משרד המשפטים: לקראת 2030 נשקול לחייב את מפעלי ים המלח לשלם על המים

משרד המשפטים, שהחליט לפטור את מפעלי ים המלח מתשלום חוב מים בגובה 65 מיליון שקל לחברת מקורות, הכין "תמצית" של חוות הדעת המלאה ובמסגרתה נאמר כי ניתן יהיה לבחון לקראת 2030, עם תום תקופת הזיכיון הנוכחי של חברת מפעלי ים המלח, את האפשרות לחייב את החברה לשלם עבור המים שהיא שואבת מים המלח. עד למועד זה תקבל החברה פטור מתשלום עבור המים. 

ה"תמצית" שאינה חתומה ע"י אף גורם במשרד כוללת 7 סעיפים, בהם מוסבר מדוע ראוי לפטור את מפעלי ים המלח מתשלום עבור המים. 

בחוות הדעת המקורית המוחזקת באופן חסוי בנימוק שהיא "פנימית", קבע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מאיר לוין, כי מפעלי ים המלח שמשלמים תמלוגים עבור השימוש שלהם באוצרות טבע, לא צריכים לשלם דמי מים ולמעשה ניתן להם פטור מתשלום עבור המים. המשמעות היא כי חוב מים בהיקף 83 מיליון שקל שהיה למפעלי ים המלח כלפי חברת מקורות, יתבטל כמעט במלואו. רשות המים מתכוונת לקבל את הדין ולא להיאבק בהחלטה. 

בכך אימץ משרד המשפטים את הפרשנות של מפעלי ים המלח שיוצגה באמצעות משרד עוה"ד אגמון וטענה כי היא לא צריכה לשלם גם תמלוגים וגם עבור המים. 

עם זאת ארגון אדם טבע ודין שניהל הליכים ממושכים בנושא בין היתר בבית הדין למים, סבור שהדין החל מוביל למסקנה אחרת ולפיה על החברה לשלם דמי מים, כמו כל מפיק מים אחר.

ה"תקציר" כולל את הרקע למחלוקת: מפעלי ים המלח קיבלו הודעת חיוב על בסיס סעיף 33א לחוק המים עבור מי הבארות שהופקו על ידה בתחום הזיכיון ב-2018. זאת בעקבות תיקון חוק המים ב-2017 והכללים מכוחו נקבע כי גם מים ברמת המליחות של מי הבארות המופקים ע"י מפעלי ים המלח הם ברי חיוב בדמי מים על פי חוק המים.

מפעלי ים המלח השיגה על חיובה לפני רשות המים וטענה שלא ניתן לחייבה בחיוב נוסף, שכן התשלום עבור המים מגולם בתמלוגים שהיא משלמת מכוח חוק הזיכיון. על רקע המחלוקת המשפטית פנתה רשות המים למשרד המשפטים שיבחן את הסוגייה.

מפעלי ים המלח | צילום: רויטרס

לאחר בחינת מכלול החומר, עמדת משרד המשפטים היא כי פרשנות לשונית ותכליתית של חוק הזיכיון מובילה למסקנה ש"לא ניתן בעת הזו לחייב את מפעלי ים המלח בתשלום דמי מים לפי חוק המים עבור המים המופקים בתחום הזיכיון, נוסף על תשלום התמלוגים בגינם".

זאת, נטען בתקציר, מאחר שחוק הזיכיון מורה שמפעלי ים המלח תשלם תמלוגים "עבור כל הזכויות שהקונו לה בשטח הזיכיון", וכפועל יוצא – טוען משרד המשפטים – עולה כי הכוונה היא גם עבור הזכות להפיק ולהשתמש במי הבארות. "הגם שמדובר בניסוח מיושן, ניכר כי המחוקק ביקש לקבוע את עדיפות חוק הזיכיון", טוען המשרד שאימץ כאמור את עמדת מפעלי ים המלח.

עוד נטען בתקציר כי המסקנה נתמכת בתכלית חוק הזיכיון: "תכלית החוק אז והיום היתה הפקה יעילה של מחצבי טבע בתחום הזיכיון לטובת הציבור הרחב בישראל, הבטחת ודאות עסקית לזכיין ולצידם שמירה על עקרונות של הוגנות וצדק חלוקתי". בהמשך נכתב כי "בעניין אחרון זה יודגש כי גם כשברבות השנים התברר כי חוק הזיכיון אינו מגשים את תכלית הצדק החלוקתי די הצורך, ואף גורר עיוות חלוקתי עקב תשלום חסר עבור מחצבי טבע, נמצא כי הפתרון המתאים אינו שינוי משטר התמלוגים אלא חקיקת חוק מיסוי רווחי נפט, המטיל מס על רווחי היתר של מפעלי ים המלח".

לאור שני נימוקים אלו, נכתב בתקציר כי המסקנה המשפטית על דעת הלשכה המשפטית במשרד האוצר היא כי הסדר התמלוגים הוא הסדר ממצה ולא ניתן בעת הזו להטיל חיוב נוסף שעילתו זהה. "ניתן כמובן לבחון סוגיה זו והודגש כי ראוי שסוגיה משמעותית זו תיבחן לקראת תום תקופת הזיכיון והסדרה עתידית", נכתב שם עוד.

עו"ד לי-היא גולדנברג מארגון אדם טבע ודין מסרה בתגובה: "מתמצית חוות הדעת שהועברה לידינו, עולה כי בניגוד לפסק הדין של בית הדין למים בעניין, לא נעשה האיזון הנדרש בין חוק הזיכיון וחוק המים. עולה כי משרד המשפטים בוחר לכרסם בהכנסות (הנמוכות) של הציבור ממשאבי הטבע שלו במקום להבטיח את יישומו של חוק המים על ידי גביית דמי מים וכך להגן על משאבי המים וים המלח".