מימין יוסי שריד ו משה גפני | צילום: זום 77 , אלכס קולומויסקי
הלילה עוברים לשעון חורף: מסע נוסטלגי למאבק על המחוג
הודעה לקונית של משרד הכלכלה על כיוון השעונים האטומיים עוררה בי תחושה ש"חסר כאן משהו". הצצה נוסטלגית לתולדות המלחמה על שעון הקיץ שסיפקה כמה רגעים בלתי נשכחים בכנסת
"ריבונו של עולם, אם הכנסת לא מסוגלת להזיז שעה אחת במחוגי השעון. מה היא כן מסוגלת לעשות?" (יוסי שריד, בפניה אופיינית כלפי מעלה, אפריל 1986).
בתחילת השבוע קיבלו כלי התקשורת הודעה מדוברות משרד הכלכלה המפרטת על תהליך מדידת הזמן במעבדות הלאומיות לפיזיקה, על השעונים האטומיים שמצויים במרתפי משרד הכלכלה, ועל רמת הדיוק (5 בחזקת 16) של השעונים הללו. הרקע להודעה המתקתקה הזו היה המעבר לשעון החורף בין שבת לראשון. התחושה העיקרית שעברה בי לנוכח קריאת ההודעה, הייתה ש"משהו חסר כאן". בתודעתי, החלפת השעונים היא דבר רציני יותר ומקור לא אכזב למאבקים ארוכי שנים. העונג המפוקפק הזה נגזל מהציבור הישראלי בעקבות חקיקה שקידם גדעון סער ב-2013, עת כיהן כשר הפנים בממשלת נתניהו-לפיד-בנט, השמות – כידוע לנו – לא משתנים.
בשיחות ממרחק הזמן עם ח"כים חרדים כיום, הם מתקשים להסביר את הרציונל שהיה אז במאבק. הטיעון העיקרי על אודות יום כיפור נראה ממרחק הזמן מפוקפק מאוד (הטענה הייתה שאילו החילונים והמסורתיים יקומו מוקדם יותר בשל השעון, הם יתקשו יותר לצום. טענה שנראית כיום מתנשאת, פטרנליסטית ושגויה מהיסוד). גם הטיעון השני – הרציני יותר – על אודות הקושי של בעלי מקצועות מסוימים להתפלל לפני הגיעם לעבודה, התברר כלא-משמעותי, ולא נרשמו תלונות מיוחדות של עובדים דתיים. כיום מודים החרדים, כי אף בחור ישיבה לא ישמח אם שעון הקיץ יבוטל ויביא להקדמת זמני התפילה, ואף משפחה חרדית לא תתלהב מקיצורו של יום שישי.
המהלך של סער הביא קץ לעימותים השנתיים, שממרחק הזמן עשויים לפעמים לעורר נוסטלגיה קלה, ולנו נותרו רק הפרוטוקולים. הנה כמה מרגעי השיא בפולמוס השעונים.
בשנות המדינה הראשונות היה נהוג שעון קיץ לסירוגין ובאופן משתנה, בשנת 1976 ביטל אותו לחלוטין השר יוסף בורג, וזה כנראה הרגע שהחלפת השעון הפכה לנושא שהפריד בין דתיים לחילונים. בשנות ה-80 המוקדמות חייב בג"ץ את שר הפנים להכריז על תקופה כלשהי של שעון קיץ, והוא מצדו התחכם וקבע שעון קיץ לחודש וחצי בלבד. מפה לשם, המצב הכלכלי הקשה היה תירוץ להתחיל מחדש את שעון הקיץ, עד שב-1986 הגיע שר הפנים הראשון של מפלגת ש"ס, יצחק פרץ, והביא את העימות לשיא, שהיה עלול להוביל את הממשלה לפירוק, לולי התערבותו של הרב שך. ומכאן נתחיל.
