מינויי הבכירים: דרושה אסדרה מקיפה עכשיו

החלטת ועדת גילאור לפסול את מינוי עמיר פרץ ליו"ר התעשייה האווירית אינה רק נכונה מקצועית, אלא נכונה גם חברתית וציבורית. את שוועדת גילאור ורשות החברות הבינו, הפוליטיקאים הבכירים של הממשלה החדשה לא הבינו. גנץ לא חשש להכריז על מינוי בעל זיקה פוליטית תוך כדי השמעת טענות לא סבירות בנוגע לכישורים מיוחדים; ולפיד ואלהרר לא חששו להכריז על מינוי פלמור שלא עומד בחוות הדעת שקבעה דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש. המקרה של לפיד היה מאכזב במיוחד, שכן הוא שהוביל בעבר את נבחרת הדירקטורים. הפוליטקאים סברו ככל הנראה כי הוועדה תשמש כחותמת גומי.

בילהה גילאור, יו"ר הוועדה לבדיקת מינויים. לא חותמת גומי | צילום: אלעד גרשגורן

מאז הידיעה על קידום פלמור ופרץ לתפקידים הבכירים ביותר בחברות הממשלתיות, גורמים בימין הישראלי "התחייבו" כי המינויים הללו יעברו. הם היו משוכנעים כי חוות הדעת של זילבר כוונה ספציפית נגד דודי אמסלם. ההחלטה מלמדת כי לכל הפחות אנשי המקצוע בממשלה מטפלים בכל מינוי באופן ענייני, ללא קשר לזהות השר הממנה. 

ולסיום, יש להודות כי עדיין אין בהירות בנוגע לאופן הראוי בו יש למנות דירקטורים בחברות ממשלתיות, וכל המהלכים שננקטו עד כה נעשו באופן ספורדי ולא מחייב. נבחרת הדירקטורים אינה מעוגנת בחקיקה, אלא יונקת את כוחה מחוות דעת של אבי ליכט וזילבר. הנבחרת לא מבחינה בין סוגי החברות וגם לא בין התנאים הנדרשים מדירקטור לבין אלה הנדרשים מיו"ר דירקטוריון. ההתלבטות ארוכת השנים אם החברות הממשלתיות הן יותר עסקיות או יותר ממשלתיות לא הוכרעה. גם השאלה אם המינויים אמורים לשקף מדיניות שר או להיות מקצועיים לחלוטין – לא זכתה לדיון ציבורי מספק.