היתה לבדוק טביעות אצבעות על ה־GPS כדי לברר מי התקין אותו. מכל המעורבים נלקחו טביעות אצבעות, אבל אז התגלתה בעיה: הראיה המרכזית זוהמה. "המכשיר טופל במקום על ידי חבלן משטרה ואף בוצע בו ירי לנטרול", כתב החוקר במזכר שכותרתו "אי יכולת לעשות בדיקת טביעת אצבעות למכשיר GPS". "בהמשך ה־GPS עבר מלא ידיים, לא נשמר מגע, צולם במז"פ, נעשה חיטוט ובדיקה לאיתור ברזל המכשיר. הבדיקה לא רלוונטית".
תיק החקירה עבר לפרקליטות מחוז ת"א פלילי ושם נסגר. מהפרקליטות לא נמסרה תגובה לשאלות מדוע נסגר התיק ומה היתה הסיבה: חוסר ראיות, חוסר עניין לציבור או חוסר אשמה. גם לא השיבו שם לשאלה מדוע לא נגבו עדויות או נחקרו עובדים או מנהלים בחברה של א' או ילדיו.
מהמשטרה נמסר: "מיד עם קבלת התלונות נפתחה במשטרת ישראל חקירה, שנוהלה במקצועיות וביסודיות תוך הפעלת כל האמצעים הדרושים על מנת להגיע לחקר האמת. התיק הועבר בתום בחינת הממצאים לעיון והחלטת הפרקליטות כמקובל, שם הוחלט על סגירת התיק".
הפריצה המוזרה והמסמך שנעלם
אבל כאן לא נגמרו האירועים המוזרים. באוקטובר 2017, באחד מסופי השבוע, נפרץ ביתו של ג'. שוטרים וצוות זיהוי פלילי הגיעו לדירה ולאחר שאספו ממצאים הנחו את ג' לבדוק מה נגנב ולהגיש תלונה בתחנה. ג' בדק, ולטענתו לפי התלונה שהגיש לא נגנבו מביתו לא כסף ולא תכשיטים. מה שנגנב היה כונן מחשב, דיסק און קי, פנקסי חשבונות, מסמכים רפואיים וגם... המסמך הסודי המקורי. זה שעליו מצויה הבטחתו לכאורה של א' לשלם לו כמעט 9 מיליון שקל.
במשטרה אישרו בתגובה לפניית "כלכליסט" ששוטרים וניידת מז"פ הגיעו לביתו של ג' לאחר שהתלונן על פריצה. "המקרה נחקר ונבדק ע"י חוקרי הזיהוי הפלילי שהגיעו לזירה, אך לא נמצאו בה ממצאים פורזניים", נמסר מהמשטרה.
ג' פנה במקביל למנהל העיזבון של א', כשבידו לטענתו רק העותק של ההתחייבות, והגיש תביעת חוב. לאחר שמנהל העיזבון דחה מספר פעמים את פנייתו של ג', הוא זומן לבסוף לחקירה ביחד עם עורך דינו. את הטענה לחוב דחה מנהל העיזבון.
ג' התעקש ופנה למכון פוליגרף שיאמת את טענתו. "לנוכח סירובו של מנהל העיזבון לקיים פגישה נוספת בעניין העובדות נשוא המחלוקת", נכתב בתביעה, "הועברו לעיונו גם ממצאי בדיקת פוליגרף נוספת, מקיפה ומחמירה, שאליה נשלח התובע, מעבר לצורך, על ידי עורכי דינו... במסגרתה אומתה גרסתו העובדתית כפי שפורטה בתצהיר מטעמו, אחת לאחת".
כל זה עדיין לא שכנע את מנהל העיזבון. "הטענה שהמנוח התחייב לשלם 8 מיליון שקלים נוספים, למרות שג' חתם על כתב ויתור על כל תביעה נוספת, התחייב לשמור על סודיות, וניתן פסק דין שדוחה את התביעה תוך תן צו איסור פרסום — נשמעת דמיונית לחלוטין ובלתי סבירה בעליל", טען מנהל העיזבון בתגובה לערעור שהגיש ג'.
"הטענה שהמנוח (א') התחייב לשלם 8 מיליון שקלים נוספים, למרות שג' חתם על כתב ויתור על כל תביעה נוספת, התחייב לשמור על סודיות, וניתן פסק דין שדוחה את התביעה תוך תן צו איסור פרסום — נשמעת דמיונית לחלוטין ובלתי סבירה בעליל", כותב מנהל העיזבון
"אף עיתוי שליפת המסמך, כשש שנים לאחר המועד שנחזה להיות מועד עריכתו, תוך צירוף המקרים שהמועד להתחלת התשלומים הוא לאחר מותו, אי הצגת המסמך במקורי והטענה בדבר גניבתו, בשילוב תצורת המסמך והנטען, מחזקים את המסקנה כי המסמך אינו אותנטי והמנוח מעולם לא התחייב בהתחייבות זו".
עוד הוסיף מנהל העיזבון כי: "אפילו המסמך אותנטי (ואין זה כך), בנסיבות העניין המסקנה המתבקשת היא כי מדובר במצב של סחיטה מהמנוח, באופן שאין למסמך תוקף, הוא בטל ומבוטל ואין לאכוף התחייבות שהיא תולדה של סחיטה".