"כימים אחדים": פעם ראשונה שחנן שניר מעבד את מאיר שלו

המחזה: סיפור אהבתם של שלושה גברים לאשה אחת (יהודית) ובנה זיידה שזכה לשלושה אבות, ואינו יודע מי אביו הביולוגי. הסיפור מתרחש לפני קום המדינה בכפר קטן בעמק יזרעאל, ומתפרש על פני 30 שנה החל משנות ה־20. 

על רקע ההוויה החברתית, החלוצית והחקלאית של ראשוני המתיישבים בעמק, מתפתלת העלילה בין אירועים דרמטיים לאנקדוטות משעשעות, ובהדרגה נחשף הסוד המשפחתי. השם "כימים אחדים" לקוח מתוך ספר בראשית "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים, וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ". 

את הציטוט מביא אחד הגברים, שיינפלד, שמחכה ליהודית שנים כשם שיעקב חיכה לרחל. הבמאי והמעבד חנן שניר סבור שיש אירוניה בבחירת השם "שיינפלד לדעתי אימפולסיבי וחסר סבלנות שמחזר אחרי יהודית באובססיסיות. הוא דמות קומית חסרת מודעות עצמית ואפילו קצת פתטית. דווקא מי שכן סבלני ולא מחזר באובססיביות זוכה ביהודית".

משתתפים: אולה שור סלקטר, ניר שטראוס, רמי ברוך, מיכה סלקטר, מוטי כץ, אבי טרמין, אסנת בן יהודה, דן שפירא, דנה מיינרט, נדב אסולין ונעמה שטרית.

ההצגה "כימים אחדים" | צילום: אוראל כהן

במאי: חנן שניר, זוכה פרס התיאטרון הישראלי למפעל חיים, שימש 30 שנה במאי הבית של הבימה. הוא עיבד לבמה את ספריו של עמוס עוז "מקום אחר", "אותו הים" ו"קופסה שחורה", ואת ספרו של דויד גרוסמן "אישה בורחת מבשורה", הצגה שזכתה לשבחים רבים ולפרס הצגת השנה. לצד עבודת הבימוי בתיאטראות בארץ הוא מלמד, מטפל בפסיכודרמה ומקיים סדנאות.

העיבוד לבמה: מדובר בתיאטרון סיפור (ספר מומחז). "זה גם יתרון וגם קושי כי יש כל כך הרבה תמונות. אני חושב שהחוט המקשר שיעבור מהספר לבמה הוא עניין הגורל ואיך הוא יכול לתעתע בך וליצור הזדמנויות, אבל גם להיות אכזרי. שלו מתאר את המקריות ואני הכנסתי את זה למחזה 'אם כל כך הרבה דברים קורים במקרה אז כנראה שאין מקרה'. יש פה קסם של אגדה, ודווקא בגלל שזה לא ריאליסטי הצופה יכול לדמיין מה שהוא רוצה". 

למרות הקילומטראז' המרשים שיש לשניר בעיבוד ספרים, זו פעם ראשונה שהוא מעבד את מאיר שלו. "יש קסם בספר הזה והמון חידות ששואפים לקבל תשובה עליהן (הילד כל הזמן שואל מי האבא שלו). הוא ספר פיוטי מאוד ואני מרגיש שאני מכיר את הדמויות האלה, חלקן היו חברי הקיבוץ שלי או תנועת הנוער. יש בי געגוע לחיי הכפר וחלק ממני עדיין שם. העלילה לא לינארית, אלא פסיפס של דמויות, אירועים, זמנים, וזיכרונות שאתגרו אותי לעבד אותם ליצירה תיאטרונית שלמה ומשמעותית.

"שלו לא היה מעורב בעיבוד "היו לנו כמה שיחות ושאלתי אותו שאלות אבל לא מעבר לזה. גם סופרים שעיבדתי בעבר כמו עוז וגרוסמן לא היו מעורבים ולא רצו להתערב. אני משתדל להיות מתווך נאמן ליצירה אבל זו לא יצירה שלי. לבמה יש חוקים משלה ומגבלות של זמן ומקום ולכן הסיטואציות והדמויות עוברות טרנספורמציה ואירועים של שנים נדחסים לשעה וחצי. התפקיד שלי הוא להנגיש את הסיפור לקהל ולתיאטרון".

שלו עצמו אומר: "אני מלא סקרנות. לא הייתי באף חזרה. מעולם לא באתי עם רעיונות משלי, אני מאמין במקצוענים בתחום שאני לא מבין בו. כשעשו את ספרי 'יונה ונער' בגשר יבגני אריה אמר שבדרך כלל במאים מעדיפים לעבוד עם סופרים מתים שלא מתערבים אבל שאני אפילו יותר נוח מסופר מת. אני בטוח שעשו עבודה טובה ובטוח ומקווה שההצגה לא נראית בדיוק כמו הספר".

העבודה: חצי שנה עבד שניר על העיבוד אבל העבודה ממשיכה עד הרגע האחרון. בחדר החזרות הוא ממשיך לשכתב ולתקן, אחר כך עורך מחדש. "אני משנה בהתאם למה שקורה בחזרות. זה היתרון כשאני עושה גם את העיבוד וגם מביים". השחקנים לובשים ופושטים דמויות מול הקהל. יש גם בעלי חיים, סוסים ופרות (השחקנים בתלבושות ומסכות של פולינה אדמוב). "השחקנים לובשים את הראשים של החיות, ולפעמים אנחנו שוברים את האשליה כדי לומר 'אל תיקחו אותנו ברצינות'".

לעיצוב התנועה בחר שניר בכוריאוגרפית אלה רוטשילד בהמלצתו של אוהד נהרין איתו התייעץ ("חיפשתי מישהו שלא עבד עדיין עם תנועה לתיאטרון"). על המוזיקה המקורית אחראי יוסי בן נון ובהצגה גם שירים מהתקופה בעיבודו, בהם "שיר העמק" ו"צאנה צאנה הבנות". 

הצגה ראשונה: 12.11.21