1986: "מלחמת הכוכבים" התגייסה למאבק
בשנת 1986, התלהטו הרוחות במליאת הכנסת והגיעו לשיאים. שולמית אלוני אמרה כי ישראל ואיראן הן היחידות ללא שעון קיץ. יוסי שריד גייס את "מלחמת הכוכבים": "הוא הדין בעניין שעון הקיץ. בכלל אינני יכול להבין את העניין. מדובר במדינה שרוצה להתחבר לתוכנית 'מלחמת הכוכבים' של ארה"ב. מדינה שרוצה להראות שהיא מן המתקדמות בעולם בכל התחומים. כאשר כל מדינות אירופה, ללא יוצא מן הכלל, חוץ מאלבני - ואולי זה באמת מראה שאנחנו ואלבניה אחיות בנושא הזה. כל המדינות מאמצות שעון קיץ. ישראל איננה מאמצת, מפני שיש לשר הפנים ספקות". מבחינת שריד, ההתעקשות החרדית נגד שעון הקיץ הייתה סמל לכפייה הדתית: "נניח שזה גורם מידה כלשהי של אי-נוחות לכמה מתפללים. אני שואל: ריבונו של עולם, בשבילם זהו עניין של שמיים וארץ? האם הם אינם מבינים שמדובר כאן בגילוי מובהק של כפייה? להם יהיה מעט יותר קשה. אחר כך מדברים על אהבת ישראל. לו פעם אחת היינו רואים שמתחשבים, שמוותרים בעניין שהוא בכל זאת לא עניין גורלי אלא עניין קל-ערך. אבל אנחנו רואים שבכל עניין, כאשר רק יכולים, נוהגים באופן הכוחני, הברוטלי, סתם להכעיס".
יוסי שריד: "ריבונו של עולם, בשבילם זהו עניין של שמיים וארץ? האם הם אינם מבינים שמדובר בגילוי מובהק של כפייה? להם יהיה מעט יותר קשה. אחר כך מדברים על אהבת ישראל. לו פעם אחת היינו רואים שמתחשבים, שמוותרים בעניין שהוא לא גורלי אלא קל-ערך"
מנחם פרוש החרדי לא נשאר חייב, והאשים דווקא את שריד בדווקנות. פרוש -כדרכם של פוליטקאים חרדים – מיסגר את נושא שעון הקיץ כעוד חוליה ברדיפת היהודים לאורך ההיסטוריה, וסירב לקבל את הנימוקים הכלכליים: "עם יד על הלב יגידו ויאמרו כל אלה אשר יצרו את הסערה על אי-הנהגת שעון הקיץ: האמנם הסערה שחוללתם נובעת משיקולים כלכליים? האם אין זה בולט כי הגורם העומד מאחורי הסערה הזאת הוא הרצון להכעיס? כן. אני אומר כמלוא גילוי הלב: מחול השדים שמתחולל בא רק כדי להכאיב לאלה החרדים לנושאי הדת. אין אני חושב שעיקרי הוויכוח הם אחרים. החרדים מביעים חרדה שבהנהגת שעון קיץ יפגעו בקדושת השבת. אנו רואים בדאגה רבה את התפרצות השנאה של שונאי הדת סביב הנושא של הנהגת שעון הקיץ. רק משום שהחרדים לא רוצים בזה".
יתכן שבסבב העימותים של 1986, זבולון המר זכה בכתר האמירה המקורית ביותר. מבחינת המר, צריך להפקיע בכלל מהמדינה את קביעת השעון: "מעל לכול, אני חושב שאפשר ללמוד מכך לקח חיוני על ריכוזיות מופלגת ומופרזת במשטר הישראלי, שיוצרת לפעמים מתחים מיותרים. כל הפיתוי להפוך נושא כזה לשדה מאבק מיותר בין מחנות פוליטיים ודתיים רעיוניים נוצר עקב הנורמה העקומה של הכרעה פטרנליסטית מלמעלה. המתיימרת לקבוע מהי טובת העם, במקום לתת לעם לפעמים להחליט בעצמו בנושאים מעין אלו. הנושא כשלעצמו איננו נושא הנמצא בגרעין הוויכוח הרעיוני בחברה הישראלית".
2005: "פתאום לקחו את הצעצוע"
בשנת 2005 הגיעו ש"ס-הליכוד-ומרצ להסכמה על שעון קיץ שיהיה בממוצע 180 יום בשנה, ויוודא כי יום כיפור יהיה בשעון חורף. חיים אורון חשב שבכך הוא שם קץ ל"מלחמות היהודים" בנושא שעון הקיץ. הוא אמר במליאה: "היה לכמה חברי כנסת צעצוע שקראו לו שעון קיץ. אפשר היה כל שנה לעשות עליו סיבובים בלי גבול ולקיים על זה דיונים בלי גבול וליצור עימותים עד השמיים, כאילו שבמערכת היחסים בין חילונים לדתיים במדינת ישראל - פתאום לקחו את הצעצוע". גם החרדים התרככו בשנה הזו, ומשה גפני הפתיע כשאמר שמבחינתו המריבה על שעון קיץ היא מריבה אחת יותר מדי, "המגמה אצלי הרבה מאוד זמן וגם אצל חברי ח"כ דוד אזולאי. המגמה היא להוריד את הוויכוח הזה של שעון הקיץ. יש לנו יותר מדי שסעים בחברה הישראלית, ימין שמאל, דתיים חילוניים. אני בעד שעון קיץ, הוא דבר טוב מבחינתי".
