ליונאס איידוואל מאמן הנשים של ארסנל | רויטרס
המאפיין הבולט בקרב המאמנים החדשים המובילים: שקיפות, ישירות, בהירות ומסובכות
המאמנים של באיירן מינכן, צ'לסי והנשים של ארסנל מתאפיינים בכך שהאימונים שלהם מסובכים, קשים ומקשים - ובמשחקים הקבוצות שלהם גורמות לכדורגל להיראות קל
בניגוד לקבוצת הגברים של המועדון, קבוצת הנשים של ארסנל נותרה אחת מהקבוצות הטובות ביותר בליגה שלה. זה קורה הרבה בזכות המסורת והתרבות במועדון, שתמיד היה מוביל דרך בכדורגל הנשים האנגלי - אבל העונה קורה משהו מיוחד: הקבוצה שיחקה 5 משחקים, ניצחה 5, כבשה 19 שערים וספגה רק שניים - תוך כדי שהיא מביסה יריבות לתואר ונראית טוב מאוד גם באירופה.
את השיפור המשמעותי מאוד מהשנה שעברה מייחסים במועדון בעיקר ליונאס איידוואל (Jonas Eidevall) - המאמן השבדי בן ה-38 שהחליף את ג'ו מונטמורו האוסטרלי בקיץ.
ארסנל של איידוואל מטפלת הרבה יותר טוב בכדור בזכות כמה חיזוקים שהוסיפו איכות טכנית לקבוצה - אבל הדבר הבולט יותר בקבוצה זה התיאום והגיבוש המרשים של השחקניות. נראה שכולן יודעות לאן כל אחת הולכת, מתי לתקוף את היריבות וגם להעביר מסירות למקומות שלא מסרו אליהם בעבר.
איידוואל הביא את השיטה שלו לייצור הגיבוש הזה מרוזנגארד, הקבוצה השבדית הטובה ביותר אותה אימן במשך מספר שנים. "כדורגל הוא משחק בו אתה צריך להציג את הרעיונות שלך - לא כאינדיבדואל אלא כקולקטיב" הסביר לאתר סרטוני הכדורגל ואמצעי האימון spiideo. "מבחינה טקטית, מנהיגות זה לתת לקבוצה את הכלים שהם צריכים כדי לפתור את הסיטוצאיות ולהכין אותם לסיטואציות הללו".
התרגילים של איידוואל מאוד מורכבים ודורשים מהשחקניות לפתור הרבה בעיות בשטחים קטנים. כדי שיבינו את התרגילים ואת מה שנדרש מהן, השחקניות של איידוואל מקבלות סרטונים של מה התרגילים באימון הבא ובסוף האימון מקבלות את הסרטונים שלהן עושות את התרגילים - כדי לבחון במה הן יכולות להשתפר. בדרך כלל עם הערות המאמנים. אבל על המגרש - התיקונים הם מידיים.
"סגנון המנהיגות שלי הוא מאוד ישיר ושקוף" הסביר איידוואל ל"את'לטיק". "על המגרש, באימון, אני אגיד מה שאני חושב - אם זה טוב או פידבק אחר, מיידית. זה עובד טוב באווירה קבוצתית. תמיד עדיף להתמודד עם בעיה קבוצה, לדבר עליה, ככה כולן יכולות ללמוד מהסיטואציה".
אניטה אסאנטה, ששיחקה עבור איידוואל ברוזנגארד הסבירה: "הוא משתף את הרעיונות שלו בקשר לכדורגל ומאפשר לכולן להגיד את הדעה שלהן. זה חלק מה-DNA שלו. בכדורגל נשים יש בעיה שהרבה ילדות ונשים תמיד קיבלו ישר את מה שאמרו להן ולא היו עם דעה בקשר לאחריות או התפקיד שלהן. איידוואל הבין זאת בשנים שלו בכדורגל נשים ולכן הוא מאפשר לדבר על הכל - והוא מאוד שקוף בכל מה שקושר לתרגילים ולדרישות. מה שבטוח זה שכל תרגיל נועד ללמד עקרונות טקטיים אבל גם עניינים טכניים. זה יכול להיות קשור למהירות הכדור, לדרך שבה מקבלים את הכדור, הכל מאוד מפורט ואתה משתפר כאינדיבדואל וכקולטקיב".