משה גפני: "המגמה אצלי הרבה מאוד זמן וגם אצל חברי ח"כ דוד אזולאי היא להוריד את הוויכוח הזה של שעון הקיץ. יש לנו יותר מדי שסעים בחברה הישראלית, ימין שמאל, דתיים חילוניים. אני בעד שעון קיץ, הוא דבר טוב"
בסבב של 2005, הייתה זו מפלגת שינוי ששימרה את גחלת המריבה על שעון הקיץ. ח"כ אראלה גולן הגדילה לעשות, והפנתה את תשומת לב הדתיים שכדאי לסבול ביום כיפור כמה שיותר, וכך אמרה במליאה: "כמו שסיפרתי לכם, בדקתי בפרקי הלכות גדולות, סימן י"ג, הלכות יום הכיפורים, נאמר שם: 'ועיניתם את נפשותיכם' על מנת לכפר על החטאים, אז גם אם צמים או מרגישים את הצום עוד שעה אחת נוספת. זה בשביל שכולנו נכפר על החטאים שלנו".
2013: הסיבוב האחרון
החזון של חיים אורון נגוז מהר מאוד, ודווקא ממשיך דרכו ניצן הורוביץ עורר את הדיון מחדש בשנת 2010 שבה היה שעון הקיץ קצר במיוחד. בסופו של דבר, בממשלת נתניהו-לפיד-בנט, שהייתה ללא חרדים, הקים גדעון סער ועדה וקבע בחקיקה שעון קיץ שמתחיל באפריל בקירוב, ומסתיים בסוף אוקטובר, 212 או 219 ימים בשנה. נותק סוף סוף ולחלוטין הקשר בין הלוח העברי (שתלוי גם בירח) לבין השעון. בסבב האחרון, הדיונים על החוק היו כבר מאופקים בהרבה, החרדים שמרו על כללי הטקס והתנגדו לחוק, אך הווליום הונמך משמעותית.
בסיבוב הזה, הטיעון החרדי המרכזי היה שהם נלחמים עבור הציבור הכללי, ולא עבור הציבור החרדי. זו רטוריקה שנשמעה גם השנה במאבק על רפורמת הכשרות' אורי מקלב אמר בכנסת: "הדאגה הייתה לציבור, לעם. רוב הציבור בישראל צם. קשה לו יותר לצום כשהוא ער עוד שעה. זה משנה מתי קמים. אם נניח קמים ב-07:00 והיינו צריכים לצום עד 17:00, קמים ב-07:00 וצמים עד 18:00, זה עוד שעה של ערות ועוד שעה של צום".
ח"כ יעקב אשר הגדיל לעשות והציג את שעון החורף ביום כיפור כסמל אחדות ישראלית: "אני רוצה לומר שאם הייתם אתמול בקלפי מכניסים גם את השאלה הזאת, שואלים את האנשים האלה, זה בעצם ציבור הבוחרים המסורתי של הליכוד, אני חושב שהייתם מקבלים תשובה גם בעניין הזה. אלא באמת יש פה דבר שהוא הכי מגשר בעולם, הכי מגשר בין האדם המסורתי-הדתי שרוצה את סדר היום שלו בלי שזה יתנגש, לא עם אמונתו ולא עם עבודתו".
הסיפור נגמר?
הח"כים החרדים לא מגלים שום רצון לשוב למריבות השעונים, הם פנו לחפש משחק אחר. אך מרצ מגלה סימני החלמה נהדרים מעניין "גניבת הצעצוע" של חיים אורון ב-2005, ונציגיה החלו להשתעשע ברעיון ביטול שעון החורף. השרה תמר זנדברג דאגה להניח בשלוש הכנסות האחרונות הצעת חוק להחלת שעון קיץ כל השנה כולה, דרך אלגנטית להזמין את החרדים לשוב למשחק השעונים. אולי בפרפרזה על דברי יוסי שריד, "מדובר כאן במדינה רצינית, שרוצה להתחבר ולצפות ב'מלחמת השעונים'".