שקיפות ובהירות מאפשרות את הכדורגל המורכב והקולקטיבי. אנחנו רואים את זה גם בצ'לסי של תומאס טוכל. טוכל ממציא תרגילים מסובכים, על שטחים קטנים שלפיו "דורשים מהשחקנים למצוא פתרונות שתלויים בסיטואציה של המגרש". השחקנים של טוכל לא יתאמנו על מסירות בתוך וואקום אלא בשטח קטן עם לחץ של שחקנים עליהם תוך כדי שהם צריכים לפתור משוואות או בעיות מורכבות. יוג'ין פולנסקי, שהתאמן אצל טוכל במיינץ, הסביר: "צריך בגרות מלאה בשביל חלק מהתרגילים. אחרי אימונים עם טוכל המוח שלך עייף". באימונים, טוכל עומד קרוב לפעולות ומדבר עם השחקנים. מבקר אותם או מתקן טעויות. מפעיל לחץ נוסף על המוח שלהם. "במגרשים הלחץ גבוה והדברים הפשוטים צריכים להיעשות מהר וחד - אם רוג'ר פדרר מתאמן כל אימון על ההגשות שלו, אז גם הכדורגלן צריך לחזור על הטכניקות הבסיסיות שלו מדי יום ומדי אימון" הסביר. אחרי כל האימונים הקשים האלה לשחקנים פשוט קל יותר להתמודד במשחקים.
טוכל מאוד ברור בקשר למה שהוא רוצה מהשחקנים שלו ומאד כנה בגישה שלו כלפיהם. הוא יסביר לשחקן למה לא בחר אותו להרכב או למה הוא הוציא אותו. הוא יעשה הכל עם עזרים טכניים. יראה חלקים ספציפיים במשחק שלא אהב. גישה לא נכונה, טעות שחזרה על עצמה או בעיה אחרת שזיהה. זה שונה לחלוטין מתקופת פרנק למפארד, שלא תמיד היה ברור בהוראות הטקטיות שלו, ולא הצליח לשכנע את השחקנים שהוא בצד שלהם. למפארד, כך אומרים באנגליה, חשב שהוא הולך להיות ה"אלכס פרגוסון של צ'לסי", המאמן הראשון שיקבל מנדט מלא מההנהלה לאורך שנים. כך ההתנהלות שלו היתה מול השחקנים, שלא התלהבו במיוחד מגישתו כי הוא הרגיש שאין צורך שלו להסביר להם הכל וכי הוא לקח משהו שבתרבות הניהולית בצ'לסי תמיד היה: השחקנים הם בעלי השפעה עצומה על חדר ההנהלה.
גם יוליאן נאגלסמן, מאמן באיירן מינכן החדש, מאמין באותם הקונספטים: קשה ומבלבל באימון ושקיפות ובהירות ביום-יום. "אחרי האימון הראשון של שחקן אצל נאגלסמן, הוא פשוט מבולבל בגלל כל האינפורמציה שקיבל" הסביר יאן שפילמן, הפסיכולוג של הופנהיים - שם נאגלסמן התחיל את הקריירה שלו כמאמן ראשי בגיל 28. "הם היו אומרים לי 'המוח שלי ניזוק - אני לא יודע מה קרה'. יוליאן תמיד עושה תרגילים בהם משולבים אלמנטים קוגנטיביים ופיזיולוגיים. חשיבה בזמן פעולה - כמו במשחק. זה אף פעם לא 'רוצו ותבעטו לשער'. תמיד יש אלמנט קוגנטיבי-חשיבתי. למשל, בתרגיל בעיטה צריך להסתכל על אם אחד המאמנים מרים דגל לפני הבעיטה. אם הדגל אדום צריך לבעוט בימין, אם ירוק, אז בשמאל. ואם זה ירוק וכחול, אז צריך לבעוט עם החלק הפנימי של הרגל. אם זה ירוק וצהוב אז עם החלק החיצוני. וכן הלאה. לעיתים צריך לעשות תרגילי חשבון לפני ואחרי ספרינט. לפעמיים צריך להבחין בין הצבעים שלובשים חברים לקבוצה ולמסור רק לשחקן בצהוב שנמצא לפנייך. צריך לחשוב כל הזמן בתוך סיטואציות שקיימות במשחק. יוליאן תמיד אומר: "אם אני אומר לשחקן 2 דברים לאימון. אז יש לו במוח שני דברים. אם אני מלמד אותו 10 דברים והוא קולט רק 4, אז אולי אחוזי ההצלחה הם לא אותם אחוזים אבל הוא יבין יותר דברים. אז אני מנסה להעמיס את המוח כדי שהתוצאה תהיה טובה יותר - מבחינת איסוף המידע. זה הרעיון שלי כאימונים. לגרום להם לחשוב יותר מדי ולגרום להם להתאמץ יותר באימון - וככה יהיה קל יותר במשחק".